פרי צדיק, ל"ג בעומר ב׳Peri Tzadik, Lag BaOmer 2
א׳תדב"א כל השונה הלכות בכל יום וכו', זה אין לו שום שייכות להענין רק לסיים באגדה ולמה בחרו באגדה זו, אך הענין הוא דעיקר תורה שבעל פה בא לתקן הפגם הראשון, וכענין שאמרו (בנדרים כב:) אלמלא חטאו ישראל לא נתן להם אלא ה' חומשי תורה וס' יהושע בלבד וכו' כי ברב חכמה רב כעס, והיינו דעל ידי הרב כעס הוצרכו לרב חכמה להמתיקו, ולכן סיום סדרי המשניות הוא בטהרות שעל ידי התורה שבעל פה יזכו להטהר מטמאת זוהמת הנחש, ותלמוד בבלי נסתיים במס' נדה, ואומרים וסליקא לה מס' נדה, שעל ידי הלימוד יסולק טומאת הנדה, שזה בא אחר החטא מקללת הרבה ארבה עצבונך (כמ"ש עירובין ק: ובמ"ת ר"פ נח) תשפוך דמה ותשמור נדותה שיתכפר לה הדם ששפכה, והיינו שיתוקן הפגם ע"י תורה שבעל פה. והתחלת המשניות הוא בברכות, שבברכתו הוא מכיר שהכל מהשי"ת, ואף תפלה בכלל ברכות, והתחיל בק"ש שהוא קבלת עול מלכות שמים, שעל ידי האהבה והיראה שידע שהשי"ת מלך מלכי המלכים הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה (כמ"ש ברמ"א) ועל ידי זה יתוקן פגם זוהמת הנחש. ובגמרא (ב"ב ח.) גם כי יתנו בגויים עתה אקבצם וכו' אי תנו כלהו עתה אקבצם ואם מעט מהם יחולו ממשא מלך ושרים, ושם מיירו בת"ח שתורתן אומנתן דאז המעט מהם פטורים ממסים, ומסיים התלמוד כל השונה הלכות בכל יום, שאין סיפוק בידו ללמוד תמיד וקובע עצמו עכ"פ לשנות הלכות בכל יום הוא גם כן בן עולם הבא והוא עדמ"ש (חגיגה ה:) ואותי יום יום ידרושון כו' כל העוסק בתורה אפילו יום א' בשנה מעה"כ כאלו עסק כל השנה כולה, ובודאי אין הפירוש במי שסיפק בידו ללמוד יותר ואינו לומד רק יום א' בשנה, רק דמיירי במי שאין סיפוק בידו כמו ר' אדי שהיה רחוק מבית המדרש מהלך ג' חדשים, ולא היה יכול ללמוד בביתו שאז לא היה התורה שבעל פה בכתובים, והיה מוכרח ללמוד מפי הרב בבית המדרש, ומהסת' לא היה יכול לעקור דירתו לשם, והיה מוכרח לילך ג' חדשים לבית המדרש וחזרה, ולא היה יכול ללמוד רק יום א' ועליו דרש ר' יוחנן דמעלה עליו הכתוב כאלו עסק כל השנה כולה, וכן כאן מי שהוא אנוס וא"י ללמוד תמיד כשהוא עכ"פ שונה הלכות בכל יום הוא גם כן בן עולם הבא, וע"ז דרשו שנאמר הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות, ואין פי' אל תקרא שמגיה הפסוק, רק שפי' הלכות היא גם כן מלשון הליכות לידע דרכי ה' וללכת בה, ולכן סיים בזה התלמוד שזה גם כן בכלל דתנו. רק דאי תנו כלהו עתה אקבצם ויתוקן כל הפגם. ובכל פעם שמסיימין אומרים וסליקא לה מס' נדה, שנסתלק הטמאה מעט ותיכף אחר כך מתחילין עוד הפעם ברכות לקבל עול מלכות שמים עד שיתוקן הכל ובכלל המשניות סיימו בסדר טהרות והקדימו קדשים אף דטהרה מביאה לידי קדושה (כמ"ש ע"ז כ:) ומייתי בירושלמי (ספ"ק דשקלים) מקרא וטהרו וקדשו, היינו מצד האדם כשרוצה לבוא לידי קדושה צריך מקודם לטהר א"ע מכל ענייני התאות. אבל מצד השי"ת כשנותן טהרה לתקן כל הטמאה שבא מזוהמת הנחש הוא בא באחרונה. שעל ידי שמופיע בו הקדושה נתבטל אצלו כל ענייני הטמאה ובא לידי טהרה:
1