פרי צדיק, מטות י״דPeri Tzadik, Matot 14
א׳עוד במדרש הנ"ל מביא על זה הפסוק שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כולם. והוא על דרך מה שאמרנו על הפסוק אין המלך נושע ברב חיל הם התלמידי חכמים דרבנן איקרי מלכים (גיטין ס"ב.) אין נושעים על ידי דברי תורה לבד שהוא רב חיל דכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כמ"ש (סוכה נ"ב.) גבור לא ינצל ברב כח גבור הוא הכובש את יצרו לא ינצל על ידי רב כח שלו לבד אם אין לו עזר השי"ת כמ"ש (סוכה שם) יצרו של אדם מתגבר וכו' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו וכו'. שקר הסוס לתשועה מוסב על האנשי מעשה שמצינו (סנהדרין צ"ו.) כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים וכו' שהם הי' עסקם ההשתדלות והזריזות במעשה. רק העיקר הוא עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו שידע שהוא מכוחו לבד לא יועיל כלום רק מה שהשי"ת עוזר לו (ונת' במ"א). וזה פירוש הפסוק הנ"ל כי לא לקלים המרוץ נגד שקר הסוס לתשועה שריצה מצינו בסוסים כמו שנאמר רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים וכתיב וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים ובגמרא (פסחים נ'.) עד שהסוס רץ ומציל וכו'. ולא לגבורים המלחמה נגד גבור לא ינצל ברב כח ואמר לא לגבורים המלחמה שעיקר המלחמה הוא מלחמת היצר שהוא המלחמה התמידית ועל ידי הגבורה שלו לבד בלא עזר אלהי לא יועיל לו לכבוש המלחמה. וגם לא לחכמים לחם היינו לחמה של תורה וכמו שנאמר הכהנים לא אמרו איה ה' דכל שאינו מחפש כמטמונים ואומר איה ה' שיכיר כח הנותן ויהיה עסק התורה לשמה לא יזכה לתורה אור שיאיר לו התורה ללב וכמו שאמרנו. ואמר וגם לא לנבונים עושר. עושר היינו שהוא עשיר בתורה וזה מוסב על עשירות בתורה שבעל פה וכמו"ש (תמורה ט"ז.) שדורש עשיר ורש נפגשו מי שעשאו חכם לזה וכן במדרש (תנחומא תשא ג') והשבע לעשיר וגו' בעשירי תורה מדבר ששפתותיו דובבות ואין מניח לו לישון. אבל לא לנבונים עושר וכמו שנאמר ותופשי התורה לא ידעוני שגם מי שהוא אחיד באורייתא והוא בכלל תופשי התורה מכל מקום יכול להיות לא ידעוני שלא יזכו לסוד הדעת שיכנס לעומק הלב ולא זכו לטלא דעתיקא שהוא עושר דתורה שבעל פה וזה לא לנבונים עושר. ואחר כך אמר לא ליודעים חן יודעים היינו מי שכבר זכה גם לבחינת דעת וזה יש לו חן שמורה שאף שעושה ח"ו שלא כהוגן מכל מקום אין תורתו נמאסת וכמו"ש (חגיגה ט"ו:) ואמר (שם) ר"מ גמר מפומיה דאחר ר"מ רמון מצא תוכו אכל וכו' ורמון איתא (שם כ"ז.) על פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון. והיינו דת"ח כאחר שנכנס לפרדס והיה גדול והיה בכלל יודעים אף שסרח מכל מקום יש לו חן שאינו נאבד ח"ו וכמו שא' שם בר' יוחנן שאחר שמת פסק קוטרא