פרי צדיק, לך לך ו׳Peri Tzadik, Lech Lecha 6
א׳בתנחומא ר"פ י"ר אדם מישראל מהו שיקבל עליו עומ"ש כשהוא מהלך כו' אסור כו' אלא יעמוד במקום א' ויכוין לבו לשמים כו' וכשמתחיל ואהבת רצה מהלך רצה עומד כו' שייכות הלכה זו לראש הפרשה הוא עפמ"ש בזוה"ק לך לך לגרמך כו' לאתקנא דרגא דילך ע"ש. והיינו דמדת אאע"ה היה אהבת השי"ת כמו ש' זרע אברהם אהבי וכך היא המדה להיות מהלך מדרגא לדרגא להתברר בכל פעם יותר במדתו. וכמו ש' ונתתי לך מהלכים בין העומדים וגו' דמלאכים הם עומדים משאחר כך האדם צריך להיות מהלך תמיד ממדרגה למדרגה. וכמו שמצינו במשה רבינו שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא. שאמר שאין לו שום עסק בעולם הזה. כיון שלא יוכל לצאת לא יוכל לבא לדרגא גבוה יותר. וזש"נ לך לך לאתקנא גרמך לאתקנא דרגא דילך וזה שהביא שביחוד ה' בקבלת עול מ"ש שמורה ומכיר שהכל מהשי"ת צריך להיות עומד ומכוין לבו לבמים באימה ויראה. כשמתחיל ואהבת רצה מהלך כו' שבאהבת השי"ת שם העסק להיות מהלך ממדרגה למדרגה לברר א"ע. ולכך רצה מהלך רצה עומד כפי מצב עבודתו. וז"ש לך לך. ואמר אחר כך במד"ת ואעשך. אין כ' ואשימך אלא ואעשך א"ל אותך אני בורא ברי' חדשה כענין שנאמר ויעש וגו' והוא עמפ"ש בגמרא (נדרים לב:) בתחלה המליכו הקדוש ב"ה על רמ"ג איברים ולבסוף על רמ"ח ואלו הן ב' עינים כו' והיינו שאף האיברים האלו עיניו ואזניו אינם ברשותו. יהיו ג"כ ברשותו שלא ישמע ולא יראה כ"א דבר מצוה (וכמו ש' הר"ן) והוא עדמש"נ והיה עיניך רואות את מורך. שהוא שכל מה שיראה ילמוד מזה איזו דבר לעבודת השי"ת שבודאי לא לחנם הראו לו דבר זה. רק כדי שילמוד מזה דרך ה'. וכן מה שישמע ילמוד מזה לדרכי העבודה וכדרך שנ' ואזנך תשמענה דבר מאחריך זה הדרך לכו בו. והוא שידע שלא לחנם המציא לו השי"ת שישמע זה הדבר. ובודאי הוא כדי שילמוד מזה דרך ה'. וז"ש איזהו חכם הלומד מכל אדם והיינו מכל מה שישמע ויראה ילמוד. אף שאינו מכוין ללמדו. וזה זכה אחר המילה להיות נעשה ברי' חדשה שעיניו ואזניו יראו וישמעו רק דבר מצוה ללמוד דרך ה' ואף שברי' חדשה נעשה אחר המילה כמו ש' (יבמות כב.) גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. מ"מ אצל השי"ת כיון שהבטיחו ואעשך לגוי גדול שבורא אותו ברי' חדשה כבר זכה בזה תיכף. וכמו ש' הרמב"ן ז"ל (שמות) בשם ת"א (ולפנינו ליתא בת"א) תרגום אהיה אשר אהיה אהא עם מאן דאהא ע"ש. והיינו שיון שהשי"ת מבטיח שאהיה עמו לעתיד. כבר מעת ההבטחה אני עמו ועדמש"נ וחנותי את אשר אחון לעתיד. ושם אהי"ה אף שמורה על העתיד מ"מ מופיע תיכף בהווה. וכן א"ל השי"ת ואעשך לגוי גדול ואעשך שאני בורא אותך ברי' חדשה שיהיו הה' איברים ברשותך ג"כ. וזהו לגוי גדול שהוא שנכלל בו אומה ישראלית שקשורים בשורש במדת גדול. שמורה בלא שיעור עד השורש. וכבר זכה א"א מהבטחה זו להיות מרכבה למדת גדולה וגדול. ומטעם זה פתח במ"ר פר' זו