פרי צדיק, מטות ח׳Peri Tzadik, Matot 8
א׳תנו שבח ושירה לאל אשר שבת ברא לנו ולנו בו נתן תורה. כי הכל מודים שבשבת נתנה תורה לישראל (כמ"ש שבת פ"ו:) והכונה על הרוחניות והפנימיות של העשרת הדברות זאת נשפע בכל שב כמו שהיה בשבת של מתן תורה שאז לא ניתנו הלוחות בפועל רק על ידי קולות וברקים נאמרו עשרת הדברות ונחקקו בנפשות ישראל מראשית הדיבור עד האחרון כי בדיבור הראשון נאמר אנכי ה' אלהיך וגו' ולא נאמר בלשון ציווי שהוא נגד כ"ע ועתי"ק שהוא למעלה מהשגת החכמה שמשם התחלת ההתגלות דיש מאין. רק שכן נחקק בנפשות ישראל התגלות אלהות עד הדיבור האחרון לא תחמוד שעל ידי התגלות אלהות בעשרה מדרגות נעשה הלב חלול ופנוי מכל מיני חמדה ותאוה שבעולם הזה. ויש לכוין זה במאמר חז"ל על עשרה דברים שנבראו בע"ש בין השמשות שזה היה אחר הקלקול והחטא של אדם הראשון נבראו עשרה דברים הללו כדי שיהיה הכנה להתיקון מקלקול הנ"ל. ובהגיע קדושת שבת יהיה נשפע מלעילא כח עשרת הדברות ויהיה ממילא נתקן הכל. וכן נמנו כסדר הבאר והמן היינו תורה שבעל פה ותורה שבכתב כי המן שהוא לחם מן השמים הוא בזכות משה שהוא בגבול והוא בחינת חכמה כמו שא' (ב"ר פ' י"ז) נובלות חכמה שלך מעלה תורה. והבאר הוא תורה שבעל פה שנמשלה לכל המשקים מים ויין ודבש וחלב כי בבאר היה טעם כל מיני משקין כמ"ש במכילתא והוא בחינת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. ושרשה מהמקור מטלא דנטיף מעתי"ק שהוא למעלה מבחינת חכמה וכמו שאמרו ז"ל כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו והיינו הטלא דנטיף מעתיקא וכמ"ש במאמר פתח אליהו כ"ע דאיהו כתר מלכות ועליה אתמר מגיד מראשית אחרית והוא נגד בחינת כתר. והקשת הוא בחינת מבטח עוז שכרת הקב"ה ברית שלא יכרת כל בשר עוד מימי המבול (מכתי"ק) ובודאי לא בחנם הוא הם המשפט לכלות ואין הקב"ה וותרן. רק הקשת שהוא מראה דמות כבוד ה' היינו שהוא מעורר תשובה. וע"כ א' בתי"ז כד תחמי קשתא בגוונין נהירין תצפי לרגלא דמשיחא כי אין ישראל נגאלים אלא בתשובה. ובגוונין נהירין שיהיה האתערותא דלעילא לתשובה מאיר בלב. ע"כ. והיינו שגם לאחר כל הקלקולים שבעולם יועיל תשובה מפני כי יצר לב האדם רע מנעוריו והוא כנגד בחינת בינה לבא כמו שנאמר ולבבו יבין ושב ורפא לו:
1
ב׳והכתב והמכתב והלוחות הוא נגד האבות הקדושים שהם בחינת חסד גבורה ת"ת הכתב הוא בחינת תורת חסד שזיכה השי"ת אותנו שיהיה התורה נתנה בכתב. כי בודאי קודם הקלקול לא היה צורך לכתיבה כי הקולות והדברות היו נכתבים ונחקקים על הלב כמו שנאמר ועל לבם אכתבנה. רק אחר החטא שנעשה על ידי זה לב האבן זיכהאותנו השי"ת שיהיה התורה בכתב כדי שיהיה נחקק גם על לב האבן. והמכתב הוא עט ברזל שחוקקים בו על האבן כפירש"י ז"ל והוא האש שמבחינת גבורה שיש לו