פרי צדיק, אחרי מות ד׳Peri Tzadik, Achrei Mot 4
א׳וידבר ה' אל משה אחרי מות וגו' ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך. בזה"ק כיון דכ' וידבר וגו' אמאי זימנא אחרא ויאמר ה' וגו' דהא במלילא קדמאה סגי, והוא כעין קושית התו"כ שבדיבור הראשון לא הוזכר מה דיבר, ואמר בזה"ק אלא הכי תנינן ויקרא אל משה וידבר ה' אליו וכ' ואל משה אמר עלה אל ה' והא אוקמוה מלה דהכא דרגא חד ולבתר דרגא אחרא כו' והיינו מה שמבואר בזוהר הקדוש (ח"ב קכ"ה ע"ב) ואל משה אמר מאן אמר דא שכינתא כו' וכן בפסוק ויקרא אל משה איתא בזוהר הקדוש (ח"ג ד' ע"ב) מאן ויקרא דא ההיא דביתא דילה היא ההיא כלא דכל ביתה ברשותא דילה והיינו גם כן מדת כנסת ישראל שנקרא כלה וכן מפורש בזה"ק כאן אוף הכא וידבר אל משה דרגא חד ולבתר ויאמר ה' אל משה דרגא אחרא והיינו וידבר היא קוב"ה ויאמר שכינתא (ודלא כפי' המק"מ) וכמו שאמרנו דתורה שבכתב דכ' כי ה' יתן חכמה לשון דיבור וכמ"ש (מכות יא.) בלשון עזה דכ' וידבר וגו' מפני שהן של תורה, אמירה מצד מדת מלכות שהוא מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה וכ' תזל כטל אמרתי שהוא תורה שבעל פה שנוזל בלב החכמים והם דברי אלקים חיים וזה נקרא אמירה כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א רל"ד ע"ב) מאי ויאמר הא אוקמוה כד"א ואמרת בלבבך אמירה בחשאי (ונת' פ' זו מ"א) וזה נאמר למשה דבר אל אהרן אחיך שיכניס זה הכח לאהרן שיתברר במדת מלכות כ"ע איהו כתר מלכות שיהיה מבורר בכל המדות הק' עד כ"ע, והיינו בכל העשר מדות, וזש"נ ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו' בזאת יבא אהרן וגו' ומשמע שבקרבנות אלו יכול לכנוס ולא נזכר כלל יום הכפורים, רק בסוף הפרשה כ' והיה לכם לחוקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש, וכבר הק' בזוהר הקדוש ("ח ע"ב) כיון דאמר ואל יבא בכל עת אמאי לא כתיב במאי זמנא ייעול וכו', אך הענין שבמ"ר (פ' כ"א) ר"י פתר קריי' בכ"ג בכניסת לבית קה"ק חבילות חבילות של מצוה יש בידו, וחשב שם עשר דברים שנקראו זאת ומספר עשר רומז תמיד על ע"ס, וכן כאן מכוון העשר דברים כנגד ע"ס (ונת' במ"א), והיינו שבזוהר הקדוש (ח"ב קכ"א ע"א) איתא והחכמה מאין תמצא אורייתא מחכמתא נפקא מאתר דאיקרו קודש והחכמה נפקת מאתר דאיקרי קודש הקדשים, מפרש דאין שהוא עתיקא סתימאה דכל סתימין דאיקרי אין (כמ"ש זח"ב ס"ד ע"ב) נקרא קודש הקדשים. ולכן לכשיכנס הכה"ג לקה"ק צריך להיות מבורר בכל הע"ס אף בג"ר עד עתיקא דאיקרי אין דאיקרי קודש הקדשים:
1
ב׳וחשב במ"ר ג' זכותים ראשונים כנגד ג"ר, ואמר בזכות התורה וזאת התורה, והיינו נגד חכמה דאיקרי קודש, דאורייתא מחכמה נפקת, ונקרא זאת שמפורש לעין כמו זה בלשון זכר, והיינו שמבורר במדת מלכות שנקרא זאת עד ג"ר, בזכות מילה זאת בריתי ומילה בח' שמלין לתינוק שלא מדעתו ועי"ז נכנס בכלל ועמך כלם צדיקים, והוא מפני שנולד בקדושה וקשור בשורש שהוא ראשית המחשבה, בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית והיינו מזל שהוא עתיקא כמ"ש בזוהר הקדוש (סו"פ זו) על ה' שהוא למעלה משם הוי"ה שכולל כל הט' מדות י"ק חו"ב ו' ו' המדות ה' תתאה מלכות (כמ"ש זה"ק ח"ג רנ"ח סע"א) ותגו של יוד מרמז לכ"ע וכמ"ש בזוהר הקדוש (פ' זו ס"ה ע"ב) קוצא דיוד דלעילא רמיזא לאין, והיינו כ"ע דאיקרי אין קודש הקדשים וישראל קשורים בשורש, וכעין מ"ש הרמ"ע מפאנו שנפש האב מזל לבן, וישראל נקראו בני בכורי ישראל, ואחר כך חשב בזכות שבת אשרי אנוש יעשה זאת והיינו שבת עלאה שכינתא עלאה ה' עלאה שהיא בינה, וחשיב הסדר חכמה כ"ע בינה כנגד מדות חב"ד שמחיבור חכמה ובינה נולד הדעת שהיא פנימיות מכ"ע, והוא המחבר חו"ב מוחא ולבא, והיינו כשנכנס היראה למעמקי הלב ולבבו יבין וזוכה לשבת עלאה וממילא זוכה לחכמה שהם תרין רעין דלא מתפרשין תדיר (כמ"ש בזח"ג ד' ע"א) ואז זוכה לבחי' הדעת פנימיות מכ"ע. ומש"ה הסדר חכמה ובינה ודעת באמצע, ואחר כך חשב ז' זכותים כנגד ז' ספירות הבנין ז' ימי בראשית (ונת' במ"א) ואם היה הכהן מרגיש שנתברר בכל הג"ר ממדת מלכות עד כ"ע היה יכול לכנוס תמיד בזאת לבית קה"ק, אך זה יהיה רק לעתיד עלמא דאתי שהיא בינה עלמא עלאה, אבל בעולם הזה שבת הוא רק מעין עולם הבא א' מס' לעולם הבא (כמ"ש ברכות נז:). רק ביום הכפורים שהוא גם כן כנגד יום השבת דיש ו' ימי המועדים ב' ימי פסח, ושבועות ור"ה וסוכות ושמיני עצרת שהם מקראי קודש דישראל מקדשי לה ומכניסין קדושה להם והם כנגד ו' ימי המעשה, ויום הכפורים היא כנגד יום השבת שנתן השי"ת כח לישראל שיוכלו לעשות שבת גם כן וזה נקרא שבת שבתון וכ"כ המהרש"א ז"ל ריש יומא דמה"ט נקרא המס' יומא שיום הכפורים יום המיוחד כמו שבת שאסור בכל מלאכה אף אוכל נפש (ונת' במ"א). ונקרא שבת שבתון הקדושה של שבת דקביעא וקיימא והקדושה מכנסת ישראל שמכניסן קדושה ליום זה קדושת השבת, והוא כמו שבת עלאה וכנגד עלמא דאתי עלמא דחירו יובלא, ואז אהרן הכהן דכ' ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים הרגיש הקדושה בכל עשר מדות כ"ע איהו כתר מלכות ואז נכנס לבית קה"ק. ולעתיד יהיה כל ישראל ראוים לכנוס לקה"ק כשירגישו קדושת הע"ס בזאת אף בג"ר כשיזכו לעמלא דאתי שבת עלאה כאמור, אך בעולם הזה לא הותר אך לכה"ג שהוא קה"ק ורק ביום הכפורים שאז הרגיש קדושת עלמא דאתי וזוכה לשבת עלאה בינה. ולחכמה שהם תרין רעין דלא מתפרשין וממילא זוכה לבחי' הדעת כאמור, ואז בזאת יבא אהרן אל הקודש ומש"ה לא הוצרך הכ' לפרש הזמן עד סוף הפרשה שנאמר לו שלא יוכל לזכות לזה רק בחודש השביעי בעשור לחודש, וזה גם כן המכוון במ"ש הזוהר הקדוש (נ"ח ע"ב) הא אתמר ומלה חד היא וזמנא חד הוו ידעי כהני, ולטעם זה נאמר בריש הפרשה ב' המדרגות וידבר ויאמר, שהיא חכמה עלאה וחכמה תתאה דבר אל אהרן אחיך היינו שיכניס זה הכח לאהרן שיהיה בבחי' דיבור וכמו שאמרנו ובשבת מי שזוכה משמר כהלכתו אז זוכין לב' שבתות שבת עלאה ושבת תתאה ואז מיד נגאלין, וזה ענין של שבתות שבגמ' (שבת קיח:) אך העולם נידון אחר רובו ולא יוכלו לזכות זאת בשבת א' רק לעתיד, וביום הכפורים זוכה לזה אהרן הכהן וכל הכה"ג ויכול לכנוס לבית קה"ק כמו לעתיד לעלמא דאתי:
2