פרי צדיק, מקץ ו׳Peri Tzadik, Miketz 6
א׳בפרשה זו נזכר בראשונה סעודת שבת דכ' וטבוח טבח והכן וא' (ב"ר פ' צב) ואין הכן אלא שבת כו' שכיון שנאספו כל י"ב השבטים שהיה גם בנימין עשה להם יוסף סעודת שבת. דשבת תכלית מעשה שמים וארץ שמתחלת הבריאה היה גם יצה"ר כמ"ש (קידושין ל:) בראתי יצה"ר. ואף קודם הקלקול היה באדה"ר כח זה שיוכל הנחש לפתותו ולהכניס בו תאוה. ואח"כ תחלת פיתוי הנחש היה באכילה. ואח"כ הטיל זוהמא בחוה ומזה בא הזוהמא באדה"ר וזרעו וגם זה נקרא בלשון אכילה כמש"נ אכלה ומחתה וגו'. וסעודת שבת הוא תיקון לפגם האכילה דסעודת שבת נקרא סעודתא דמלכא שהוא כאכילת קרבנות שהוא בקדוש'. וכמו אכילת ת"ח שדומה המאכילו כמקריב תמידין (כמ"ש ברכות י:) והמשקהו יין כמנסך ע"ג המזבח (כמ"ש יומא עא.) וזה עיקר התיקון שיהיה אכילתו בקדושה ועי"ז זוכה לכל הקדושות וכמ"ש (תענית יא.) לעולם ימוד אדם עצמו כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנא' בקרבך קדוש. וע"כ יוסף שנעשה אחר הנסיון מרכבה למדת צדיק יסו"ע ואמר את האלהים אני ירא שהיה גבור הכובש את יצרו וזה עיקר הקדושה כמ"ש קדושים תהיו פרושים תהיו הפרישות מן התאוה. וע"כ כשנתאספו אצלו כל השבטים עשה להם סעודת שבת שרצה להכניס בכולם קדושה זו שכל ישראל נקראו על שמו שארית יוסף (ב"ר פ' עא) וע"י קדושת סעודת שבת יתקנו כל הפגם שבאכילה שהוא השורש. ואמרו (סוכה נב.) דיצה"ר הקב"ה קראו רע שנא' כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ומנעוריו מורה על חטאים שבאים מחמת ילדות ונערות וכיון שנתגבר יוסף על יצרו בזה זכה שיכול ג"כ לתקן פגם האכילה. ורצה להכניס קדושה זו בכל השבטים שחשדן מקודם באבמה"ח שהוא הפגם באכילה ושנושאין עיניהם כו'. והנה אי' (מגילה טז:) ע"פ ויפול על צוארי בנימן אחיו ויבך בכה על ב' מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובנימין בכה על צואריו בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף. נרמז המקדשים בצואר דהמזבח נקרא צואר דענין האכילה מכונה בשם צואר כמו שנקרא הלהוט אחר אכילה ושתיה גרגרן (פסחים פו:) והמזבח היה מקום אכילת קרבנות סעודתא דמלכא. ותחלת הקדושה היה בחלקו של יוסף במשכן שילה והיה נאכל קדשים קלים ומע"ש בכל הרואה ואמרו (זבחים קיח:) עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר שאינו שלו תזכה ותאכל כמלא עינים. ריב"ח א' כו' תזכה ותאכל בין השנואין שקדשי משכן שילה שבחלקו של יוסף נאכל אף בגבולי שאר שבטים ששנאוהו. והיה כח בקדושת יוסף שכל מי שראה אותו יכול לאכול מקדשי שמים. שהרי בירושלים היה נאכל בקדושה רק בתוך החומה ובמשכן שילה שבחלקו של יוסף הועיל הראיה שיוכלו לאכול בקדושה. וע"כ האכיל יוסף לאחיו