כח גדול לעשות חקיקה גם על האבן וכמו שנאמר הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע. והלוחות הוא נגד יעקב מדת ת"ת כי הלוחות המה כלולים מהכתב ומכתב והוא בחינת תפארת ישראל מדתו של יעקב אבינו ע"ה כמו שנאמר והמכתב מכתב אלהים הוא חרות עלך הלוחות ואז"ל אל תקרא חרות אלא חירות ממה"מ כי יעקב אבינו לא מת (תענית ה':) והוא דבוק בשורש החיים. וקברו של משה כי הנה נאמר ביעקב אבינו ע"ה ויאבק איש עמו הוא הס"מ ההיפך של חיים וירא כי לא יכול לו לעצמו מפני שהוא שורש החיים כנ"ל ויגע בכף ירכו ואיתא במדרש (ב"ר פ' ע"ז) נגע בנביאים ובנביאות שעתידין לעמוד ממנו וכונתו על תרין ירכין קשוט נצח והוד שמשם יניקת הנביאים והם משה רבינו ע"ה ואליהו הגם שהם היו הנבחרים שבנביאים עכ"ז לא הגיעו לשרש החיים בתכלית וזה מרמז קברו של משה היינו שעכ"פ משה מת ונקבר מפני שהיה בו עוד איזה שמץ מעטיו של נחש וכמו שנאמר ולא ידע איש את קבורתו פי' שלא היה בזה השגת שכל אנושי מפני מה שנאמר בו לשון מיתה וקבורה והוא כענין מאמר חז"ל על מיתתו של רע"ק שתוק כך עלה במחשבה לפני היינו שע"פ שכל אנושי אין שום השגה למה מגיע לו כך רק במחשבה דקה מן הדקה הוא עולה. ועל כל פנים שתוק כי לא יגיע לבחינת הדבור בפה. ומחשבה הוא חכמה ומיתת משה גם בחכמה ומחשבה לא נתגלה כי הוא נסתלק בהאי רצון דעתי"ק שהוא רישא דלא אתיידע ועל כן לא ידע איש את קבורתו וכמ"ש בזוהר (יתרו פ"ט א'). ומערה שעמד בה אליהו ז"ל דהנה איתא בגמרא אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא מחט סידקית לא היו יכולים לעמוד כמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי והיינו מפני שגם בהם נדבק עוד איזה שמץ מעטיו של נחש ולא היו עוד בשורש החיים בתכלית כי אפילו אליהו שעלה בסערה השמים עם כל זה לא היה נשאר עם הגוף בחיים בעולם הזה. ולזה לא היה בכוחם להשיג התגלות השכינה בחיים חיותם בהגוף כמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי וכדאיתא בשם הר"י בירבי פי' על פ' היום זה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות וגו' אם יוספים אנחנו וגו' ומתנו היינו כאשר נתוודע להם שפסקה זוהמתן כ"כ עד שהיה ביכלתם לראות השכינה לדבר עמהם פא"פ בחיים חיותם אמרו ועתה למה נמות לאיזה תכלית יוצרך המיתה מאחר שיוכלו להשיג זאת גם בחיים. אם יוספים אנחנו עוד לשמוע אם יהיה תוספות התגלות אחר המיתה עוד ומתנו נצרך לזה המיתה ע"כ:
2
