פרי צדיק, ל"ג בעומר ג׳Peri Tzadik, Lag BaOmer 3
א׳תדב"א וכו' אין לי שום שייכות לענין הסיום וגם צריך להבין אומרים מובטח לו שהוא בן עולם הבא הא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא חוץ מהנחשבים בפ' חלק, וכן יש לדקדק במ"ש (ברכות ד:) איזהו בן עולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה וכו' וכל האומר תהלה לדוד מובטח לו שהוא בן עולם הבא, וכן יש לדקדק במ"ש בגמרא (תענית כב.) דא"ל איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי וכו' ובודאי לא שאלו על שוק של עכו"ם, ולמה שאלו הא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ולמה בחר דוקא בהנהו. עד ששאל לי' מה עובדך. וכהא"ג הקשו תוס' (כתובות קג:) על מ"ש מזומן לחיי עולם הבא ותירצו דכל היכא דאמר מזומן היינו בלא דין ובלא יסורין, וזה יתכן על לשון מזומן אבל על לשון בן עולם הבא קשה. אך הענין דמצינו (בסוטה ה.) כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' והקשו בתוס' דאמאי לא חשב הא במשנת חלק. ושם רק איתא דהכופר בתח"ה מפני שכפר בה לא יהיה לו חלק בה. ולא גסות הרוח אך כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כשיעמדו בתח"ה. ובודאי יעמדו כלם זולת מהמנוין במשנת חלק שאין להם חלק וכשיעמדו יהיה להם חלק, ומ"ש דמי שיש בו גסות הרוח דאין עפרו ננער. היינו דעפרו ננער הפי' שהוא בעצמו שמת הוא בעצמו ננער וזוכר כל מה שעבר עליו בחיים חיותו. וכמו שמצינו בגמרא וירוש ומדרשים שמכניס מיתת הצדיקים בלשון כד דמיך דהיא שינבה וניעור אחר כך משנתו. וכן נדרש (בסוטה כא.) בהתהלכך תנחה אותך זה עולם הזה, בשכבך תשמור עליך זה מיתה. והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא. דמאחר דהמיתה היא רק כשינה ואחר כך כשינער משנתו זכור הוא לתלמודו כמו הניעור משנתו שזוכר מה שעבר עליו קודם השינה. אבל מי שיש בו גסות הרוח ולא נעשה שכן לעפר בחייו אין עפרו ננער להיות הוא בעצמו שמת רק שיהיה כברי' חדשה, ואיננו זוכר כלל מן העבר עליו וגם תלמודו שלמד כל ימי חייו נשתכח והוא רק כבריה חדשה, וכן מה שמצינו בגמרא (סנהדרין צב:) במתים שהחיה יחזקאל דאמר שמואל אלו בג"א שכפרו בתח"ה. אף דהם מן המנויין משנת חלק דא"ל תלעוה"ב ובגמרא תנא הוא כפר בתח"ה לפיכך לא יהיה לו חלק בתח"ה. גם הם לא היה נפשם ננער כניעור משינה, ואף דהכופר בתח"ה לא יקום כלל, גם אז לא היה תחי' כמו לעתיד דגם הם מתו אחר כך. וזהו הענין שאמר מובטח לו שהו"א בן עולם הבא היינו שהוא בעצמו כמו שהוא בחייו כן יהיה לעתיד בן עולם הבא, והמיתה תהיה אצלו רק כשינה וזכור לתלמידיו וכל מה שעבר עליו וכאמור. וע"ז שאל איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי. וחשב בג' דברים שהם הג' דברים שהעולם עומד עליהם תורה ועבודה וגמ"ח. כאן אמר כל השונה הלכות מובטח לו וכו' שהיא קול תורה. ובברכות (שם) כל האומר תהלה לדוד וכל הסומך גאולה לתפלה היא קול תפלה שהוא עבודה ואיזה עבודה שבלב זו תפלה, ובמקום חמודין תקנום (כמ"ש ברכות נו:), ובתענית זכר העוסקים בעניני העולם רק שהם בעלי מעשים וגומ"ח כמו האי דאמר זנדוקא אנא וגמל חסד להשביות. שהיה זה מלאכתו ובה עשה מעשים טובים. וכן הנהו בדוחי שהיו עוסקים בגמ"ח. ובג' דברים אלו יכול לזכות שיהיה בן עולם הבא, ואנו מתפללין בסיום מס' לא תתנשי מינן ולא נתנשי מינך לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי ויקוים בנו בשכבך וגו' והקיצות היא תשיחך שיהיה רק כמו יקיצה משינה לעלמא ויהיה זוכה לתלמודו, וז"ש בסיום כל השונה הלכות וכו' מובטח לו שהוא בעצמו בן עולם הבא כאמור:
1
ב׳ושמעתי מרה"ק זצוק"ל ראש דברך אמת דתורה שבכתב דשורשה העשה"ד מתחיל בא' אנכי והמשנה מתחיל במ' מאימתי, והגמ' בת' תנא אהיכי קאי, והוא עדמ"ש במדרש (ב"ר פ' פ"א) חותמו של הקב"ה אמת. דאלף הוא ראש האותיות והמ' אמצעיתו, והת' סופן של א"ב ע"ש אני ראשון ואני אחרון, ומתחיל תורה שבכתב בא' שהוא התורה שקדמה לבריאת העולם ע"ש אתה הוא עד שלא נברא העולם והוא א' שהיא אותיות פל"א שכל הנעלם מקודם בריאת עולם, יהא כנגד היה, וכנגד הווה היא התורה שבעל פה המשנה וההלכות לידע הדך ילך בה והמעשה אשר יעשה כמש"נ תמומי דרך ההולכים בתורת ה'. וכן נר לרגלי דבריך וגו' וכן בהתהלכך תנחה אותך וגו' והיא מתחיל במ' מאימתי ומסיים במ' בשלום והוא כנגד רווה. והתלמוד להבין טעמי וסתרי תורה מתחיל בת', והוא עדמ"ש מרה"ק זצוק"ל דאות ת' הוא מעולם הבא ומה"ט כל הגוזמאות בש"ס המה ש' (כמ"ש רשב"ם פסחים קיט.) דמספר הגדול בעולם הזה הוא ש', ות' הוא מעולם הבא כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א קכ"ג ע"ב) ת' עלמין דכסיפין ומטעם זה איתא בס' יצירה דשבת נברא באות ת' דשבת הוא מעין עולם הבא והוא מרומז ליום שכולו שבת עולם הבא. ולאדם שטוב מטעימין אותו מכרי מעשיו בעולם הזה (כמ"ש קידושין מא.) והיינו כדאיתא בגמרא (ברכות יז.) עולמך תראה בחייך וכמ"ש (במ"ת תבא) שכשיבא הק"ה ללמדם בעולם הבא יהיו הכל יודעין באיזה פרשה עסוק, והוא מרגיש בחייו מטעמי המצות, והשונה הלכות שהוא הדינים לידע המעשה אשר יעשה מובטח שהוא בן עולם הבא בחייו והוא כנגד ויהי"ה וכאמור ושמעתי מרה"ק זצוק"ל ביחוד שכל א' מזרע ישראל לעתיד בתח"ה מתברר שלא מת רק היה כישן וכמ"ש הקיצו ורננו שוכני עפר וכמו שנדרש בגמרא (תענית ה:) מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. ואין היקש למחצה כן מקיש זרעו לו, דכל זרע יעקב יתבררו במדרגת יעקב לא מת, וכשינער משנתו יזכור כל הד"ת, וע"ז מבקשים לא תתנשי מינן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי:
2