פרי צדיק, לך לך ד׳Peri Tzadik, Lech Lecha 4
א׳בפרשה זו כ' ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ואי' (בב"ר פ' מג) כל יין שכ' בתורה עושה רושם חוץ מזה ופ' המת"כ שיצא תקלה נח ובני אהרן וכן כולם. וצריך להבין הא נמצא ג"כ בתורה וישתו וישכרו עמו שנזכר לא לא רק שתיית יין אלא שכרות. גם ביצחק כ' ויבא לו יין וישת. וכן באברהם כ' ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק וסתם משתה הוא יין. אך הענין דאי' (ברכות ל:) חזיי' דהוה קא בדח טובא א"ל בכל עצב יהיה מותר כ' א"ל אנא תפילין מנחנא והיינו דתפילין מורה שהוא קשור בראשית המחשבה. כמו שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתה וגו' והיינו כשזוכין ליישר הלב מכל וכל וישרים לשמחה דכ' לישרי לב שמחה. וכן במשתה אברהם אי' בתוס' (שבת קל.) בשם פרדר"א ביום ה"ג מל ח' דמילה. שיצחק היה הראשון שנימול לשמונה. וכיון שהתינוק נימול לח' שלא מדעתו ונעשה עי"ז ישראל זה מורה שקשור בשורש בראשית המחשבה. וכן כ' משתה גדול ואי' (בב"ר פ' נג) גדול העולמים היה שם. והוא דלשון גדול בתורה מ ורה בלא שיעור. דאל"כ לא נקרא גדול שכנגד גדול ממנו הוא קטן. ולשון גדול עולמים היינו עתיקא. וכן נדרש בגמרא (פסחים קי"ט:) מפסוק זה על סעודה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים כו' והיינו שסעודה זו היה מעין סעודת עוה"ב. וסעודת עוה"ב הוא כשיתגלה אור א"ס כמש"נ ביום ההוא. והיינו כשיתגלה ויאיר מדת הו"א שהוא הנעלם. וכיון שנדרש משתה גדול שנרמז סעודה שיהיה לעוה"ב. מזה מוכח שגם סעודת ברית מילה הוא מאור עוה"ב שנקרא הו"א שיהיה אחר התיקון. ולכן בסעודת ב"מ מותר היין המשמח ולישרי לב שמחה וכמו ש' זכה משמחו. וכן מש"נ וישתו וישכרו עמו היה בסעודת שבת כמו ש' (בב"ר פ' צב) והכן ואין הכן אלא שבת כו' ובשבת מתגלה הרצון דעתיקא. ביום סעודתא דעתיקא. ובסעודת ל"ש ועתי"ק אתיין לסעדא בהדה. ומתגלה הדעת שהוא פנימיות מכ"ע ומש"ה מותר בו השתיה. וזה הטעם ששתו אז אחי יוסף אף שלא שתו כל כ"ב שנה וכמו ש' בב"ר וגמרא (שבת קלט.). אך זה הופיע בהם יוסף קדושת השבת והרגישו קדושת סעודת שבת ושתו. וכונת יוסף שהשקה אותם שרצה לידע מעמקי לבם אם קשורים בשורש עדמ"ש בסנהדרין אגברו חמרא כו' נכנס יין יצא סוד. וענין השכרות הוא כמו שמצינו (מגילה ז:) מיחייב אינש לבסומי בפוריא כו' אף שלא מצינו בקדושה רק לשתות יין. שעי"ז מצינו בר"נ שאמר כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי אבל לא לבסומי שמבלבל הדעת. אך במחיית עמלק שהוא ראשית דקליפה. ואז מתבררין ישראל שקשורים בראשית המחשבה. וכן נדרש אז ליהודים וגו' ויקר אלו תפילין כו' ותפילין שבראש מורה שישראל קשורים בראשית המחשבה. וכשמתברר זה אז יש גם שכרות בקושה. וכן הרגישו אז השבטים הקדושה בסעודת שבת שעשה יוסף להם. וכן מה דכתיב יצחק ויבא לו יין וישת שם כ' ואוכל מכל ואי' בגמרא (ב"ב יז.) ג' הטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין עוה"ב כו יצחק דכ' בי' מכל ואי' (בב"ר פ' ס"ז) ואוכל מכל מכל טוב שהוא מתוקן לע"ל. וכיון שזכה בעוה"ז מעין עוה"ב ושלא ביצר הרע הותר לו היין. משא"כ באברהם שלא זכה למדת בכל רק אחר דכ' ואברהם זקן בא בימי וכמו ש' (זח"א קכט ב) אברהם לא עאל באינון יומין עלאין עד דהוה סיב כו' יומין עלאין היינו ג' ראשונות. וזה זכה רק אחר נסיון עשירי. וכאן דהיה עוד קודם שנימול ולא זכה למדת בכל לא הותר לו היין. וז"ש כל יין שכ' בתורה עושה רושם חוץ מזה. שמ"מ לא יצא תקלה ממנו. והטעם שאף יין זה היה יין דמצוה דאי' בפירש"י בשם מ"א שרמז לו על המנחות ועל הנסכים כו' והיינו על פי מה שכתוב (יומא