פרי צדיק, מצורע י׳Peri Tzadik, Metzora 10
א׳בסעודת ליל שבת אומרים נהורא לה ימטי, ובבוקר נהורי' ישרי בה, ובסעודה ג' למחזי זיוא דז"א ולא האור, והיינו דתורה אור ואיתא בזוהר הקדוש (פ' זו נד ב') מים רבים דא הוא נהרא עלאה דמיני' נפקין נהירין לכל עיבר כו' והיינו בינה וכ"כ רח"ו ז"ל ואשמשכן מיני' נהרות כד"א נשאו נהרות וגו' והיינו נהר היוצא מעדן וגו' ואמר מאי יבוזו לו אלא אם יתן איש דא קוב"ה את כל הון ביתו כד"א כל הון יקר ונעים באהבה דכ"י ואל לאתקשרא בהדה בוז יבוזו לו כל אינין אוכלסין וכל אינון משריין דלעילא להאי הון יקר וכו', ויפלא איך הבינה יהיה מכבה האהבה שנאמר לא יכלו לכבות וגו' ויותר יפלא אם יתן הקב"ה כל הון יקר ונעים ואיך יבוזו למי שזכה לכל הון יקר ונעים מהקב"ה, אך הענין שאף מי שזכה לחכמה ובינה וד"ת מ"מ יכול היצר הרע לשלוט, ואדרבה כל הגדול מחברו יצרו גדול כו' (כמ"ש סוכה נב:) ואף מי שזכה לכל הון יקר ונעים מהשי"ת מ"מ יכול היצר הרע לכנוס כמו שמצינו בד' שנכנסו לפרדס (חגיגה יד:) ואלו שנמנו בכלל שא"ל חלק לעולם הבא היו גדולים בתורה וזכו להון יקר ונעים ומ"מ נדחו מכלל ישראל במשנה, וז"ש אם יתן איש דא קוב"ה את כל הון ביתו כד"א כל הון יקר ונעים באהבה דכ"י ולא לאתקשרא בהדה כל זמן שאין הזיווג ויחוד קוב"ה ושכינתיה בוז יבוזו לו כל משריין דלעילא, וז"ש אם יתן איש שנקרא הקב"ה כביכול בשם איש וכמש"א בביאור הזוהר הקדוש (תזריע מח רע"א) והיינו כיון שאין התגלות מלכות שמים היחוד נכון כסאך מאז, ועז"א דהא לית רעותא לכלהו אלא בשעתא דכ"י מתקשרא בי' בקוב"ה ומתעטרא בהדי' כו', והנה בשבת כל היום יחוד קוב"ה ושכינתי' מ"מ עיקר היחוד בס"נ וכמ"ש הקדמונים שמטעם זה תפלת המנחה מתחיל אתה אחד ושמך אחד שאז היחוד הגמור (וכמ"ש במטה משה) והוא כנגד שבת דלעתיד דכ' ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד (כמ"ש הטור סי' רצ"ב ואבודרהם) וז"ש בזוהר הקדוש כדין כל אינון אוכלסין כו' בחידו בנהירו בברכאן כו' זכר ג' לשונות חידו ונהירו וברכה כנגד ג' קדושות של ג' סעודות שבת (ונת' במ"א). ומטעם זה הנשמה יתירה שניתנה באדם בע"ש נרמזה בפסוק וינפש וי אבדה נפש (ביצה טז.) ולמה לא נרמז בע"ש רק מפני שהיחוד הוא עיקר בס"ג, ואף משה רבינו כ' כי לא יראני האדם וחי ובמיתתן רואין והיינו מיתת נשיקה שזוכין להתגלות השכינה ונדבקה בשרשה כנר באבוקה, ולכן בס"ג שזוכין ליחוד קוב"ה ושכינתי' זוכין למחזי זיוא דז"א, ובסעודה ג' נסתלקו ג' רועי ישראל משה יוסף ודוד וכמ"ש בזה"ק (ח"ב קנ"ו א) ושלשתן שורש הד"ת, משה