בפ' שמעי בת וראי והטי אזנך וגו' שהוא נדרש על אאע"ה וכמו ש' גם במד"ת. והיינו שהש"י צוה לו שמצדו צריך שיתברר עצמו במדתו ובכל המדות שישמע ויראה רק עבודת השי"ת וע"ז נאמר לו לך לך לאתקנא דרגא דילך. והשי"ת הבטיחו בעתיד ואעשך שאני בורא אותך ברי' חדשה שיהיה ה' איברים ג"כ ברשותו. והיינו אחר שיברר א"ע כפי כחו. ושייכות זה למילה הוא עפמש"נ ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע וגו' ואולך אתכם וגו' לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם וגו' והיינו שכיון שנתן להם לב לדעת אז זכו להיות להם עינים לראות והיינו שיראו רק את השי"ת וילמדו מכל הבריות לעבודת השי"ת. עדמ"ש (עירובין ק:) מלפנו מבהמות הארץ וגו' אלמלא לא נתנה תורה היינו למדין צניעות כו' וכן (ברכות מ:) ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה. וכן זכו ואזנים לשמוע שהוא שכל מה שישמעו ילמדו מזה לעבודת השי"ת עדמש"נ ואזנך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו וכמו שאמרנו. וזה שהזכיר שם הכ' הליכת המדבר והמן והבאר שזכו למן בזכות משה כמו ש' (תענית ט.) והמן לחם מן השמים. לכו לחמו בלחמי נהמא דאורייתא דבכתב ומשה רבינו שורש תורה שבכתב ובו טעמו כל המאכלים. שהוא שורש כל האכילות. והבאר דאי' (במכילתא יתרו) שהבאר טועמין בו טעם יין ישן כו' טעם כל הממתקים כו' והוא יין מסכתי יינא דאורייתא דבע"פ וזהו בזכות מרים והוא עמפ"ש (סוטה יא:) מ"ד בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי. ודוד מרכבה למ' מלכות פה תורה שבעל פה. וכיון שזכו אחר מ' שנה לב לדעת וכמו ש' (ע"ז ה:) מפ' זה ש"מ לא קאים אינש אדעתיה דרבי' עד מ' שנין. ממילא זכו אז שניתן להם עינים לראות ואזנים לשמוע כאמור. וכמו כן בא"א ע"ה דכ' ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית וגו' והיינו שאז זכה ללב לדעת. אז זכה שהמליכו על ה' איברים שיהיו ג"כ ברשות וכמש"נ ושמת שמו אברהם. והיינו שאז זכה שיהיו ברשותו שלא ישמע ולא יראה כי אם דבר מצוה שילמד לעבודת השי"ת וכמו שאמרנו. ומטעם זה מיושב ג"כ מה שחקרו למה לא מל אאע"ה קודם שנצטוה כמו שקיים כל התורה עד שלא נתנה. אך המילה הועילה רק אחר שנצטוה עליה ונאמר לו היה תמים ונעשה ברי' חדשה. והיינו אחר שבירר א"ע מצדו כפי כחו. שזכה אז שהמליכו השי"ת על הה' אברים. אבל קודם לזה לא היה מילתו כלום וכמו מולי עכו"ם דנקראו ערלים כמו ש' בגמרא (נדרים לא:) אבל השי"ת הבטיחו כעת ואעשך שיעשה אותו ברי' חדשה כדי שיזכה להרגיש מעין זה וכמו שאמרנו. וזה ג"כ ענין שאר"ל במ"ר אף זה לא יצאנו מידו שמשם קרא עליו ועבדום וגו' והיינו שהודיעו לו שבאמת נכלל בו אומה ישראלית והובטח ואעשך לגוי גדול. אבל עיקר שיתתבררו אומה ישראלית יהיה רק אחר שיסבלו העינוי במצרים ואז ואחר כך יצאו ברכוש גדול שיתבררו בכל הי' מדות עד השורש וכמו שאמרנו (ונת' מ' ד):
1