פרי צדיק, ל"ג בעומר ד׳Peri Tzadik, Lag BaOmer 4
א׳תדב"א כל השונה הלכות כו' כבר דקדקנו שאין לו שייכות לכאן. והתוס' כתבו דאיידי לעיל בהלכתא מייתי לסיים בדבר טוב. אבל למה בחרו באגדה זו. ומ"ש התוס' שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו וכו' שם הוא דברי נביאה שלו ודקדוק לסיים בדבר טוב ומהס"ת יש שייכות בכל נביא הפסוק שמסיים בו שיהיה מכוון לענין נביאת הנביא. מה שאין כאן שהוא מאמר מוקדם מתדב"א למה בחרו בזה, והנה מאמר זה הובא בגמרא מגילה (כח:) כמ"ש התוס' ושם קאי הלכות על משניות כמשמעות הגמ' שם מקודם בהא דמי ששונה הלכות כתרה ש"ת וכו', וכן דהוי תני הלכתא וכו' ופירש"י משניות וע"ז קאי הא דתדב"א כל השונה הלכות, משניות, אבל כאן דמיירו מקודם בהלמ"מ. והם אינם מסודרים ללימוד כלל ומה שייכות אחריו לומר כל השונה הלכות וכו'. גם ברש"י כ' כאן הלכות משנה וברייתא הלמ"מ, ומשמע נמי כוונתו כמ"ש התוס', ואולי י"ל בכוונתם עפמ"ש בירושלמי (פ"ב דפיאה ה"ד) שכמה הלמ"מ וכולן משוקעור במשנה כו' ומשו"ה קרי להו למשניות הלמ"מ, אך באמת צ"ב מ"ש מובטח לו שהוא בן עולם הבא הא כל ישראל י"ל חלק לעולם הבא ותי' התוס' (בכתובות קג:) לא שייך כאן (כמשנ"ת במא' ג') גם צ"ב הלשון שהוא בן עולם הבא. דע"כ המכוון שמובטח שלא יתקלקל ולא יהיה ח"ו בכלל המנויין במשנה במי שאין להם חלק לעולם הבא. דאם יתקלקל ויהי' מכללם לא יועיל מה ששונה הלכות, וא"כ הול"ל מובטח לו שיהיה בן עולם הבא ולא לשון הווה שהוא בן עולם הבא, וכן דקדקנו במ"ש (ברכות ד:) כל החומר תהלה לדוד וכו' מובטח לו שהוא בן עולם הבא גם כן קשה כנ"ל, ולעיל מינה (שם) אמר איזהו בן עולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית ולמה שינה בלשון שכ' איזה בן עולם הבא וכאן א' מובטח לו וכו'. והתוס' (שם ט:) הקשו והלא כל העולם סומכין גאל"ת ומה רבותי' דר' ברונא דלא פסוק חוכא מפומי' כולי' יומא ובגמרא (ב"ב י:) שאלו את שלמה איזהו בן עולם הבא א"ל כל שכנגד זקניו כבוד כי הא דיוסף ברי' דריב"ל וכו' ופירש"י אותם שחולקין להם כבוד בעולם הזה מכני חכמת זקנתם, והיינו כמ"ש (קידושין לב:) זקן מי שקנה חכמה, ואינו מובן מה שאמר כי הא דיוסף וכו' ראיתי עליונים למטה וכו', אך י"ל דקאי על סיום דבריו ואנן היכי חזתינין כו' עי"ש במהרש"א אך התוס' כ' שמקובל מהגאונים דעליונים למטה קאי על שמואל ור' יהודא, ועפ"ז אינו מובן התשובה כל שכנגד זקניו כבוד כי הא וכו' דהוי מעשה לסתור, אך נראה דקאי על מ"ש ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמידו בידו, והענין הוא דמ"ש איזהו בן עולם הבא היינו שהוא בן עולם הבא בחייו. והוא עפמ"ש (ברכות יז.) עולמך תראה בחייך, שעולם הבא הוא התגלות אור הגנוז לצדיקים לע"ל והוא אור הראשון שגנזו הקב"ה בתורה שבעל פה כמ"ש בס' הבהיר ומתגלה מאור זה בכל פעם להחכמים כמ"ש בזה"ק (ח"ב קס"ו ב) אבל אור קדמאה וכו' אפילו בכל יומא ויומא דאי לא הוי האי אור עלמא לא יכול למיקם וכו'. ואיתא (ב"ר פ' פ"א) אל"ף בראשון אותיות מ"ם באמצע תי"ו בסוף ע"ש אני ראשון ואני אחרון. והוא כנגד שם הוי"ה היה הוה ויהיה. א' הי', מ' הוה. ת' יהיה. ואי בס' יצירה (פ"ד) אות ת' כו' יום שבת בשנה, דשבת יום שכולו שבת והוא עולם הבא דששת ימים הם ו' אלפי שנה דיומו של