פרי צדיק, אחרי מות ב׳Peri Tzadik, Achrei Mot 2
א׳וידבר ה' אל משה אחרי מות וגו'. בפירש"י מתו"כ מה נאמר לו בדבור ראשון משלו משל לחולה כו' זה זרזו יותר מן הראשון, וצריך להבין בשלמא במשל דהראשון לא זכר כלל עונש מיתה והשני אמר שלא תמות כו' זרזו יותר מהראשון, אבל בנמשל הא גם באזהרה כ' עונש מיתה ולא ימות, גם במשל יתכן שלהראשון לא האמין החולה מה שאין כן השני שהביא לו דמיון כדרך שמת פלוני האמין, אבל כאן וכי השי"ת צריך עדות וראיה ואין שום נ"מ בין זירוז ראשון לשני, גם חלילה לומר על אהרן שיעשה מפני יראת עונש, בודאי יקיים מצות השי"ת מאהבה, אך הענין דאיתא במדרש (תנחומא ו') אכילה ודאית דכ' באור פני מלך חיים וגו' והיינו שנכנסו לפרדס והוא שהם היו אז במדרגת כה"ג ביום הכפורים, וגם קטורת שלהם היה כיום הכפורים, וכמ"ש (שם ז') בא' בניסן מתו כו' מזכיר מיתתן ביום הכפורים אלא מלמד שכשם שיום הכפורים מכפר כך מיתתן כו' ואיך מכפר מיתתן אם היה לעונש, אך הענין שבקה"ק כ' וכל אדם לא יהיה באהל מועד אפילו מלאכים דכ' ודמות פניהם פני אדם ומ"ש (מנחות קט:) נזדמן לי זקן אחד מייחי בתוס' מירושלמי שמא שכינה היתה, והרי הכה"ג ראה וזן עיניו מן השכינה, וקודש הקדשים איתא (בזה"ק ח"ב קכ"א ע"א) והחכמה מאין תמצא מאתר דאיקרי קודש הקדשים, אך הכה"ג היה כר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום, והם היו כבן עזאי שהציץ ומת (כמ"ש חגיגה יד:) והנה אהרן יכול להיות שימסור נפשו לראות וכמו שהם מסרו נפשו, ומה יועיל האזהרה ולא ימות, ועז"נ דבור הראשון אחרי מות שלא ימות כדרך שמת פלוני שלא יכנס במסירת נפש, זולת ביום הכפורים בסדר הזה שאז הוא כר"ע שראוי להשתמש בכבודי וכמ"ש על ר"ע (שם ט"ו סע"ב) ועליו הכתוב אומר משכני אחריך נרוצה:
1