פרי צדיק, קרח ב׳Peri Tzadik, Korach 2
א׳ויקח קרח וגו' במדרש רבה פ' זו קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מה שתהא פטורה מן הציצית וכו' בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה. להבין זה מהיכן הוציאו הדרוש הזה ממשמעות הפסוק שאין לו שום רמז רק מסמיכות לפ' ציצית. אך יש לומר שהוא נדרש מהטענה שלו בפסוק כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' והיינו שהטענה שלהם היתה כיון שעיקר המכוון מהאדם הוא שיהיה נפשו מלא ביראת ה' שיוכל להיות גבור הכובש יצרו בסור מרע וזה נקרא בחינת קדושה כי כל הגודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש. וגם שיהיה הלב מלא בדברי תורה היינו שיהיה נקבע הארת דברי תורה בלבו בכל מעיינו בו יתברך בלי היסח הדעת מהשגחת הווייתו יתברך. ושתי הענינים הללו זכו בזה הדור המדבר בתכלית השלימות בשעת מתן תורה כמו שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ובחינת כהן ידוע מי שהוא מפנה לבו רק לדברי תורה ולהיות כל מעיינו בתורה הקדושה הוא נקרא בבחינת כהן (כעין מ"ש הרמב"ם ז"ל סוף ה' שמיטה ויובל) וגוי קדוש הוא בחינת תכלית היראה בנפש הנקרא קדוש כנ"ל. ובודאי שכל הדברים הנאמרים בתורה הקדושה הגם שנאמרו מפי איזה איש שאמרם המה באמת לאמיתם. וגם טענתם שכל העדה כולם קדושים בודאי היה אמת היינו שהיו מלאים ביראת ה' שהוא בחינת קדושה כנ"ל. וגם בתוכה ה' היינו שפנימיות לבם מלא בהארת התורה לנגד עיניהם הוויית השגחתו ית'. כי שם הויה רומז על התורה כדברנו כתב. וזהו הרמז טלית שכולה תכלת היינו היראה כי תכלת מורה על יראה כידוע מזוהר הקדוש וזהו מרומז בפ' כל העדה כולם קדושים. ובית מלא ספרים היינו שהלב מלא מהארת הדברי תורה וזהו בתוכם ה'. ואם כן מדוע תתנשאו שלא עלה על לבם שיש עוד איזה מיחוש לנפשם שיהיו צריכים שמירה ואזהרה והיו סבורים שכבר הם נשלמים מכל וכל. אמנם משה רבינו ע"ה השיב להם שגם הטלית שכולה תכלת נצרך לו חוט אחד של תכלת בציצית כמו שנאמר למען תזכרו וגו' כי גם הנפש המלא יראה יארע לו בחינת השכחה אם לא ישים על לבו תמיד לזכרון כאמרם ז"ל (באבות) אל תאמין בעצמך וכו' וגם הבית מלא ספרים נצרך לו שמירה בפתחו וכא' ז"ל (מנחות מ"ג:) כל מי שיש לו ציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מובטח לו שלא יחטא ומכלל הן אתה שומע לאו. ועל זה היה נבחר דייקא אהרן להיות כהן גדול שהוא בחינת קודש קדשים מפני שהיה תמיד ירא לנפשו שלא יחטא ויפגום ממטרת רצונו יתברך. וכידוע מפני זה שאתה בוש בעצמך וירא מלגשת מצד שאתה מרוחק בעצמך לכך נבחרת דייקא להיות כהן גדול להקריב קרבנות עבור נפשות של כלל ישראל שנתרחקו גם בתכלית הריחוק להחזירם להקדושה וזהו בחינת שושבינא דמטרוניתא ועל זה מרמז המדרש רבה וכי טפשים היו אלא הם חטאו בנפשותם היינו שהיו סבורים ומקובלים על עצמם במסירת נפשם כאשר יתברר על ידי הקטורת שעל כל אלה עודנה נפשם לא מטוהרה בשלימות אם כן למה להם החיים בעולם הזה. וקרח שפקח היה היינו שהיה חכם גדול בחכמת התורה והיה לו לידע זאת שאדם אין צדיק בארץ ויש עוד גבוהים מעל גבוהים על פי חדרי תורה אלא שעינו הטענתו וכו' מפני שהיה בעל רוח הקדוש וראה שלשלת גדולה וכו' ולכן נדמה לו שהוא יהיה הנבחר. והנה על זה היה הבירור וירדו הם חיים שאולה שגם בהשאול המה בשלימות החיות שלהם בקדושה. והוא ע"ד שנאמר באדם הראשון פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם וכדאיתא במד"ר שהמה חיים וקיימים עד עכשיו שברגע זו תיכף היה נתברר להם שמשה אמת ותורתו אמת. ולעתיד לבא הם גם כן עתידים לעלות כמו שנאמר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:
1