הקב"ה אלף שנה. ויום שכולו שבת עולם הבא, ובעולם הזה שבת בימים מעין עולם הבא וזהו שבת תתאה ואז התגלות אור הראשון כמ"ש בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים כו' והתחלת המשניות במ' מאימתי וסיומו במ' בשלום, והתחלת התלמוד תנא היכי קאי בת' וסיום הלכות בת', והמשניות נקרא גם כן הלכות שהוא הליכות עולם לידע המעשה אשר יעשה והוא בהוה, דכ' כי הולך אדם אל בית עולמו שכל אדם הוא הולך כל ימי חייו לבית עולמו לקנות שלימותו וכל אחד יש לו עולם בפ"ע (כמ"ש שבת קנב ) והוא ע"י ההלכות שהם המשניות, וכן כל פסקי הלכות כמו השו"ע. וזהו ההולכים בתורת ה', וז"ש (עירובין נד:) והולכי אלו בעלי מקרא על דרך אלו בעלי משנה, שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן הוא ד"ת. דע"י פסקי הלכות יכולים לילך בדרך ה' ולהיות בטוח בדרכו והוא בבחי' הוה, כאמור. שיחו אלו בעלי תלמוד שהם בלוסין בד"ת מאינון דמשתדלין באורייתא בחידושי תורה שבעל פה אינון שבתות ויו"ט כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג קכ"ד סע"ב) שלהם מתגלה האור מתורה שבעל פה שהוא מאור הראשון הגנוז. מפני שהם גדורים מכל הנאת עולם הזה ועוסקים רק בתורה, וכמ"ש (במ"ת פ' נח) שעז"נ העם ההולכים בחושך ראו אור גדול כו' שיש בה צער גדול ונדנוד שינה וכו', ומתחיל התלמוד בת' ומסיים בת' שהוא בחי' יהיה על העתיד עולם הבא שהם זוכין לעולמם בחייהם, שהוא הופעת אור הראשון הגנוז לע"ל, וזהו עולמך תראה בחייך שיזכו להתגלות אור התורה שבעל פה אור הגנוז שהוא עיקר עולם הבא כמ"ש (במה"נ תולדות קל"ה ב), וזהו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שיש לו בחייו השגת האור שהוא מעין עולם הבא, וז"ש לשלמה איזהו בן עולם הבא בחייו בהוה, א"ל כל שכנגד זקניו כבוד, עפמ"ש במדרש (רו"ת תצוה) אתה מוצא ל"ו דורות מאדם עד יעבץ ולא כתוב באחד מהם כבוד אלא ביעבץ שנ' ויהי יעבץ נכבד מאחיו למה כ' בו כבוד לפי שיגע בתורה וכ'ו והוא עתניאל בן קנז שהוא היה הראשון שהתחיל בחידושי תורה אחר משה רבינו שהחזיר בפלפולו את ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה כדאי' (תמורה טז.). וע"ז מייתי שפיר כי הא דיוסף וכו' אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דזהו בן עולם הבא בחייו וכאמור:
1
ב׳וכן מ"ש איזהו בן עולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית אין הפירוש הסמיכה באמירה בפה בלבד רק דענין גאולת מצרים שנצטוינו לזכור תמיד בכל יום, היינו לזכור הופעת האור מצד השי"ת שהיה אז ביציאת מצרים שבכל המכות יצאו מהקלי' ונכנסו לעשר מדות דקדושה ובמכה ט' כתיב ולכל בני ישראל היה אור וגו', ואחר כך במכה עשירית האור יותר ובקי"ס ראתה שפחה כו' מה שלא ראה יחזקאל, ובגאולה צריך להזכיר מכת בכורות וקי"ס כמ"ש (בירושלמי ומשמות רבה פ' כב) וההזכרה היינו שיאיר בלב האור מיום ראשון, וזהו מצות זכירת יציאת מצרים בכל יום ולסמוך זאת לתפלה שהוא כעומד לפני מלך מדת מלכות ואומר א"ד שפתי תפתח ושם א"ד הפותח פה ויהיה שכינה מדברת מתוך גרונו כמ"ש בס' נועם אלימלך עמ"ש מנין שהקב"ה מתפלל (ברכות ז.) היינו בפיפיות בנ"י, תפלתו שגורה היינו לשון שליחות, ובזה מדקדוק מ"ש הסומך גאל"ת של ערבית ולמה לא זכר של שחרית, אך בשחרית בסמיכת גאולה