פרי צדיק, קרח י״גPeri Tzadik, Korach 13
א׳הנה בסעודת הלילה ובסעודת שחרית מזכירין בזמירות דהאר"י הק' ז"ל לשון אור ובסעודה שלישית אומרים למחזי זיו דז"א. והיינו כמ"ש האריז"ל שקדושת סעודה זו גבוה במדרגה מב' סעודות הראשונות והוא דשם נזכר רק אור שמשיגין אור רק מזיו השכינה שהוא מ' מלכות כמ"ש בזוהר הקדוש וההוא יומא מליא רישי' דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ואטיל לחקל תפוחין קדישין שהוא מ' מלכות ומזה משיגין אנו האור שהוא באורך נראה אור וכמו שאמרנו. ובסעודה שלישית שהוא סעודת יעקב אבינו ע"ה שצורתו חקוקה בכסה"כ והוא מרכבה לשם הוי"ה אז משיגין מעין עולם הבא שכל אחד יהיה מראה באצבעו הנה אלהינו זה קוינו לו וגו' (כמ"ש סוף תענית) וזהו למחזי זיו דז"א היינו בחינת שם הוי"ה רק לעתיק יהיה זה מפורש שהכל יראו בבחינת אמת. שאז הקב"ה יהיה יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד מראה באצבעו וכמו שהיה בקריעת ים סוף כמו"ש (במכילתא ועוד) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל והיינו שאמרו זה אלי בראי' מפורשת. ובשבת משיגין רק מעין זה והוא רק זיוא דז"א ורק בני היכלא דכסיפין שיש להם החשק והרצון למיחזי. והוא על פי דאיתא ברע"מ (פנחס רמ"ו ב') בימינא דאברהם דדרגי' חסד נטיל נוקמא מישמעאל וממנא דילי'. ובשמאלא דיצחק דדרגי' פחד נטל נוקמא מעשו וממנא דילי' בתרין משיחין דאינון חד מימינא משיח בן דוד וחד משמאלא משיח בן יוסף ובדרגא דיעקב וכו' עד כי יבא שילה רעיא מיהמנא בדרגי' תפארת ישראל נטיל נוקמא מערב רב וכו'. ובמ"א (תי"ז תי' י"ג ד"ה שתיתאה) מפסוקק מ"ה שהי"ה הו"א שיהי"ה ובי' "ממכון "שבתו "השגיח בגין דאיהו דיוקנא דעמודא דאמצעותא וכו'. והיינו שהפסולת של אברהם אבינו ע"ה היה ישמעאל שהוא אהבות זרות מים הזדונים תאות רעות. והפסולת מיצחק אבינו ע"ה הוא עשו שהוא קליפת רציחה וכעס וקנאה אישין נכראין. וכנגדם משיח בן דוד שהוא חסד ומשיח בן יוסף שהוא בחינת פחד ויראה כמו שאמר את האלהים אני ירא והם יבטלו ב' הקליפות שהם הכלל של קליפות השבעים אומות ל"ה מימינא ול"ה משמאלא. ומשה רבינו שהוא מרומז בפסוק עד כי יבא שילה בגימ' משה נטיל נוקמא מערב רב כנ"ל. והיינו כמו"ש ברע"מ (שם רל"ב ב') ובגין דערב רב אינון שאור שבעיסה כו' יתיר מעכבין בגלותא מי מעכב שאור שבעיסה והיינו שבגמרא (ברכות י"ז.) אמרו ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות. ואמר ברע"מ שהע"ר הם עיקר השאור שבעיסה שהם שורש הרע משרשי הקליפ' ל"ה מימינא ול"ה משמאלא. והע"ר הי' על ידי משה רבינו שהוא קיבל הע"ר וכמו"ש (שמות רבה פ' מ"ב) שי שחת עמך וכו' עמך הם שעד שהיו במצרים וכו' אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים וכו'. והיינו שמן הדין לא היה צריך לקבל הע"ר כיון שלא נתגיירו רק מפני שראו גדולת ישראל וכמו שאין מקבלים גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה כמו"ש (יבמות כ"ד:) מ"מ כיון שקיבל אותם משה בדיעבד היו גרים וכמו"ש הרמב"ם (פי"ג מהאה"ב ה' ט"ו) באותן גרים שנתגיירו בימי דוד ושלמה שהיה ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותם וכו'. ועל ידי הע"ר נסתעף השאור שבעיסה בלב ישראל דבשעת מתן תורה כתיב אני אמרתי אלהים אתם דלא הוו מייתי שלא יהא מלאך המות שולט בהן כמו"ש (ע"ז ה'.) ומהס"ת נתבטל אז היצר הרע גם כן שהוא שטן הוא יצר הרע הוא מה"מ כמו"ש (ב"ב ט"ז.) גם אם לא היה נתקן פגם הראשון של אדם הראשון לא היה מתבטל המיתה. אך אחר כך חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון וזה קאי על מעשה העגל שנעשה על ידי ה"ר כמו"ש (מ"ר תשא שם) אלה אלהינו אין כתיב כאן אלא אלה אלהיך וכו'. ולכןם יבא משה רבינו בדרגי' דיעקב תפארת ישראל והיינו שהוא ממדרגת יעקב אבינו ע"ה עמודא דאמצעותא. וישראל מורה שאין בו תערובות מע"ר ויטול נוקמא מע"ר:
