פרי צדיק, מסעי י״אPeri Tzadik, Masei 11
א׳כבר אמרנו דעשרה הפטורת הג' דפורענותא והז' דנחמתא הם כנגד הע"ס וג' הפטורת דפורענותא הם כנגד ג' ראשונות והתחלתם דברי. שמעו. חזון. לתקן הדיבור ושמיעה והראיה. והפטרה זו שמעו כנגד השמיעה היינו לתקן מה שלא רצו לשמוע עד היום. ובפסיקתא (חדשה דר"כ) הובא על זה מדרשם שמעו דבר ה' משל למלך וכו' שני כוסות מזגתם בסיני נעשה ונשמע שברתם נעשה הזהרו בנשמע. ובודאי אין הפירוש שיזהרו בשמיעה לבדה בלא קיום המעשה ח"ו דאז עונשו חמור משלא למד כל עיקר (כמ"ש מ"ר תבא). אך עיקר המכוון מהשמיעה הוא שיכנס ללב ואז הוא נקרא שמיעה וכמו"ש (מ"ר האזינו) שמעו ותחי נפשכם וכו' האוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים וכו' האוזן לגוף כקנקל לכלים וכו'. וחיים נקרא כשנכנס ללב וכמו שנאמר מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. והוא כמו שאמרנו שמה שדרש דבר ה' על השבת שבשבת יש כח באדם לדבר דבר שיהיה דבר ה'. וכתיב כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם ואז בטוח הוא שיכנס ללב. רק מקודם הקדימו נעשה לנשמע היינו שיהיו קשורים בהשי"ת שלא יהיה להם שום חשק רק לעשות מה שיהיה רצון השי"ת ואין צריכין לשמיעה מקודם. ואחר הקלקול אמר להם הזהרו בנשמע שעכ"פ ישמעו מקודם ויכנס ללב ועל ידי זה יקיימו אחר כך. ואמר שמעו דבר ה' בית יעקב היינו ע"ה וכמו שנדרש (ב"מ ל"ג:) ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה שזדונות נעשות להם כשגגות. ואמר שבשבת אף הפועלים שטרודים כל ימי המעשה מכל מקום שבתות לא נתנו רק לעסוק בדברי תורה וכמו"ש (ירושלמי פט"ו דשבת). ואמר בפסיקתא דמ"ד לעסוק בתורה לפולים וכמו"ש בתדב"א (ריש סא"ר) אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ו' ימים שבת יעשה כולו תורה וכו'. וכל משפחות בית ישראל היינו התלמידי חכמים ואמר לשון משפחות ע"ד מ"ש (מגילה ג'.) משפחה משפחה וכו' להביא משפחות כהונה ולויה וכו' שלכולם הוכיח הנביא שיתקנו השמיעה שיכנוס ללב:
1
ב׳ואמר הנביא אחר כך הכהנים לא אמרו איה ה'. דכהנים אף שהם עוסקם בעבודה וכן עוסקים בתורה וכמו שנאמר יורו משפטיך ליעקב וגו' ובאת א הכהנים הלוים וגו' אך לא אמרו איה ה' שיחפשו ויחקרו אחר האור תורה שיעסקו בתורה לשמה לדעת את ה' ושיכירו כח נותן התורה וכן במצוה שיעשו לשם שמים מפני ציוויו של הקב"ה לעשות רק רצונו ית"ש שזהו גם כן האור תורה שבכל מצוה. וכמו שאמרנו בענין נר מצוה דאיתא בגמרא (סוטה כ"א.) דנר מאיר לפי שעה כך כו' ובזוהר הקדוש ח"ב קס"ו א'( דנר מצוה היינו כשרגא בלא נהורא. ואמרנו שבכל מצוה המכוון לש"ש שבהמצוה הוא התורה אור שבו אך הוא נר פרטי ממצוה זו וזה מאיר לפי שעה. וכן בדברי תורה כשאינו לומד לשמה הוא גם כן מצוה ככל המצות והוא נר ופתילה בלא שלהבת רק כשלומד תורה עם המכוון לשם שמים להסתכל לנותן התורה שירצה לדעת איה ה' זהו האור מהתורה והוא כלל אור וזה מאיר לעולם (ונת' כ"פ). וזה שאמר הכהנים אפילו בעבודתם