עא.) הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונן של ת"ח יין ואי' (ברכות י:) כל המארח ת"ח כו' מעה"כ כאלו מקריב תמידין. והוא כשמאכיל לת"ח בשר הוא כמקריב תמידין וכשמאכילו לחם הוא כמקריב מנחות וא"א ת"ח ראשון שקיים כה"ת כולה קודם שנתנה ומהיכן למד התורה אלא נעשו ב' כליותיו כמין ב' רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה כמו ש' (ב"ר פ' סא) והיה ת"ח ראשון וכשהאכילו שם רמז לו על המנחות והנסכים. וז"ש הכ' ומלכי צדק וגו' הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון. ולכאורה הול"ל ומלכי צדק מלך שלם והוא כהן לאל עליון הוציא וגו' אך פי' הכ' והוא כהן גו' שבשבעה שהוציא לחם ויין הי' שם כהן לאל עליון. שהיה המכוון שלו להקריב לת"ח לחם ויין שנחשב כמנחות ונסכים והוא בבחי' כהן המקריב. ואחר כך אי' במדר א"ר לוי אף זה לא יצאנו מידו שמשם קרא עליו ועבדום ועינו אותם ובודאי שאין הפי' שהיין גרם גלות מצרים לעונש. רק הוא עדמ"ש (נדרים לב.) מפני מה נענש א"א ונשתעבדו בניו למצרים ר"י שנה מפני שעשה אנגריא בת"ח כו' מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ב"ה כו' שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה כו' ולכאורה יש להבין מה חטאו ישראל שישתעבדו בשביל זה. אך באמת גלו מצרים היה לטובת ישראל שהיה הכנה למתן תורה כמו ש' (ברכות ה.) ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנו אלא על ידי יסורין ואלו הן תורה כו' ועל ידי יסורין שבגלות מצרים זכו לתורה. אך הפי' שנענש אאע"ה שהודיעו לו גלות מצרים ועבדות ועינו אותם. וע"ז העונש נחלקו בגמרא בטעמו. והנה א"א באמת נכלל בו אומה ישראלית. וגם נעשה אזרח בישראל שנקרא איתן האזרחי כמ"ש (ב"ב טו.) ונקרא ג"כ ישראל כמו ש' בב"ר. אבל מ"מ נקרא תחלה לגרים (חגיגה ג.) וזה שהודיעו לו בכאן גלות מצרי ובסוף ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וגדול מורה על מדות עתי"ק והיינו שמקושרין בשורש וזה הרכוש גדול שהוציאו ממצרים שנתבררו שם על ידי העשר מכות בכל העשר מדות. שבכל מכה יצאו ישראל ממדה א' בקליפה שיש ג"כ עשר זלעו"ז. ונכנסו בקדושה במדה א'. עדמ"ש בזוה"ק (ח"ב לו א) נגוף למצרים ורפו לישראל. וכן מצינו שתקנו חז"ל ד' כוסות בפסח אף שהוא שיעור שכרות כמו שמצינו (כתובות סה.) ד' אפי' חמור תובעת כו' ולמה תקנו שיעור שכרות. אך ביציאת מצרים שנתבררו ישראל במכה עשירית שהם בני בכורי ישראל. ובני היינו שקשור בשורש כמו ש' בע"מ להרמ"ע נפש האב מזל לבן ומזלא היינו עתיקא כמו ש' (זח"ג עט ב) ולכן בא המצוה ביין בשיעור שכרות שהוא ג"כ בקדושה. וא"א שהי' כלול בו כנס"י שעז"נ ואעשך לגוי גדול זכה ג"כ למדת גדולה ומלת גדול מורה עד השורש. אך כיון שזה זכה רק אחר כך כשבא בימים ונקרא אזרח בישראל. וכאן קודם המילה לא זכה עדיין לזה ולא זכה למדת בכל. הודיעו לו שישתעבדו בניו במצרים קודם שיזכו להרכוש גדול. וזה כונת ר' לוי שלא יצאנו ריק מזה שנאמר לו ועבדום וגו' ועדיין אינו ראוי להיין. ומ"מ כ' בתורה הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון. וע"ז אמרו במדרש הלכות כהונה גדולה גילה לו. לחם זה לחם הפנים ויין אלו הנסכים. והיינו שבאמת המכוון של שם הי' להקריב כמו כהן. כיון שבאמת נכלל בו בא"א קדושת ישראל והוא היה ת"ח ראשון וכאמור ושניהם אמת. וצריך לומר מה שהזכיר הלכות כה"ג. אף דלחם הפנים ונסכים שוין כה"ג וכהן הדיוט. אך נגד מ"ש בשם והוא כהן לאל עליון שמורה על עתיקא שהוא מדת עליון על ה' כמו ש' בזוה"ק. והיינו שהופיע גם בא"א ממדתו שהוא כהן לאל עליון. וזה מורה מדרגת כהן גדול. וזה הופיע בא"א ולכן אמר א"א ג"כ אחר כך הרימותי ידי אל ה' אל עליון:
1