פרי צדיק, אחרי מות א׳Peri Tzadik, Achrei Mot 1
א׳וידבר ה' אל משה אחרי מות וגו' ויאמר ה' אל משה דבר וגו', בדבור הראשון לא נזכר מה דיבור ולמה כ' ויאמר כמו שהקשה בתו"כ ובזוהר הקדוש. ואמר בזוהר הקדוש וידבר דרגא חד ולבתר ויאמר וגו' דרגא אחרא והיינו מדת מלכות שנקרא גם כן שם הוי"ה והענין הוא וידבר הוא דיבור תורה שבכתב וכמ"ש (מכות יא.) בלשון עזא דכ' וידבר וגו' מפני שהן של תורה והיינו שהד"ת שהוא דיבור הפרשה זו נתגלגל על ידי בני אהרן וזש"נ אחרי מות וגו' בקרבתם ואז נכתבה הפרשה על ידיהם. וזה ענין שנכתב בפ' יוהכ"פ אחרי מות וגו' שהקשה במ"ר (סו"פ כ') בא' בניסן מתו בניו של אהרן ולמה מזכיר מיתתן ביום הכפורים כו' אך על ידי מיתתן נתגלגל ונכתבה פרשת יום הכפורים, ויאמר ה' אל משה היינו אמירה בלחישא שהוא תורה שבעל פה כמש"נ תזל כטל אמרתי שהוא תורה שבעל פה שאינו ניכר מפורש איך שבא מהשי"ת רק מה שהשי"ת מופיע בלב החכמים דברי אלקים חיים, וזהו שנאמר למשה ההרגשה בלב האור, והוא משנ"א בזאת יבא אהרן אל הקודש שכבר הקשה בזוהר הקדוש (נ"ח ע"ב) כיו דאתמר ואל יבא בכל עת אמאי לא כתיב במאי זימנא יעול רק בסוף הפרשה נזכר יום הכפורים, אך הענין דזאת נק' מדת מלכות, והיינו דכמו זה הוא התגלות מפורש לעין שמראה באצבע, והתגלות כזה לא יהיה רק לעתיד כמ"ש (סוף תענית) עתיד הקב"ה וכו' וכל א' מראה באצבעו וכו' זה ה' קוינו לו וגו', ובעולם הזה אין התגלות כזה רק בקי"ס שהיה לפי שעה כמ"ש (במכילתא וזה"ק ח"ב ס"ד ב) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, ואז אמרו זה אלי וגו' אך תיכף נסתלק כמ"ש בזוהר הקדוש (שם ס' ע"א) חמו ישראל דלא הוה ההוא זיו יקרא דמלכיהון כו', וכן בשעת מתן תורה היה התגלות הזה כמש"נ פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו' אך אח"כ נתקלקל, ואין עוד התגלות כזה בעולם הזה עד לעתיד, אבל על ידי אמונה יכולים להשיג אור זה שיהיה מפורש והוא נקרא זאת כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג ר"ל ע"א) איהו אמת ואיהו אמונה, וכמ"ש (פסחים נו.) כשם שאין בלבך אלא אחד היינו שבלבך היא מפורש ע"י מדת אמת כמש"נ תתן אמת ליעקב, כך אין בלבנו אף שאינו מפורש כ"כ על ידי מדת אמת. מכל מקום באמונה היא מפורש בלבינו שה' אחד, ומשו"ה נקרא שבת זאת כמש"נ אשרי אנוש יעשה זאת וכמשנ"ד במ"ר (פ' זו פ' כ"א) בזאת בזכות שבת כו' דשבת מעין עולם הבא א' מס' לעולם הבא כמ"ש (ברכות נז:) והוא דבשבת הוא מהימנותא שלימתא וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב פ"ח א') דהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק ובז"א ובחקלא דתפוחין כו' ומש"ה שבת נקרא זאת, שאז מהימנותא שלימתא ויכולים להשיג על ידי אמונה התגלות מפורש שנקרא זאת, וזה שאמר לו בזאת יבא אהרן אל הקודש, היינו כשירגיש בלב התגלות אור מפורש שנקרא זאת אב יבא אל הקודש, וז"ש בזוהר הקדוש (נ"ח ע"ב) וזימנא חד הוא הוו ידעי כהני וכו', והתגלות כזה הוא רק בשבת שהוא מיהמנותא שלימתא כאמור אך בשבת הקדושה מצד השי"ת כמש"נ לדעת כי אני ה' מקדשכם, וכאן אמר לו רק כשירגיש בלב התגלות הנקרא זאת שיהיה מצדו, וע"ז נאמר לו בסוף הפרשה שהתגלות כזה יוכל להרגיש ביום הכפורים שהוא גם כן מקדושת השבת שישראל מקדשו לי' ויוכלו להכניס בו קדושת שבת מצד ישראל, והוא גם כן מעין עולם הבא שנקרא עלמא דאתי, והוא יותר מעין עולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתי' כמו עולם הבא ממש, ונקרא שבת שבתון והוא מצד ישראל, ואז יבא אל הקודש, ועז"נ ויאמר ה' אל משה שגילה השי"ת למשה רבינו הזמן שיבא אהרן אל הקודש הוא בזאת כשירגיש בלב התגלות כזה וזה אמירה בלחישא תזל כטל אמרתי, ומכל מקום נאמר לו דבר אל אהרן אחיך על פשוטי הפרשה שנתגלגל על ידי בני אהרן מצות הקרבנות ועבודת יום הכפורים, ואמר מקודם ואל יבא בכל עת שיש עתים וכמ"ש בזוהר הקדוש וע"ד כתיב עת לכל חפץ וכ' ואני תפלתי לך ה' עת רצון, והוא עפמ"ש (מ"ר ואתחנן) שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים כו' מה המקוה כו' אבל הים לעולם פתוח כך ידו של הקב"ה לעולם פתוחה לקבל שבים דבעל תשובה בשעתא חדא וכו' ברגעא חדא קריבין לגבי קב"ה כו' ואינין משכו לי' ברעותא דלבא יתיר כו' (כמ"ש בזוהר הקדוש חיי קכ"ט סוע"ב) והם זוכין לשער הנ' בינה שהוא עלמא דאתי, אבל לכהן גדול הזהיר ואל יבא בכל עת. ועת רצון היינו כשיש חיבור עת שהוא מדת מלכות ורצון שהוא רצון עתיקא בלא טעם כ"ע דאיהו כתר מלכות, וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קנ"ו א) עת רצון אוף הכי כללא איהו כחדא עת חד ורצון חד אתכלילו דא בדא והוי חד. וחיבור זה הוא בשבת דהוא מהימנותא שלימתא דתליא בעתי"ק וז"א וחקית רק דבשבת הוא מצד השי"ת וביום הכפורים שהוא שבת דישראל מקדשו לי' אז בזאת יבא אהרן אל הקודש. וזהו שנגלה למשה רבינו במה שנאמר ויאמר ה' אל משה הוא מש"נ בזאת יבא:
1