פרי צדיק, מסעי ב׳Peri Tzadik, Masei 2
א׳אלה מסעי בני ישראל וגו' הרמב"ן ז"ל פ' זו כתב והנה מכתב המסעות מצות השם הוא מן הטעמים הנז' או מזולתן ענין לא נתגלה לנו סודו כי על פי ה' דבק עם ויכתוב משה לא כדברי ר"א שאמר שהוא דבק עם למסעיהם שכבר הודיענו זה על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו עכ"ל. ובאמת מבואר זאת במדרש (רו"ת) פ' זו שא' משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחר לרפאותו כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך כך א"ל הקב"ה משה מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני וכו' והנה כתבו מפורש שהשי"ת צוה למשה לכתוב המסעות. וזה שנאמר ויכתוב משה וגו' על פי ה' וכדברי הרמב"ן ז"ל ודלא כראב"ע שכ' שהוא דבוק עם למסעיהם שנראה שכתיבת המסעות לא היה מצות השם רק משה כתב מעצמו. והטעם איתא במדרש לכתוב היכן הכעיסוני. והענין דאיתא (מד"ת ר"פ בשלח) אם אני מוליכן דרך פשוטה עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן. ולכאורה יפלא שהרי בתורה מפורש הטעם כי קרוב הוא פן ינחם וגו' ושבו מצרימה ואיך אמר במדרש טעם אחר. אך באמת הכל אחד דאחר שיצאו ממצרים ולא היו עוד נקיים מכל וכל ועל ידי זה היה פחד שבראותם מלחמה ינחם העם ושבו מצרימה. וזה שא' במשל שהיה בנו חולה והוליכו למקום אחר לרפאותו והיינו שהוליכן למדבר שיאכלו מן וישתו מי באר ויהיה התורה מתיישבת בגופן. וזהו ענין המסעות והחניות שכל מסע היה הכנה שיהיה אחר כך חניה. ואם היו זוכין היו תיכף אחר המסע הא' החניה האמיתית כמו לעתיד לעולם הבא. וכמו שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה שהיו ראוים לזכות במסע אחד להתברר בכל ג' קדושת אבות ולהנצל מג' הקליפות שכנגדם זלעו"ז שהם שרשי כל הקליפות ושיהיה אחר כך המנוחה כמו לעתיד. אך כמו בשבת שעל ידי שמירת שבת אחת כהלכתה מיד נגאלין (כמ"ש ירושלמי פ"א דתענית ובכמה דוכתי) ומכל מקום איתא בגמרא (שבת קי"ח:) אלמלי משמרין שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין. ואמרנו שהכל אחד שהמכוון של ב' שבתות היינו שבת תתאה ועל ידי זה יזכה לשבת עלאה וההכנה לזה הוא בשבת הראשון שעל ידי השמירה השבת הראשון כהלכתה זוכין להכניס קדושה בימי המעשה שאחריו ועל ידי כן יהיה השבת הב' השבת עלאה. והנה העולם נידון אחר רובו וכשיהיה רוב ישראל שומרי ב' שבתות כהלכתן יהיו נגאלין מיד אבל הלא מן הנמנע שלא יהיה כמה פרטי נפשות שהם משמרין שבת כלהכתה ולמה לא נגאלו הם מכל וכל מיצר הרע וממה"מ שהוא היצר הרע (כמ"ש ב"ב ט"ז:) אך באמת המכוון שומר שבת כהלכתו אינו שדי לו בשמירה מחילול שבת בשב ואל תעשה לבד הגם שחשיב גם כן כעושה מצוה (כמ"ש קידושין ל"ט:) אבל לא סגי בזה. רק הפירוש כהלכתו שצריך להכניס קדושה בהשבת וכמו שנאמר ושמרו בני ישראל את שבת שבת תתאה לעשות את השבת שיהיה שבת עלאה. וזהו שבת כהלכתו שנגאל מיד מכל וכל:
1
