פרי צדיק, לך לך א׳Peri Tzadik, Lech Lecha 1
א׳ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך יש להבין מש"נ לך לך מארצך דהול"ל צא מארצך וגו' ולך אל הארץ וגו' (ובזה"ק עח ע"ב) דקדק על מש"נ וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' דלא כתיב ויצא אברם אלא וילך כד"א לך לך. ושם מובן כיון דכ' כאשר דיבר וגו' והדיבור היה לך לך אבל למה גם בדיבור לא כ' צא מארצך. ומ"ש בזוה"ק דהא יציאה עבדו בקדמיתא כו' שנראה שבא לתרץ זה. בזהו"ק אחר כך מדקדק דבסוף הפסוק כ' בצאתו מחרן. וע"ז אר"א מחרן כ' וההיא יציאה מארץ מולדתו הות בקדמיתא. וא"כ כאן בהציווי דכ' לך לך מארצך וממולדתך. וקאי על יציאה ראשונה וא"כ היה צריך לומר צא מארצך וגו' ולך אל הארץ. אך הענין עפמ"ש בזוה"ק לך לך לאתקנא גרמך לאתקנא דרגא דילך וכו' והיינו שא"ל שאף שנולד מתרח שהי' עוע"ז ובמקום שהיה שטופין בע"ז. לא יפחד מזה שאדרבה מזה עצמו יוכל לילך ולהגיע למדרגתו. ועדמש"נ ובקשתם משם את ה"א ומצאת וגו' והוא אחר שנאמר והפיץ ה' אתכם בעמים וגו' אל ירך לבבכם להתיאש פן ח"ו תתקלקלו לגמרי כי אדרבה משם דייקא ובקשתם וגו' שהגלות יגרום כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך ועי"ז ובקשתם ומצאת. וכן א"ל השי"ת לא"א לך לך לאתקנא דרגא דילך מארצך ומולדתך שנולדת במקום גרוע ושפל. ומבית אביך שהיה תרח עוע"ז מזה עצמו תוכל לתקן דרגא דילך. וא"ל אל הארץ אשר אראך ופירש"י מב"ר ולמה לא גילה לו כדי לחבבה בעיניו כו' והביא ממש"נ בעיקדה קח נח וגו'. אך עדיין לא יתישב דשם עכ"פ גילה לו אחר כך אבל כאן לא נזכר כלל שנאמר לו הארץ. אך הרמב"ן ז"ל כ' וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת אז נתקיים אל הארץ אשר אראך ע"ש ויהי' פי' אשר אראך כמו אשר אראה לך וזש"נ ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. שהודה על שנראה אליו ואחר כך כ' ויבן שם מזבח לה' וגו. אך בזוה"ק אי' (פ א) ובנה תרין מדבחן חד לדרגא דאתגליא וחד לדרגא דאתכסיא כו' וכדין אתעטר אברהם מדרגא לדרגא עד דסליק לדרגי' כו' והיינו שיש ב' מדרגות דרגא דאתגליא הוא מה שיש לאדם בו תפיסה והבנה. וזהו על ידי ד"ת. ודרגא דאתכסיא מה שנעלם ההנהגה מן האדם עדמש"נ כי ה' יהיה בכסלך וגו' ופירש"י מירוש' בדברים שאתה כסיל בהם. והיינו כמו בא"א ע"ה שהתפלל על ישמעאל לו ישמעאל יחי' לפניך. וכן יצחק שרצה לברך את עשו. והורה להם השי"ת שלא מדעתם וע"ז אין שום עצה רק תפלה לה' ואז ושמר רגלך מלכד. וזש"נ אחר כך ויבן שם מזבח לה' ולא כ' הנראה אליו והיינו דרגא דאתכסיא וזש"נ ויקרא בשם ה' ות"א וצלי בשמא דה' שע"ז נצרך תפלה. ואחר כך כ' הלוך ונסוע הנגבה. והיינו שמדרגת א"א הי' האהבה ומדתו מדת חסד. וכל עסקו הי' לברר שיהי' אהבתו זכה רק להשי"ת לבדו ולא יבא בלבו שום חמדה מעניני עוה"ז וזש"נ הלוך ונסוע הנגבה ע"ד מה שדרשו (תמורה טז.) כי ארץ הנגב נתתי בית שמנוגב מכל טובה. וזהו דרגא דאברהם שהיה מברר מדתו שהיה חסד. שיהיה זכה לה' ולא יתערב שום חמדה מעניני עוה"ז. וזש"נ ביצחק שהיה מדתו פחד יצחק וצמצום. וכ' בי' והוא יושב בארץ הנגב שהיה לו נייחא במדה זו שהיה מבורר במדת