לתפלה אמת ויציב היינו שמאיר לו בבחינת אמת כמ"ש (בזח"ג ר"ל ע"א) איהו אמת ואיהו אמונה, ובלילה שאינו מפורש כ"כ בבחי' אמת אומרים אמת ואמונה שעל ידי אמונה יכולים גם כן להשיג אור האמת, וכעין מ"ש (פסחים נו.) נסתלק ממנו שכינה וכו' כשם שאין בלבך אלא אחד וכו' (ונת' כ"פ) ובשחרית בסומך גאולה לתפלה לא הוצרך לומר שהוא בן עולם הבא, ועז"א ברב ברונא דלא פסק חוכא מפומי' כולא יומא, עפמ"ש (סופ"א דתענית) ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה כו' וכתיב אור צדיקים ישמח שהשמחה שלו הוא כשמופיע לו אור בלב ומשיג ישרות הלב, ויום הוא בבחינת אמת וכאמור, רק אמר לרבותא דאף מי שסומך גאלה לתפלה של ערבית דהגם שאין מאיר לו כ"כ בבחינת אמת מ"מ כשמשיג זה אף בבחינת אמונה הוא גם כן בן עולם הבא. וכן בשבת שהיא מהימנותא שלימתא אומרים נהורי' ישרי בה, וזהו אמונה כך אין בלבנו אלא אחד, וזה ענין מ"ש (סנהדרין צח.) ריב"ל אשכחי' לאליהו וכו' א"ל אתינא לעלמא דאתי א"ל אם ירצה אדון הזה, ומה שאל לו הא כ"י יל"ח לעולם הבא. רק י"ל ששאל אם הוא ראוי לכך להיות תיכף לעולם הבא כעין מ"ש התוס' מזומן לחיי עולם הבא בלא משפט וכו', ואמר אחר כך (שם) מה אמר לך א"ל שלום עליך בר לואי א"ל אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי, ומה הענין שלום שאמר לו שיהיה מוכח מזה הבטחה לעולם הבא, אך הענין כמ"ש דהשאלה הי' אתינא לעלמא דאתי תיכף בחייו כמו שהיה באמת אח"ז. וע"ז א"ל אם ירצה וכו' שזה תלוי ברצון השי"ת ולא בזכות מעשים, ובזוהר הקדוש (ויקרא י"ב ע"ב) שלום במרומיו דא יעקב דכ' תתן אמת ליעקב וכ' האמת והשלום אהבו דאמת ושלום קשור דא בדא, וביעקב שזכה לאור בבחינת אמת איתא (תענית ה:) יעקב אבינו לא מת, וכן פנחס דכ' בו הנני נותן לו את בריתי שלום נכנס חי לג"ע למ"ד פנחס זה אליהו (ב"מ קיד. ובפירש"י) וז"ש לו אבטחך לעלמא דאתי שיוכל לזכות בחיים לעולם הבא וכמו שמצינו באמת שנכנס ריב"ל חי לג"ע (כמ"ש כתובות עז:) וזה היה גם כן בשביל דמיכרך בהו בבעלי ראתן ועסיק בתורה (כמש"ש בגמרא). ומ"ש לאבוך. מפני שקרא אותו בשם אביו בר לואי, ואיתא בגמרא (מגילה טו.) כ"מ ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא ולכן הבטיחו גם על אביו שהוא בן עולם הבא בחייו. רק שזכה לזה בפועל ריב"ל דזה תלוי אם ירצה האדון וכאמור, וכן כל האומר תהלה לדוד כו' מובטח לו שהוא בן עולם הבא אין הפי' על האמורה בלבד רק על הכוונה דאית בי' תרתי א"ב ופותח את ידיך, והיינו שמאיר לו ההכרה שהכל מהשי"ת ה' רועי וגו' וא"ב מורה על ד"ת. וע"ז מובטח לו שהוא בן עולם הבא היינו שעדיין לא זכה להשיג אור הראשון רק מובטח לו שיזכה להשיג אור הראשון ולהיות רואה עולמו בחייו, וכן כאן בסיום התלמוד וסיום פ' התינוקות וסיום מס' נדה שמורה הכל על תיקון פגם הברית וכמו שאמרנו מסיים כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו שהוא בן עולם הבא שעל ידי עסק התורה שבעל פה וחידושי תורה יזכה לברכת עולמך תראה בחייך. להשיג בחייו מאור הראשון שהוא שכר עולם הבא וזה שייכות מאמר זה לסיום התלמוד שמתחיל בת' ומסיים בת' שמורה על העתיד וכאמור. שגם הלימוד בתלמוד הוא כשונה הלכות ושיזכה על ידי זה להיות רואה עולמו בחייו ולהיות תלמידו בידו ובחייו יהיה בן עולם הבא כאמור:
2