ב׳וכן במסעות היה צריך להיות הכנה להחניה לא לבד בשב ואל תעשה בסור מרע להתברר להוריק הרע מלב כסיל אך צריך גם כן לעשה טוב להכניס קדושה בלבו. וזה שא' במשל כאן ישננו שיש חניה שהי' חסרון להשגת שלימות החניה שיהיה כמו לעתיד מה שישננו הינו אף שהיה סור מרע אך נחסר ועשה טוב. וזה שא' ישננו ע"ד מ"ש יושב בטל כישן דמי. ויש חניה שהיה החסרון כאן הוקרנו על דרך מ"ש (בכורות ה') מאי רפידים שריפו עצמן מדברי תורה. וזה שאמר כאן הוקרנו שזה הוא קליפת עמלק שנאמר אצלו אשר קרך בדרך שהוא משליך קרירות ועצבות בלב האדם ואף שהיו סור מרע. וזה עוד גרוע יותר מהחסרון כאן ישננו. שזהו ראשית גוים עמלק הקרירות והעצבון שהוא מהנחש והיצר הרע כמ"ש (תמורה ט"ז.) לבלתי עצבי שלא ישגבני יצר הרע מלשנות ועל זה היו החניות לתקן זאת. ואמר כאן חששת את ראשך על דרך מ"ש (שבת י"א.) כל מיחוש ולא מיחוש ראש ופירש רש"י חולי ארוך וכו' מיחוש חששא בעלמא לפי שעה וקל. וכן כל החטאים שנכתבו על ישראל היו רק מיחושים קלים לפי שעה אך החסרון היה מה שהיה מיחוש ראש. וזה שא' חששת את ראשך והנה בשנים הראשונים ישננו והוקרנו נכלל המלך גם כן עם בנו מה שאין כן החסרון הג' חששת את ראשך אמר לנוכח להבן לבד. והענין דאף דכתיב הנה לא ינוס ולא יישן שומר ישראל מכל מקום מצינו גם כן דכתיב עורה למה תישן וכן ויקץ כישן ה'. ועל ידי שישראל היו ישנים שלא עשו הכנה שיהיה החניה כהלכתה על ידי ועשה טוב גם כן כנ"ל על ידי זה גם השי"ת כביכול כישן ולא סייע בסעייתא דשמיא מלמעלה וכן כאן הוקרנו כיון שהיו ישראל קרים וצוננים מלהכין את עצמם כביכול גם השי"ת נכלל על ידי זה עמהם. על דרך מה שנאמר והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ובגמרא (ר"ה כ"ט.) כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים וכו'. והיינו דמשה רבינו הכניס בלב ישראל שישעבדו את לבן לאביהם שבשמים. אבל בלא אתערותא דלתתא לא היה אתערותא דלעילא מה שאין כן בהחסרון הג' כאן חששת את ראשך שהיה חסרון במעשה אף שהיה לפי שעה כנ"ל לא נכלל השי"ת עמהם שאין השי"ת מסייע לרע ח"ו. וכמ"ש (שבת ק"ד.) בא לטמא רק פותחין לו בא לטהר מסייעים לו. וחשב כל שמות המסעות ומי שיש לו לב להבין יוכל להבין מה היה המניעה שלא זכו לחניה האמיתית כמו לעתיד. ושם החניה מוכיח על זה פעם היה המניעה מה שישננו פעם מה שכאן הוקרנו. ופעם היה מיחוש ראש לפי שעה. וצוה השי"ת לכתוב החניות ללמדנו שלא די בשמירת יום השבת שהוא יום מנוחה בשוח"ת וסור מרע לבד אך צריך להיות עשה טוב להכניס קדושה לשבת כמו שנאמר לדורתם ודרש (בתי"ז תי' מ"ח) זכאה מאן דעביד לון דירה בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע והוא המנוחה כמו לעתיד. וכתיב ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' והיינו כיון שנצטוה לכתוב החניות כאמור כתיב מוצאיהם שהיה החניה הראשונה ההכנה למסע שהוא ההשתדלות לזכות לחניה הב' וזה נכתב על פי ה'. אך מסע הראשון מרעמסס סוכתה שלא היה חניה מקודם רק מסע הראשון ממצרים זה לא נצטוה משה רבינו לכתוב שהשי"ת צוה לכתוב רק החניות אך משה רבינו כתבו שמסע הראשון מרעמסס היה הכנה לחניה ראשונה. וזה שנאמר ואלה מסעיהם למוצאיהם ויסעו מרעמסס וגו'. ומש"ה לא כתיב כאן על פי ה' דזה קאי על מסע ראשונה וזה לא נכתב על פי ה'. וזה שבא השינוי בלשון הכתוב שמתחלה כתיב מוצאיהם למסעיהם ואחר כך להיפך מסעיהם למוצאיהם ולא כתיב על פי ה':
2