רבינו שורש תורה שבכתב ודוד המלך עליו השלום מרכבה למדת מלכות פה תורה שבעל פה ויהושע מזרעו היה הראשון שעשה ס' אחר תורה שבכתב ואיתא (נדרים כב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וס' יהושע בלבד שערכה של א"י הוא. והיינו חלק של כל אחד מישראל בתורה שבעל פה שהוא ממדת מלכות שנקרא ארץ, ושלשתן שורש קדושת השבת יוסף הראשון שעשה סעודת שבת לשבטים כמ"ש (בב"ר מקץ) והכן אין והכן אלא שבת, ומשה רבינו ישמח משה במתנת חלקו כו' והוא הי' יום שכלו שבת וזן לכל דור המדבר במן לחם מן השמים ואם היה נכנס לא"י היה נשאר לעולם שיהיו ישראל פנוים רק לתורה ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו כמו שיהיה לעתיד, ודוד מרכבה למדת מלכות שהוא שבת, ולכן שלשתן נסתלקו בשבת בסעודה ג' שאז זכו ליחוד קוב"ה ושכינתי' ונדבקו בשרשם כנר באבוקה ומס"ט אין אומרים תורה ואין קובעין מדרש ואומרים כנגדם ג' פסוקי צ"ה ואין הטעם משום אבילות שאז היו עושין הזכר בימי החודש כמו שקבעו תענית בז' אדר במגילת תענית ולא בימי השבוע, רק כיון שאז היחוד אין מקום אז לד"ת שכל התורה התרי"ג מצו זיני עטא (כמ"ש בזוהר הקדוש ח"ב פב ב') והיינו עצות איך לזכות למאמר אנכי ובשעה ששמעו ישראל אנכי נתקע ת"ת בלבם (כמ"ש שהש"ר פ' ישקני) ובשעת היחוד שזוכין לאתקשרא בהדה אז אין פנאי לד"ת רק זוכין למיחזי זיוא דז"א שהוא ארזי לבנון ותורה שבכתב ותורה שבעל פה הם עצי ה' (ונת' במ"א) ועל ידי חכמה ובינה לבד לא יוכלו לזכות להיחוד שיצרו ש"א מתגבר וכל הגדול מחברו כו' ויוכל להיות ח"ו מים רבים לכבות את האהבה כמו באלו שנכנסו לפרדס ועז"א מים רבים לא יוכלו לכבות וגו' ומטעם זה בסעודת ליל שבת ובבוקר אומרים הפזמון קודם הסעודה ובס"ג אחר הסעודה, וכן נהגו רבותינו הקדושים לומר ד"ת בסל"ש ובבוקר בתוך הסעודה מה שאין כן כס"ג שאין אומרים ד"ת רק אחר הסעודה אומרים הפזמון והד"ת, אך הענין שבכל הסעודות שבת אינו עיקר היחוד ואומרים ד"ת ומבקשים על האור שהוא תורה אור, מה שאין כן בסעודה ג' שבשעת התפלה וסעודה היא הקדושה ואז זמן היחוד קוב"ה ושכינתי' אין אומרים אז ד"ת שבשעה שזוכין לאתקשרא בהדה אין פנאי לד"ת שכל עיקר ד"ת שיהיה עצות איך להשיג מאמר אנכי ולזכות ליחוד קוב"ה ושכינתי', ואחר היחוד אומרים למיחזי זיוא דז"א כעין שאומרים במיתתן רואין כשמסתלק הנשמה יתירה זוכין למיחזי זיוא דז"א ואחר כך אומרים ד"ת בתוספת שבת להמשיך הקדושה משבת בד"ת לימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום שיחזיקו בקדושת השבת שהוא ד"ת (כמשנ"ת כ"פ):
1