1
ב׳ואיתא (במ"ר בשלח סו"פ כ"ה ועוד בכמה מקומות) אם משמרים ישראל את השבת כראוי אפילו יום אחד בן דוד בא. והיינו דשבת בת מתעטרא באבהן כמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ב ר"ד א') ובהג' סעודות זוכין ישראל לקדושת כל הג' אבות. והיינו הב' משיחים מדרגא דאברהם ויצחק ומשה רבינו בדרגי' תפארת מדרגא דיעקב שהוא מרכבה למדה זו וכמ"ש בתיקונים (תי' י"ג) ויעקב ודאי דיוקנא דעמודא דאמצעותא מסט' דלבר והא משה תמן הוה אלא מסט' דלגאו הוה דא מגופא ודא מנשמתא וכו' והיינו שהיה גם כן כמו אדם הראשון קודם החטא כמו יעקב אבינו וממילא מיד נגאלין. אך העולם נידון אחר רובו וכל נפש מישראל בפרט כמשמר את השבת מיד נגאל מכל רע. ובב' הסעודות שהם דאברהם ויצחק נגאלין מקליפות ע' האומות ל"ה מימינא ול"ה משמאלא ובסעודה ג' שכנגד יעקב שמטתו שלימה והוא היה כאדם הראשון קודם החטא שלא ידע כלל מהנאת עצמו ואמר מה שקל שבקלים אינו אומר כן רק להוליד תולדות נתכוין (כמו"ש רש"י ויצא) שלא ידע כלל שיש בושה בזה אז נגאלין משאור שבעיסה שבא על ידיה ערב רב שיעקב אבינו ע"ה מטתו שלימה שאין בו פסולת. והיינו ישראל שאין בהם ע"ר שבמדות אברהם ויצחק היה עוד ערבובי' והי' בהם פסולת. ורק אחר שנולד יעקב ונקרא ישראל שאין בו בזרעו פסולת וע"ר אז גם אברהם ויצחק נקראו ישראל שנתברר שגם הם מטתן שלמה וישמעאל ועשו אינם זרעם כמו"ש (נדרים ל"א.) כי ביצחק וגו' ולא כל יצחק ומילא נתבטל השאור שבעיסה. רק על ידי הע"ר נתקלקל. ובסעודה זו השלישית נגאלין מהע"ר ושאור שבעיסה וכאמור ומש"ה זוכין מעין עולם הבא שיהיה הקב"ה יושב ביניהם וכל אחד ואחד מראה באצבעו הנה אלקינו זה והוא רק מעין עולם הבא וזה זיוא דז"א. וזה ענין שאמרנו שכיון שנכתב בתורה דברי קרח כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' מהס"ת הוא אמת שלא היה הכתובים כותבים דברי בדאים שאמר. רק באמת כל העדה קדושים כמו שנאמר כי עם קדוש אתה ובתוכם ה' זה מתקיים בשבת שהוא מעין עולם הבא שעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם וכל אחד מראה באצבעו. ובשבת מתגלה מעין זה ואפשר שטענת קרח היה בשבת ויש קצת ראיה לזה ממה שנאמר בוקר ויודע ופירש רש"י עתה עת שכרות הוא לנו ואיך יתכן שיאמר זה שמה רבינו על אנשים גדולים כאלה עת שכרות הוא לנו ובמ"ר (פ' זו) אשר יחדו נמתיק סוד אהרן וקרח שניהם שוין וכו' ואהרן היה אסור ביין ואיך יתכן שקרח ישתכר. אך בודאי היה זה בשבת שאדם קובע סעודתו על היין (כמו"ש ברכות מ"ב:) וכן מצינו בסעדות יוסף שעשה להשבטים כתיב וישתו וישכרו עמו וזה היה סעודת שבת וכמו"ש (ב"ר פ' צ"ב) והכן אין והכן אלא שבת. וכן בגמרא (מגילה י"ב:) ביום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה וכו' והיינו שאז טוב לב המלך ביין והיינו מלך מ"ה שכן הוא כל מלך סתם שכתוב במגילת אסתר כמו"ש במ"ר ובשבת טוב לבו של מלך מלכי המלכים ביין שישראל שותין ולכן אמר משה רבינו עתה עת שכרות הוא לנו. וזה היה טעות קרח שהרגיש אז מעין עולם הבא שבתוכם ה' מסוד דרגת עיגולים שכל אחד יהיה מראה באצבעו והיו סוברין שכן יהיה תמיד ומשום זה טען ומדוע תתנשאו. אבל באמת יהיה זה רק לעתיד שיהיה כמו שהיה בקריעת ים סוף ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הכל שוים. ובשבת יש מזה התגלות רק מעין עולם הבא למיחזי זיו דז"א:
2