פרי צדיק, מסעי י״גPeri Tzadik, Masei 13
א׳בפסיקתא להפטרה זו (אות ד') ד"א שמעו דבר ה' וכו' הרי בטלתם כל הדברות אפילו דבר אחד אם קיימתם ואני סולח לכם ואיזה הדבר הזה יום השבת שכן הוא אומר לירמיה לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וגו' ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת כי לחרבה תהיה הארץ לכך נאמר שמעו דבר ה' בית יעקב ואין דבר אלא שבת שנאמר ממצוא חפצך ודבר דבר וכן הכתוב אומר ואתה דבר אל בני ישראל. ויש להבין הראיה מדכתיב ודבר דבר הלא זה קאי על האדם ואיך מייתי מנה לראיה שמה שנאמר דבר ה' כונתו על שבת. ובגמרא (שבת קי"ג:) נדרש ודבר דבר שלא יהיה דיבורך של שבת כדיבורך של חול ופירש רש"י כגון מו"מ וחשבונות והתוס' פירשו על שיחת חולין ועל כל פנים קאי על דבורו של אדם ומה ראיה על דבר ה' שהוא שבת גם מה שהביא ראיה מדכתיב ואתה דבר אל בני ישראל שנאמר בפרשת תשא בפ' שבת קשה דהא רוב הדברות כלשון הזה הם אמורים. אך הענין דדרש מדכתיב שמעו דבר ה' וגו' משמע שעל ידי שמיעת דיבור אחד יהי' נגאלין וזהו רק על ידי מצות שבת דכתיב שומר שבת מחללו ודרשו (שבת קי"ח:) מחול לו אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחל לו. ומייתי בפסיקתא מירמיהו דכתיב והיה אם שמוע וגו' ולקדש את יום השבת וגו' ובאו בשערי העיר בשערי העיר הזאת מלכים ושרים וגו' ויהיה הגאולה ואם לא תשמעו וגו' והצתי אש וגו' והיינו שהכל תלוי בשבת. ואם משמרין ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין (כמ"ש בגמרא שם) והיינו דעיקר הוא על ידי שזוכין לשבת עלאה וע"ז הוא הכנה שבת הראשון לזכות בשבת שניה לשבת עלאה. ואם היו זוכין בשבת אחד לשתי שבתות תתאה ועלאה אז היו מיד נגאלין. וז"ש (ירושלמי וזוה"ח ועוד טובי) שעל ידי שמירת שבת אחד מיד נגאלין. ומסיק לכך נאמר שמעו דבר ה' בית יעקב וגו' ותהיו נגאלין מיד. ואין דבר אלא שבת שנאמר ממצוא חפצך ודבר דבר וגו' וסמיך על סוף הפרשה דמסיק כי פי ה' דיבר ולכאורה הלא כל הנביאות דיבר ה'. אך המכוון אם תשוב משבת רגלך וגו' אז תתענג על ה' בענ"ג שהוא ראשי תיבות עדן נהר גן אז יועיל שיהיו דברי ישראל בבחנית פי ה' והוא על פי מ"ש בס' יצירה שבת בשנה ופה בנפש ואמרנו שבודאי לא קאי על אבר הפה כפשוטו שנברא בשבת שהרי גם בערב שבת דיבר אדם הראשון וקרא שמות לכל הברואים. אך הפירוש שאז בשבת נברא פה בנפש היינו שיהיה האדם מדבר ויהיה דבריו בבחינת פי ה' דיבר. וז"ש בזוהר הקדוש (ח"ג ר"א ב') אתקדש יומא סליק פומא דשליט על כלא פי ה' וזה שנאמר ודבר דבר ולא כתיב ומדבר דבר כמו שנאמר ממצוא חפצך ולפירוש רש"י ותוס' הו"ל למיכתב ומדבר דבר שלא ידבר דברי רשות או מו"מ. אך הפירוש ודבר דבר שיהיה כמו שא' (שבת קל"ח:) דבר ה' זו הלכה וזה כמו שא' בזוהר הקדוש (ח"א מ"ז ב') יום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי והיינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. וז"ש בזוהר הקדוש (שם ל"ב א') והאי דבור אקרי שבת וכו':
1
ב׳ואח"כ מייתי וכן הכ' אומר ואתה דבר אל בני ישראל ואין המכוון מלשון דבור. אך ממה שנאמר אך את שבתותי תשמורו וגו' דק' מה הלשון ואתה דבר אל בני ישראל לאמור שהוא מיותר דכבר כתיב ויאמר ה' אל משה לאמר והיינו לאמור לישראל. ועל כל פנים הול"ל דבר אל בני ישראל אך את שבתותי תשמורו ומאי ואתה. ובגמרא (שבת י':) דרשו על פי לדעת כי אני ה' מקדשכם מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם פירוש והודיעם שיכניס בהם בחינת הדעת לזכות לדעת ולהכיר כי אני ה' מקדשכם. וזהו המתנה טובה כשזוכה לזה וזה הכח יכניס משה לישראל. שזהו כח משה שיהיה מדבר דבר שיהיה דבר היינו שיהיה דבר ה' בחינת פי ה' וכמו"ש (ספרי מטות) מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר והיינו שמדרגת כל הנביאים הי' בחינת כה אמר ה' שמספר מה ששמע מהשי"ת. מה שאין כן זה הדבר מורה שזה עצמו הוא הדבר אשר דיבר ה' שבעת דבורו שכינה מדברת מתוך גרונו. וזה שנאמר ואתה דבר אל בני ישראל שהוא מכוחו יכניס בישראל זה הכח שיזכו ישראל בשבת להיות ודבר דבר ויהיה בבחינת פי' ה'. וז"ש ישמח משה במתנת חלקו שחלקו הוא השבת שבו נברא פה בנפש שיהיה כח בדיבורו שיהיה בבחינת פי ה' דיבר וכאמור. וכתיב ואתה בו' אות ו' דאיקרי אות אמת והיינו ו' אתה ועדמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב ר"פ תצוה) ואתה לאכללא שכינתא בהדי' אמר רבי יצחק נהורא עלאה ונהורא תתאה כליל כחדא איקרי ואתה היינו ו' אתה ו' שכינתא כמ"ש (ב"ר פ' נ"א וירושלמי חלק) כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו והיינו שם א"ד דינ"א דמלכותא דינא. אתה מרמז למשה רבינו שהיה מרכבה לשם הוי"ה וזה שא' לאכללא שכינתא בהדי'. ולהכניס כח זה בישראל צריך משה רבינו ושיהיה יחוד קוב"ה ושכינתיה כדי שיהיה גם להם כח זה מלכות פה תורה שבעל פה שיהיה הישראל מדבר ויהיה פי ה' דיבר. וזה שנאמר שמעו דבר ה' בית יעקב שהוא השבת שאז זוכין להיות מדבר דבר ה'. ועל ידי מצות שבת שהוא דבר אחד אני סולח לכם כמ"ש מחללו מחול לו ועל ידי זה מיד נגאלין:
2