מקברי' דאחר ומכל מקום אמר וגם לא ליודעים חן שלפעמים יוכל לקלקל כ"כ עד שלא יועיל הכל ויאבד וכמו"ש אחר כך איתא סופר אי' שוקל וכו' ש' בעיי בעו דואג ואחיתופל וכו' ותנן א"ל חלק לעולם הבא שמ"מ נפסק עליהם במשנה שאין להם חלק ורק דורשי רשומות היו אומרים כולם באין לעולם הבא כמו"ש (סנהדרין ק"ה:) והיינו שלמעלה מתפיסת שכל עולם הזה השיגו איזה רשימה מה שכל שבא מזרע יעקב לא יאבד. אבל במשנה נפסק הדין שאין להם חלק לעולם הבא וזה לא ליודעים חן שיוכל כ"כ לקלקל עד שיאבד הכל וזה כי עת ופגע יקרה את כולם עת היינו הכ"ח עתים שיש בעולם הזה ופגע היינו היצר הרע יקרה את כולם שיוכל להתגבר עליהם אם לא שהקב"ה עוזר לו כמו שנאמר הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. והביא אחר כך מפסוק אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' שכל שאינו מכיר שבא מידו של הקב"ה ומכח התורה אינו כלום כי אם בזאת יתהלל השכל וידוע אותי שידע שהכל מכח השי"ת והביא אחר כך במדרש בחכמים א' מישראל אחיתופל שאמר עליו דוד המלך ע"ה ואתה אנוש כערכי דדוד המלך ע"ה היה מרכבה למדת מלכות ולכן אמר ואני תפלה שתפלה הוא ממדת מלכות כמו"ש אדני שפתי תפתח. וכן אחיתופל איתא (סנהדרין ק"א:) ראה צרעת וכו' סבר איהו מליך וכו' דנפקא מינה שלמה. וכן מצינו בירושלמי (ברכות פ"ד) שהיה אחיתופל מחדש תפלה בכל יום. ומכל מקום על ידי שקלקל נכתב עליו במשנה שאין לו חלק וזה שא' ולא ליודעים חן אף שהיה גדול בתורה כ"כ מכל מקום עת ופגע יקרה את כולם שהיצר הרע יוכל לקלקלו ויאבד הכל ח"ו. וזה שאמר כשאינם באים מן הקב"ה סופן להפסיק ממנו:
1
ב׳ושבת איתא (רע"מ פנחס רנ"ז א' שכינתא אתקריאת שבת מסט' דתלת דרגין עלאין ש' ג' כתרין כתר חכמה ובינה ואיהי בת רביעאה לון. והוא על דרך מ"ש בזוהר הקדוש )ח"ב ר"ד א') שבת ש' בת רזא דתלת אבהן דמתאחדן בבת יחידה ואיהי מתעטרא בהו ואברהם אבינו ע"ה מדתו חסד ואיתא בזוהר הקדוש (ח"ב קע"ה ב') וחסד עלאה נפקא מחכמה ויצחק אבינו ע"ה מדתו גבורה וגבורה נפקא מבינה ויעקב הוא בסוד הדעת כמו משה רבינו ע"ה שהוא בסוד הדעת רק יעקב מסט' דלבר ומשה מסט' דלגאו דא מגופא ודא מנשמתא (כמו"ש בת"ז תי' י"ג) ודעת פנימיות מכ"ע. וכל אחד מישראל זוכה בשבת לג' קדושת האבות וקדושות הג' ראשונות והוא באכילת הג' סעודות כמו שסדרן האר"י הק' ז"ל כנגד האבות. וסעודה השלישית כנגד יעקב אבינו שהוא בסוד הדעת, ומש"ה בב' סעודות שבת הראשונות שהם כנגד אברהם ויצחק תקנו קדוש על היין שצריך השתדלות מצד האדם להכניס קדושה לשבת כיון שיכול להיות עוד כמו שנאמר ותופשי התורה לא ידעוני וכמו שנתבאר. אבל בסעודה ג' שזוכה כבר לסוד הדעת וזוכה לחן מהשי"ת וכמו שנתבאר כל שלא קלקל ח"ו לגמרי אין צריך כ"כ להשתדלות אדם מטעם זה לא תקנו בסעודה זו קידוש על היין:
2