ובעסק התורה שלהם לא אמרו איה ה' לדעת את ה' ומי הוא הנותן התורה והמצוה המצות שזה הוא עיקר המכוון. ותופשי התורה היינו אפילו אותן שכבר תפסו בתורה ע"ד מה שנקרא בזוהר הקדוש (ר"פ קרח) מאן דאשתדל באורייתא אחיד באילנא דחיי כיון דאחיד בי' בכלא אחיד וכו' מכל מקום לא ידענו והיינו שלא נכנס בהם הדברי תורה במעמקי הלב בסוד הדעת שנאמר אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא שהדעת פנימיות הכתר היינו שאז קשור בשורש. וכעין שנאמר בהאבות ושמי הוי"ה לא נודעתי ואף שנזכר אצל האבות הרבה פעמים שם הוי"ה. אך שם הוי"ה היינו בחינת תורה שבכתב וכמו שנדרש (ברכות כ"א.) לברכת התורה לפניה מדכתיב כי שם ה' אקרא וגו'. והאבות אף שקיימו התורה עד שלא נתנה מכל מקום הם קיימו התורה רק ממה שהבינו מהבריאה. שכל העולם הוא דברי תורה שיכולים ללמוד מזה ועל זה א' (ברכות ו':) כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה וכו' אלא לצוות לזה ולמה נצרך לו כל העולם אך כדי ללמוד כל התורה מהבריאה. ועל זה נאמר וארא וגו' באל שדי ששם שדי מורה שאמרתי לעולם די כמו"ש (חגיגה י"ב.) ופירושו כמו שאומרים בשם הרבי רבי בונם זצ"ל שאמר השי"ת שכבר די בבריאה זו שיוכל האדם להכיר מזה כבוד ומלכות שמים שעל זה היה תכלית מכוון הבריאה. והבאות גם כן למדו כל התורה רק מהבריאה וזה פירוש באל שדי אבל ושמי הוי"ה היינו התגלות שם הוי"ה שהוא תורה שבכתב בסוד הדעת לא נתגלה עד מתן תורה וזה לא נודעתי להם. וכן אמר הנביא כאן שאף תופשי התורה שנראה שכבר אחזו בתורה שנקרא אחיד באורייתא כנ"ל גם כן לא ידעוני בסוד הדעת שיהיה נקשר במעמקי הלב וזהו כנגד משפחות בית ישראל:
2
ג׳ומסיים ההפטרה למנהג ספרדים בפסוק אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב ולמנהגינו בפסוק הלא מעתה קראת לי אבי אלוף נעורי אתה. והוא על דרך מ"ש (יומא פ"ו.) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך. והיינו שהבעל תשובה יכול לתקן עד השורש ויוכל להתקשר עד כ"ע. וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א קכ"ט א') מאריהון דתשובה בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא וכו' אברהם לא עאל באינון יומין עלאין עד דהוה סיב וכו' והיינו עד הוי"ה ששם הוי"ה מורה על כל ע"ס י"ה חו"ב ו' מורה על ו' המדות וה' על מלכות ותגו של יו"ד מרמז לכ"ע כתרים לאותיות כמ"ש (מנחות כ"ט:) והיינו שעל ידי תשובה מברר השי"ת את הבעל תשובה אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית (כמ"ש שבת פ"ט:) והיינו שעוד תיכף במאמר בראשית הוזכר חושך ומעשיהן של רשעים דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא (כמ"ש זח"ב קפ"ד א') וזדונות נעשות כזכיות שיתברר שהיה רק כדי שיהיה טוב מאוד. וזהו אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב. וכן למנהגינו מסיימים בפסוק הלא מעתה ואין עתה אלא תשובה (כמ"ש ב"ר פ' כ"א) שלשון עתה מורה שמעתה נשתנה הדבר לטוב. קראת לי אבי