ג׳ופי האתון דהנה איתא בגמרא (ב"ב י"ד:) משה כתב ספרו ופ' בלעם ולכאורה מה זה פ' בלעם מיוחד מכל ספר התורה של משה רבינו ע"ה (מכתי"ק) שיש בהם ספורים והכל נעשה תורה ומ"ש סיפורים דבלק ובלעם משאר סיפורים שבתורה ונחשב בפ"ע. אמנם הענין הוא כי כל הסיפורים כשנכתבו בתורה נעשה מהם דברי תורה והתורה נקרא ספרו דמשה רבינו ע"ה כי נקרא על שמו תורת משה וכמו"ש בפרע"ק. ופ' בלעם הנבואות שאמר הם מעצמם דברי תורה שנאמרו מהש"י ולא על ידי הכתיבה בתורה נעשו דברי תורה וע"כ לא נחשב זה מספרו דמשה. וכאן שא' פי האתון (ע"כ) כי פתיחת פה האתון היה הקדמה על השלש פעמים שבירך בלעם לישראל להוודע ולהגלות שלא היה בזה שום יתרון לבלעם בעצמו רק שכל הברכות יצאו על ידי השכינה רק המעבר היה על ידי הפה טמא של בלעם והוא לא עשה רק עקימת שפתים כמו שא' כל אשר ידבר ה' אותו אעשה רק מעשה עקימת שפתים. והראיה שכשהיה רצון השי"ת פתח את פי האתון ודיבר גם כן דברים גבוהים כאלו כמו בלעם בג' ברכותיו. כי באמרה כי הכיתני זה שלש רגלים רמזה לו אתה מבקש לעקור את האומה החוגגת שלש רגלים. וזהו בעצמו ענין שלש ברכות שנתברכו ישראל מהשי"ת על ידי בלעם כמו שאמרנו בפ' בלק שבהם גילה עוצם הקדושה שנמצא יקרות בישראל שהמה מושרשים משלשה אבות הקדושים אשר מרמז על זה קדושת שלש רגלים. וי"ל שהאתון בעצמו היה גם כן גוף הקליפה של בלעם כמו שנאמר ההסכן הסכנתי וידוע על זה מאמר חז"ל (סנהדרין ק"ה:) ואשתו כגופו. והדברים הללו הם להראות יקרות קדושת ישראל לכל פרטי נפשות לדורי דורות. ולכן אינם בכלל בספר תורת משה כי הדברים הללו לא היו יכולים לצאת מפי משה רבינו ע"ה רק דייקא על ידי בלעם הנקרא מחליק לשון כדאיתא במ"ר פ' דברים. וזה מרמז על קדושת בחינת יסוד שקדושה זו נשרש דייקא בישראל על ידי מילה לשמנה שמבטן לשמך המה נימולים ועל ידי זה נקראים ועמך כולם צדיקים כל פרטי נפשות גם אם יעבור עליהם מה על ידי בחירתם סוף כל סוף יהיה נתקן הכל ויהיו נשארים בשורש הקדושה. אשר לא כן בתכונת כל האו"ה שאפילו חסיד שבחסידים מהם וגם אם יהיה שומר הברית כל ימיו עם כל זה על ידי איזה הרהור מעט שיעלה על דעתו יתקלקל הכל כידוע ממעשה של הבעל שם טוב עם הכומר. ופי הארץ מרמז על בחינת התגלות מלכות שמים שהוא גם כן רק בכח בחינת קדושת ישראל וזה נתברר על ידי פי הארץ במחלוקתו של קרח שמיד שהגיעו לפי הארץ נתגלה מלכות שמים מפיהם מעצמם שצווחו משה אמת ותורתו אמת. וכמו שנאמר וירדו וגו' חיים שאולה היינו שתנגלה להם הגם שהמה חיים וקיימים בקדושה וטהרה כי היו נפשות גבוהים עם כל זה ירדו עם חייהם לשאול תחתית על ידי הטעות שהיה להם. וזה היה מיד כשהגיעו לפי הארץ חזרו בתשובה ותיקנו הכל. אשר לא כן הוא תכונת האו"ה שאין באופן להגיע מהם התגל מלכות שמים כי המה אפילו על פתחה של גיהנם אינם חוזרים בתשובה. והנה כל אלו עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות כדי שיהיה הכנה להתיקון של החטא הנ"ל. ובהופיע קדושת שבת בעצמה אז נתקן הכל בפנימיות על ידי קדושת העשרה הדברות שהכל מודים שבשבת נתנה תורה לישראל וכדברנו הנ"ל:
3