פרי צדיק, מסעי א׳Peri Tzadik, Masei 1
א׳אלה מסעי בני ישראל וגו' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם. הרמב"ן הביא הטעם שכתב רש"י מפי ר"מ הדרשן וגם טעם הרמב"ם ז"ל במ"נ וכתב על זה והנה מכתב המסעות מצות ה' הוא מן הטעמים הנז' או מזולתו ענין לא נתגלה לנו סודו כי על פי ה' דבק עם ויכתוב משה לא כדברי ר"א שאמר שהוא דבק עם למסעיהם שכבר הודיענו זה על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו עכ"ל. ונראה שלא היה טעם ר"מ הדרשן וטעם הרמב"ם ז"ל מספיקים בעיניו. גם יש להבין הלשון שנאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ואחר כך כפל עוד ואלה מסעיהם למוצאיהם והיפוך הלשון ממה שכתב מקודם. ובעל הטורים כתב כלומר שהכל הי' על פי ה' בין מסע ובין מוצא. וצריך להבין הא אחר כך כשנאמר ואלה מסעיהם למוצאיהם לא כתיב שם על פי ה'. גם כל הענין צריך ביאור למה היה צריך לכתוב מוצאיהם למסעיהם או להיפך פשיטא שנסעו ממקום שיצאו. אך הענין הוא שהודיענו בזה שנכתב בתורה ויסעו ממקום פלוני ויחנו במקום פלוני וכן בכל מקום כן ולכאורה הוא מיותר דהול"ל ויסעו ויחנו במקום פלוני או ויסעו משם ולמה פרט פעם ב' שם המקום שנסעו משם. על ה השמיענו הכתוב שכתיבת משה מקום שיצאו משם למסעיהם היה על פי ה' שצוה לכתוב כך שנסעו ממקום פלוני ויחנו במקום פלוני. דענין המ"ב מסעות כתוב בספרים שהם כנגד שם מ"ב (כמ"ש בס' צרור המור) ורבי שמשון מאוסטראפאלי ז"ל הביא מדרש פליאה לא הוי ידעי וכו' ופירשו שנסתפקו על מקומות שהיו באות שוה כמו ג' משם אב"ג או משום נג"ד וכדומה. והשם מ"ב הוא השם לעליות נשמה או לעלות לפרד"ס. וענין המסעות היה על פי מה שנאמר בפרשת בהעלותך ויהי בנסוע וגו' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך אין כונת משנאיך על האומות שהרי לא היה להם במדבר. אך פי' משנאיך המשניאים השי"ת בעיני ישראל והוא היצר הרע ובזה יוצדק לשון משנאיך ולא שונאיך. והנסיעה היה להנצל מהיצר הרע על דרך מה שפירשנו במה שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים שהנסיעה היה להתברר מג' הקליפות הקנאה והתאוה והכבוד שהם זלעו"ז כנגד ג' מדות האבות שנקראו ימים לתור להם מנוחה היינו לכנוס תיכף לארץ ישראל שהוא מקום המנוחה. ובנוחה יאמר שובה ה' וגו' ופירש רש"י מלשון בשובה ונחת תושעון שנדרש (ירושלמי רפ"א דתענית) על שבת. שובה ה' רבבות אלפי ישראל שנדרש שאין השכינה שורה על פחות מב' אלפים וב' רבבות (יבמות ס"ד.) והיינו השראת השכינה בבחינת יתירה משיש השראת השכינה בכל בי עשרה כמ"ש (סנהדרין ל"ט.). וכמו בשבת מופיע כל שבת קדושה לימי המעשה שאחריו ועל ידי זה בא השבת הב' בקדושה יתירה משבת שלפניו. וכל ימי האדם הם כך בימי המעשה הוא הנסיעה והילוך בעבודת ה' וכשבא שבת בא מנוחה שאז הוא בבחינת מנוחה וכמו שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו ובגמרא (שבת קנ"ב.) שכל צדיק יש לו מדור בפני עצמו ובמדרש (שמות רבה פ' פקודי) הו"ל עולם בפ"ע וכו' עולמים אין כתיב כאן אלא עולמו. והיינו שכל ימי האדם בעולם הזה הוא בכל ו' ימי המעשה בבחינת הולך והמנוחה הוא בשבת והשבת מופיע הקדושה לימי המעשה שאחריו לויהי בנסוע ואחר כך בשבת הב' משיג הקדושה בהתגלות יותר וכן הוא הולך כל ימי חייו עד שנשלם בשלימות עד אל בית עולמו ואז אין לו עסק עוד בעולם הזה:
1
ב׳ובמדבר היו נוסעים בכל מסע שבכל מסע היה עסק אחר ובהחניה היו משיגים קדושה מאות אחד משם מ"ב ואחר כך הי' נסיעה חדשה והיה משונה לפי הקדושה מהחניה שיצאו משם. וזה שנאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' היינו שכל מסע היה לפי המוצא שיצאו מהחניה הקודם והיו הולכים תמיד ממדרגה למדרגה וזה נכתב על פי ה' המוצא והמסע כמו ויסעו מסוכות ויחנו באיתם וכדומה. ואלה מסעיהם למוצאיהם שהמסע היה לפי קדושת המוצא שיצאו משם וכאמור עד שנתבררו בהמ"ב מסעות בכל קדושת מ"ב אותיות שבשם מ"ב ואלמלי זכו היה אז כבר המנוחה שלימה שיהיה לעתיד אלמלי זכינו שהיה נכנס משה רבינו ע"ה ועתה בעולם הזה יכול להיות שנצרך כמה מסעות וכמה שבתות כדי שיזכו לאות אחד מהשם מ"ב מהמ"ב מסעות עד שזוכה כל אחד לפי מה שבכוחו לזכות שיהיה כי הולך האדם אל בית עולמו ואחר כך נשלם ואין לו עסק בעולם הזה וזה ענין מ"ש (שבת קי"ח:) אלמלא היו משמרין ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין והיינו ששבת הראשון מופיע הקדושה לימי המעשה ימי הנסיעה ואחר כך בא השבת שניה שהוא מעולה משבת שקדם וזוכין לשבת כהלכתה שיהיה נגאל בשלימות. וזה ענין מ"ש במדרש רבה (בשלח וירושלמי וזוה"ק ועוד) שעל ידי שבת אחת כהלכתו בן דוד בא והכל אחד וכאמור וזה על הכלל. וכל אחד בפרט יש לו עולם בפ"ע שהוא הולך תמיד בימי המעשה בחינת ויהיה בנסוע ובשבת הוא הנייחא. וכל שבת מעולה מחבירו עד שנשלם ואין לו עסק עוד בעולם הזה. אך מכל מקום יכול לזכות עוד להיות בעולם הזה ויקיום בו מ"ש (ברכות י"ז.) עולמך תראה בחייך וכמ"ש (קידושין מ"א.) ולאדם טוב מטעימין אותו מפרי מעשיו וכמו שזכו האבות שהטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא כמו"ש (ב"ב י"ז.) ובתדב"א (סא"ר פ"ה) דחשב לצדיקים שזכו לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע בעולם הזה ממה שעתיד הקב"ה ליתן לצדיקים לעתיד לבוא:
2