אלוף נעורי אתה היינו על פי מ"ש (סנהדרין צ"ט.) וכל אלוף מלכותא בלא תאגא הוא והיינו אף מקודם שלא ניכר עוד כבוד מלכותו על דרך מ"ש נכון כסאך מאז ובמדרש (שמות רבה ר"פ כ"ג) נתיישבה מלכותך וכסאך נכון וכו' ואז נכתר בכתר מלכות משהכירו כבוד מלכותו ואמרו ה' ימלוך וגו' מכל מקום גם מקודם אלוף נעורי אתה אתה היינו שקשורים בשורש בראשית המחשבה והיה רק כדי שיהיה נהורא מתוך חשוכא וכברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא כמ"ש (שבת ע"ז:) וזה ענין שנדרש (חגיגה ט"ז.) אל תבטחו באלוף וכו' אם יאמר לך יצר הרע חטא והקב"ה מוחל לך אל תאמין וכו' ואין אלוף אלא הקב"ה שנאמר אלוף נעורי אתה. ולמה במקום זה מכונה השי"ת בשם אלוף. רק היצר הרע מפתה את האדם שהשי"ת יברר אחר כך מעשה האדם שהיה קשור בשורש בהשי"ת וזדונות יהיו כזכיות ואף בשעה שהיה אלוף מלכותא בלא תאגא מכל מקום גם כן אלוף נעורי אתה. וכמו שהגדיל בלעם מטעם זה את ישראל ועל זה נדרש (מ"ר דברים פ"א) ממחליק לשון זה בלעם שהחליק בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשטים והיינו שהחליק והיקל להם בזה שהשי"ת יברר כל מעשי ישראל לטובה ועל ידי כן נפלו בשטים. ועל זה אמר אל תאמינו ברע שהוא היצר הרע ואל תבטחו באלוף שיברר השי"ת מעשה ישראל שהוא רק אחר מעשה כשעושה תשובה מאהבה שנעשית לו כזכיות. אבל מי שסומך על זה חלילה האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה (כמ"ש יומא פ"ה:):
3
ד׳וזה הטעם כשחל ר"ח אב בשבת מפטירין השמים כסאי כמ"ש (רמ"א או"ח סי' תכ"ה) שכן עיקר במקום שאין מנהג. והנה כשחל ראש חודש אלול בשבת שמפטירין השמים כסאי מפני ששם גם כן יש נחמות ירושלים אבל למה נדחה מפני' הפטורת שמעו. אך על פי האמור יתכן שגם בהפטרת השמים כסאי יש מענין הפטרת שמעו דכתיב גם בה שמעו דבר ה' והוא מענין השמיעה לתקן בחינת השמיעה וכמו שנדרש בפ' שמעו. וכתיב החרדים אל דברו שנדרש (ב"מ ל"ג:) אלו ת"ח אמרו אחיכם וגו' שנדרש על כל הכתות מישראל וכמו שנאמר בנבואת שמעו לבית יעקב וכל משפחות וגו' כאמור. והיינו לתקן מה שנאמר הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני וכמו שאמרנו. והתחלת הפרשה ואיזה מקום מנוחתי שהוא נדרש על יום השבת וכתיב אל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי שמובא ריש סא"ר על יום השבת והיינו שבשבת שמשים האדם לנפשו כל מה שעבר עליו מששת ימי המעשה נעשה עני ונכה רוח על העבר. דשבת זמן תשובה וכמו"ש טוב להודות לה' ובדר"א דכתיב מודה ועוזב ירוחם וחרד על דברי על העתיד. ובשבת כל אחד מישראל בבחינת תלמיד חכם דשבת יעשה כולו תורה והוא בכלל החרדים אל דברו שנדרש על ת"ח. והיינו בשבת שיש התגלות עתיקא כמו שנאמר אז תתענג על ה' ובזוהר הקדוש (ח"ב נ"ד א') אל"ף אנקיב בחשוכי וכו' ומטו לזיין וכו' והיינו אלף אויות פלא שכל הנעלם מכל רעיון ואז יוכל הבעל תשובה לזכות שיהיו זדונות נעשות כזכיות שקשורים בשורש בהשי"ת וכסיום הפטרת שמעו אלוף נעורי אתה וכאמור:
4