פרי צדיק, אחרי מות ג׳Peri Tzadik, Achrei Mot 3
א׳בזה"ק (פ' זו נ"ו ע"ב) מאי שיר מזמור כו' שיר דאיהו כפול כו' וכן מזמור שיר ליום השבת, וכ"כ במדרש (תהילים צ״ב:א׳) כל עסקא דשבת כפול כו' מזמורו כפול כו' והענין עפמ"ש בתיקונים (תיקו' י"ג) תנינא בשיר דא חכמה כו' רביעאה במזמור ודא היא דרועא ימינא כו' וכ"כ בזוהר הקדוש (רע"מ פנחס דכ"ג ע"ב) בזמר חסד כו' בשיר וברכה חכמה ובינה. והיינו דחכמה תורה שבכתב וזה נקרא שיר וכמש"נ ואתם כתבו לכם את השירה וגו' ונפק"ל מינה (בסנהדרין כא:) שמצוה לכתוב ספ"ת, ומזמור חסד היינו תורה שבעל פה שנקרא תורת חסד כמש"נ תורת חסד על לשונה, וזה תורה ללמדה זו תורה של חסד (כמ"ש סוכה מט:) והיינו תורה שבעל פה שהוא ללמד לתלמודים, וכן אברהם אבינו ע"ה שהיה הראשון שהמציא התורה מדעתו וכמ"ש (בב"ר פ' ס"א) אב לא למדו ורב לא היה. לו כו' אלא זימן לו הקב"ה ב' כליותיו כמין שני רבנים כו' והוא לימד ופרסם אלקותו ית"ש לכל באי עולם, וזה תורת חסד וזה נקרא מזמור, וכמ"ש (מגילה לב.) כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה וכ' בתוס' שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה כדי שיזכרו, וכ"כ (שבת קיג.) גמרא גמור זמרתא תהא והיינו דתורה שבעל פה נקרא מזמור מלשון לזמר כל העריצים. שעל ידי התורה שבעל פה שהוא הרב חכמה מועיל לזמר את העריצים לתקן הרב כעס וכ"כ (הרע"מ פנחס שם) מזמור כו' מסטרא דזמר דאורייתא וזמר דצלותא, ששניהם מועילים לזמר העריצים, וזהו גמרא אף דלא ידע מאי קאמר מ"מ זמורתא תהא שמועיל להכרית ולזמר כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה, וזהו מ"ש דשבת שירו כפול, מזמור היינו תורה שבעל פה דשבת מדת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"א מ"ז ע"ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה. שיר היינו תורה שבכתב כמ"ש (שבת פו:) ודכו"ע בשבת נתנה תורה וכ' טוב להודות לה' והיינו לתקן העבר וכמ"ש בפרדר"א כד"א מודה ועוזב ירוחם. ושבת מועיל לתקן העבר כמ"ש (שבת קיח:) שאפילו עוע"ז כאנוש מוחלין לו, ולזמר לשמך עליון ע"י תורה שבעל פה שיש בשבת התגלות לישראל מועיל לזמר את הסובבים לשמך עליון, וכ' בזה מזמור ואחר כך שיר דמדת שבת עיקרו תורה שבעל פה שהיא מדת מלכות, מה שאין כן בבני קרח שבאו לתקן פגם אביהם שאמרו כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה', והיינו שאמרו שא"צ תורה שבעל פה שהוא כח אהרן וכמש"נ ואהרן אחיך יהיה לך לפה, ואמרו שא"צ כלל לתורה שבעל פה כי כל העדה וגו' וכמו שיהיה לעתיד דכ' ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו וגו' ומהס"ת כיון שנכתב דבריהם בתורה אינו דבר בדוי, שאף שהם אמרו זה אבל התורה לא היתה כותבת דברי בדאי שאמרו, וכמבואר במדרש (תנחו' פ' תולדות) (ונת' במ"א), וע"כ הדברים אמותים כיון שנכתב בתורה שבאמת כל העדה כלם קדושים, אך מ"מ נצרך אהרן שהוא קודש קדשים כמש"נ ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים וגו', ועז"א משה רבינו ואהרן מה הוא כי תלינו עליו שעל ידי שאהרן משים עצמו כמי שאינו זוכה להיות מרכבה למדת אין שנקרא קודש קדשים, וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קכא ע"א) והחכמה מאין תמצא אורייתא מחכמתא נפקת מאתר דאיקרו קודש והחכמה נפקת מאתר דאיקרי קודש הקדשים והוא עתי"ק דאיקרי אין (כמ"ש זח"ב ס"ד ע"ב) ובני קרח באו לתקן פגם אביהן לכן אמרו שיר מזמור, דאף דאמת דכל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ששמעו אני ונתקע ת"ת בלבם תורה שבכתב שהוא מזמור ולזה זכה רק אהרן שהוא מרכבה למדת אין ונבדל להיות קודש קדשים ולכן הקדימו שיר ואחר כך מזמור:
1