פרי צדיק, מצורע ט׳Peri Tzadik, Metzora 9
א׳בלילה אומרים נזמין לה השתא כו' וכן בבוקר אומרים ואזמין בה השתא עתי"ק ובזמר לסעודה ג' אין מזמנין כלל רק אומרים דבי מלכא בגילופין, וכן בלילה ובבוקר אומרים הזמר קודם הסעודה, ובס"ג אומרים אחר הסעודה, גם כאן משתפין המלאכם בגו עירין וכל גדפין מה שאין כן בבוקר ובלילה, ואף שבלילה אומרים שלום עליכם מלאכי השרת אבל פוטרין אותם ואומרים צאתכם לשלום קודם הסעודה, אך הענין שאומרים אתקינו סעודתא דמלכא שבשבת אוכלין מסעודת המלך, שבשבת יש זיווג קוב"ה ושכינתי', ונקרא סעודתא דמלכא אף שהוא סעודתא דחקל תפוחין עפמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב לח ב' לט ב') ובג"כ כתיב הלילה הזה ובאתר דאתגחו דבר ונוקבא לית שבחא אלא לדכורא כו' ובשבת נקראו ישראל כלה. דשבת בזמן כמו המקדש במקום, ובשה"ש שנוסד בבנין הבית מתוארים כנסת ישראל בשם כלה, ואיתא בגמרא (חגיגה יד:) והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע כבנ"א שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי חתן וכלה כו' שדרך להתקבץ שם בנ"א, אך אחר כך כשאוכלין חתן כלה ומתיחדין הולכין להם, וכן כאן באים המלאכים לראות במזמוטי חתן וכלה וקודם הסעודה פוטרין אותם ואומרים צאתכם לשלום ולכן אף שאומרו אתקינו סעודתא דמלכא מזמנין אחר כך ואומרים נזמין לה השתא שהסעודה סעודתא דחק"ת ומזמנין לה, וכן בבוקר אומרים אתקינו סעודתא דמלכא אף שהסעודה סעודתא דעתיקא, אך סעודתא דמלכא היינו כמו אכילת הקרבנות שנקרא לחמי לאישי וכל הקרבנו קרבים רק לשם הוי"ה ב"ה, דבעתיקא היא שכל הנעלם מכל רעיון ויש רק התגלות הרגש האור בלב ולכן אומרים סעודתא דמלכא, ואחר כך אומרים ואזמין בה השתא עתי"ק שהסעודה סעודתא דעתיקא, ובסעודה ג' שהוא סעודתא דז"א כיון שאמרו אתיקנו סעודתא דמלכא א"צ לזמן עוד קודם הסעודה כיון שכבר זימנו ואמרו שהוא סעודתא דמלכא רק אחר האכילה אומרים בני היכלא דכסיפין כו' יהון הכא בהאי תכא, אף שעיקר הקדושה בעת הסעודה וכמ"ש בזוהר הקדוש (יתרו פח א) והאי יומא מליא רישי' דזעיר אנפין וכו' תלת זימני מדכד עייל שבתא וכו' וע"ד בעי ב"נ לאתענגא תלת זמנין אילין וכו' והיינו בזמן שכל אחד מישראל סועד הסעודות אז מופיע אליו הקדושה. שהרי אין ישראל אוכלין בשעה אחת ומנין ידעו הזמנים (וכמשנ"ת כ"פ) אך כבר כ' האר"י הק' ז"ל שבכ"מ שיש השראת הקדושה נשאר שם רשימו דקדושה אחר כך גם כן, וכאן שהוא קודם ברכת המזון נשאר עוד כל הזיו דזעיר אנפין, והעיקר תלוי בבני היכלא דכסיפין, בני היכלא היינו מי שקיים הג"ס שנקרא בני היכלא דמלכא כמ"ש בזה"ק (שם ע"ב וד' רנ"ב ב'), דכסיפין היינו שיש להם חשק לזה, דקוב"ה בעי מינן רעותא דלבא כמ"ש בזוהר הקדוש (שלח קס א') כיון דישתדל ב"נ ברעותא דלבא לגבי קוב"ה לא בעי מינן אלא לבא וכו', וכיון שהוא כבר אחר הסעודה שוב מתקבצין המלאכים כמו שמתקבצין לראות במזמוטי חתן וכלה לראות בזיו דז"א ומש"ה אומרים בהאי ועדא בגו עירין וכל גדפין:
1