פרי צדיק, מקץ י״אPeri Tzadik, Miketz 11
א׳בהפטרת שבת חנוכה והנה מנורת זהב כלה וגולה על ראשה ושבעה נרותיה עליה וגו' ובפסיקתא (פר' ח') והנה מנורת זהב כלה זו כנסת ישראל וכו' וגולה על ראשה זה הקב"ה וכו' ושבעה נרותיה עליה זכות השבת שישראל משמרים א' לז' ימים. היינו כי מנורה היא הכלי המקבלת השמן בתוכה ומרמזת על כנס"י המקבלת השפעת הד"ת מהקב"ה וזהב מרמז שעוסקים בתורה עם יראת שמים כי זהב מרמז מדת היראה כידוע וכמש"נ מצפון זהב יאתה ושלחן בצפון שמצד היראה ממשיך עשירות והכנס"י מדת מלכות מדת יראה ונא' יראת ה' היא אוצרו שהיא האוצר להחזיק הד"ת וכמ"ש (שמו"ר פר' ל) יש לך אפותיקאות להכניס התבואה והשמן ע"ש וכן השמן שהיא חכמה כדאי' (מנחות פה:) הוא תוך המנורת זהב שהיא האשה יראת ה' דכנס"י נקראה כן. וגולה על ראשה מרמז על הקב"ה שמשפיע להם הד"ת. וזש"נ על ראשה דהיינו התחדשות ד"ת שמצד טלא דעתי"ק שהוא על הראש למעלה מהשגת שכל אנושיי וכדכתיב ושבעה מוצקות לנרות ששופעות ונוזל השמן מעצמן כמו שאמרנו כ"פ שכן ענין תושבע"פ שנראה כאלו החכמים מחדשים הד"ת ובאמת הם דברי אלהים חיים. ושבעה נרותיה עליה זה השבת היינו כמו גוף המנורה שכולל בתוכה הכל כמו כן שבת כולל כל ז' הימים וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב פח א) דשבת מתברכאן מיניה כל שיתא יומין. ושנים זתים עליה אחד מימין הגולה וא' על שמאלה מרמז על שני אופני השתדלות בתורה. הא' על שמאלה מרמז על עסק התורה לעקר ולשרש את היצה"ר מחלל השמאלי שבלב ולזכך ולטהר את הלב כסיל מרצוניות וחמדות עוה"ז. וא' מימין מרמז שאף שמטהר לבו מתאות וחמדות עוה"ז צריך להשתדל בעסק התורה להכניס בלבו קדושתו ית'. כדאי' (ע"ז יח:) אשרי האיש אשר לא הלך לטרטיאות וכו' ובדרך חטאים לא עמד זה כו' שמא יאמר אדם כו' אלך ואתגרה בשינה ת"ל ובתורתו יהגה יומם ולילה דהיינו שמצד שמטהר לבבו מיצה"ר עדיין לא יקנה קדושתו ית'. רק ע"י עסק התורה שמכניס קדושה בלב כי זהו תכלית רצונו ית' להכניס בלב מאמר אנכי שהוא ידיעתו ית'. ורש"י פי' ע"פ אלה שני בני היצהר קרן כהונה ומלכות הנמשחים כו' והוא ג"כ מרמז על ב' בחינות הנז' כי מלכות מרמז על כח ד"ת לנקות ולטהר הלב מיצה"ר כי מלך מרמז על הלב ודהמע"ה הוא הלב מכל ישראל והוא הגבר שהקים עולה של תשובה שהוא לטהר חלל השמאלי שבלב משאור שבעיסה השוכן שם. ואיתא בס' יצירה (פ"ו) לב בנפש כמלך במלחמה. וכהונה מרמז על עסק התורה לידיעתו ית"ש שיכניס קדושה בלב חכם לימינו וכדכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא ומלאכים אין להם יצה"ר. והיינו כי התורה שמפי הכהן הם כמו מפי מלאך שמבוררים רק לרצונו ית' כי המלאך לא יוכל לדבר רק דברי ה'. ומלכות חשמונאים כוללת שני מדרגות עסק התורה כי היו כהנים וגם מלכים. והנה בגמ' (סנהדרין כד.) ויאמר אלי אלה שני בני היצהר וגו' ושנים זתים עליה. יצהר אלו ת"ח שבא"י שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית. ושנים זיתים אלו ת"ח שבבבל שמרירין זה לזה בהלכה כזית ובפסוק כתיב ואומר אליו מה שני הזתים האלה וגו' ויאמר אלה שני בני היצהר וגו'. והנה הגמ' פלגינהו לתרתי דהזיתים ת"ח שבבבל ובני היצהר ת"ח שבא"י והרי בכתוב נאמר על הזיתים אלה שני בני היצהר שהמשמעות ששניהם אחד. אכן הענין הוא דת"ח שבא"י נוחין זה לזה בהלכה שבזמן הבית לא היה מחלוקת בין הת"ח בענין הלכה כדכתיב כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' וקמת ועלית וגו' ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וגו' ובעת שהיה חלוקי דעות בין החכמים היו עולים ללשכת הגזית והיו הסנהדרין מכריעין ולא היה מחלוקת כלל. אמנם בבבל לא נמצא הלכה ברורה ויש מחלוקת בין החכמים ואין מכריע ומרירין זה לזה כזית וכמ"ש בגמ' לעיל מינה חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה כי בשעת המחלוקת הם כשונאים זה לזה וכמ"ש (קידושין ל:) אפי' האב ובנו וכו' אבל גם בהם כתיב את והב בסופה אהבה בסופה מחמת כי המחלוקת היא לשם שמים. ומה שא"ל מה שני הזיתים האלה וגו' הוא ע"ד מ"ש (חגיגה ג:) בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין וכו' שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה ת"ל כולם נתנו מרועה אחד אל א' נתנן פרנס א' אמרן כו' וז"ש מה שני הזיתים שמרירין זה לזה מצד המחלוקת שיש ביניהם ולא נמצא הלכה ברורה והיאך אני למד תורה מעתה וע"ז השיבו המלאך אל תתמה על זה כי אלה הם בני היצהר היינו שגם הת"ח שבבבל שיש מחלוקת ביניהם נחשבים ג"כ בני היצהר כת"ח שבא"י כי אלו ואלו דברי אלהים חיים ושניהם אמת מפי אדון כל המעשים ברוך הוא:
1