הצמצום הפחד והיראה. ובמ"ר הובא בפירש"י שהתפלל בעי על זרעו שלא יפלו בעי. ויש להבין למה נזכר כאן תפלתו כיון שלא הועילה לגמרי שהרי נפלו שם ל"ו איש. גם אם היה המכוון ויקרא בשם ה' על תפלה זו. לא יובן מש"נ בשובו ממצרים אל מקום המזבח וגו' ויקרא שם אברם בשם ה' ולמה צייר המזבח בסימן זה שהתפלל שם. אך ענין המזבחות כמו שאמרנו שמקודם כ' וירא ה' אל אברם והיינו שהאיר לו שם. וכ' לזרעך אתן את הארץ הזאת. מלת הזאת מורה שהאיר לו מדת הארץ שמורה על תורה שבעל פה. והאיר לו כ"כ עד שהיה מפורש לנגד עיניו שיתכן לומר לשון הזאת. שכן מורה תמיד לשון זה או זאת. שהוא מבורר בלב עד שהוא כעומד לנגד עיניו כמו בקי"ס שאמרו זה אלי. וכמו לעתיד שכל א' מראה באצבעו (כמ"ש סוף תענית) וזש"נ ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. והוא כדי שיושאר שם מקום קבוע וקדוש להשיג שם תורה שבעל פה שזה היה עיקר תורתו של א"א שהשיג הכל מלבו שכליותיו נעשו כב' רבנים ומלמדות אותו תורה וחכמה כמ"ש (בב"ר פ' סא). וכ"מ שיש השראת השכינה נשאר הקדושה לעולמי עד שהרשימו נשאר וכמו שמצינו (יומא לט:) פ"א הלכתי לשילה והרחתי ריח קטורת מבין כותלי'. שאף שכבר חרבה שילה ימים רבים נשאר הרשימו דקדושה והריחו ריח קטורת.וזה ענין מזבח ראשון מקום תורה. ואחר כך מזבח השני קבע למקום תפלה שרצה להתפלל על מש"נ הלוך ונסוע קבע למקום תפלה שרצה להתפלל על מש"נ הלוך ונסוע הנגבה שרצה להשתלם במדרגתו ומדת חסד שלו ונתיירא פן יכנוס היצר הרע ויכניס בלבו חמדות זרות ואהבת עניני עוה"ז ועז"נ ויקרא בשם ה' שהתפלל ע"ז וקבע מקום תפלה. אך למה בנה מזבח חדש והיה לו לילך למזבח ראשון ולהתפלל שם ע"ז. ע"ז אמרו במ"ר שמפני שהיה בעי התפלל שם על בניו. שראה שעתידין להכשל שם. והתפלל שלא יתקלקלו ח"ו והמבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה כמ"ש (ב"ק צב.) והועילה תפלתו לעצמו. ואחר כך כשנכנס למצרים ערות הארץ ויצא משום עם המתנות כ' ויעל אברם ממצרים וגו' הנגבה. וכ' ואברם כבד מאד במקנה וגו' ופי' רה"ק זצוקללה"ה שהיה כבד עליו ולמשא כבדה הקנינים שקנה מפני שנתיירא פן יכנוס בלבו חמדות עוה"ז. והוא כמו שאמרנו דמש"ה כ' הנגבה שם. וכ' וילך וגו' אל מקום המזבח וגו' ויקרא שם אברם בשם ה'. והיינו שהלך לשם להתפלל עוד שלא יכנוס היצר הרע להסטינו. וב' המזבחות הם כנגד קולו של יעקב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. דכ' הקל קול יעקב. קל ה' שמורה על תפלה קל ו' קול תורה. ועי"ז יוכל לתקן כל קלקול הנחש שהוא לוט. וכמ"ש בב"ר ורוח א' מרחפת זה רוחו של משיח. ע"פ המים בזכות התשובה שנמשלה למים והיינו מדת היראה שמשם בא לידי תשובה. וכן תפלה ג"כ ממדת מלכות שהיא יראה. ונדרש תמיד לשון יראה על תפלה. (כשנ"ת נח סו' מא' ד). ובתיקוני זוהר אי' (תי' לו) ע"פ המים ולית מים אלא אורייתא שעל ידי תורה ותפלה יכולים לתקן כל קלקול הנחש. וכל הפרשה הוא רמזים לכל נפש מישראל. כמו שנרמז בזוה"ק כל הפרשה על כל נפש. והוא לימוד לכל א'. ושבת זמן מוכן לתשובה וכן לזכות לתורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכמו שנת' כ"פ. ויזכו להיות מיד נגאלין:
1