מסעודת שבת שלו שהיה סעודתא דמלכא ממש והאכיל להם להכניס בהם הקדושה שיאכלו ג"כ אכילה בקדושה ולתקן כל שורש הפגם. שעיקר שליטת היצה"ר מתוך אכילה ושתיה כמש"נ ואכלת ושבעת השמרו לכם פן וגו' וכמ"ש בספרי מכמה קראי. ואי' (ב"ב יב:) קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות. והיינו ע"ד מה שדרשו בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר. וזה שתי לבבות לב חכם ולב כסיל. לאחר שאוכל ושותה אין לו אלא לב אחד ע"ש ולא נתפרש איזה לב אחד י"ל לאחר אכילה ושתיה. אך הוא תלוי כפי כונת האכילה כי כשאוכל אכילה בקדושה מתקן גם הלב כסיל ויהיה לו רק לב א' לאביו שבשמים. ואם ח"ו האכילה אינו בקדושה רק למצא תאותו אז מתגבר היצה"ר ע"י האכילה וכאמור. ואיתא בזוה"ק (ח"ב סא סע"ב) מזונא דחברייא אינון דמשתדל באורייתא כו' מאתר עלאה יקירא על כלא ואיקרי חכמה כו' הה"ד החכמה תחיה בעליה. והיינו שכן הציג השי"ת שיהיה קיום החיים ממזונות דכ' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי דהוא נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבע"פ (כמ"ש זח"ג רע"א ב) וזהו קיום החיים של הת"ח וזש"נ ותורתך בתוך מעי וכן הלשון בתדב"א (סא"ר פ' כו) ואם לא זכה אדם לבקש רחמים על ד"ת שיכנסו לתוך מעיו מ"מ יבקש וכו'. ואכילת ת"ח הוא כד"ת ממש. וכבר אמרנו שאכילת שבת הוא אכילת ת"ח וכמ"ש (שבת קיט.) מי הוה ידעיתון דאתינא א"ל מי עדיפת לן מינה. והיינו דהנשמה יתירה שנקרא שבת כמ"ש בזוה"ק הו"ל אצל כל א' מישראל כמארח ת"ח בתוך ביתו ודומה סעודת שבת כמקריב תמידין וכמנסך ע"ג המזבח. והוא כאכילת קרבנות:
1
ב׳וכתיב ותרב משאת בנימין ממשאת כולם חמש ידות. והנה לשון ותרב משמע שנתרבה מאליו ולפירש"י שהוא חלקו וחלק יוסף ואסנת ומנשה ואפרים יש להבין לשון ותרב. גם למה נתנו לו מחלקם. ולפי דברינו שעיקר כונת יוסף היה להאכילן משירי סעודת שבת שלו שהיתה סעודתא דמלכא והיה כח בשירי סעודתו להכניס קדושה בכל השבטים לפי"ז לא שייך טעם זה על חלקי מנשה ואפרים ואסנת. אמנם י"ל ע"פ מה דמצינו בה' מקומות שרתה שכינה על ישראל בחלקו של בנימין ולפמ"ש בגמ' (זבחים קיח:) למ"ד חופף עליו זה מקדש ראשון כל היום זה מקדש שני ובין כתפיו שכן אלו ימות המשיח. השראת השכינה בג' מקדשים ונוב וגבעון בחלק בנימין הרי ה'. ולמ"ד חופף עליו זה העוה"ז כל היום אלו ימות המשיח כו' ואף שילה בכלל. י"ל דנוב וגבעון חדא חשיב לה ועדמ"ש רש"י (שם קיט.) גבי שלש בירות. ולכו"ע בה' מקומות שרתה שכינה בחלק בנימין וזש"נ ותרב משאת בנימן וגו' חמש ידות. דאף שהכניס קדושה לכל השבטים בבנימין נתרבה הקדושה ה' ידות. ששרתה השכינה בחלקו בה' מקומות ומספר חמש מורה מכל וכל. שכן ה' מדרגות שבנפש נפש רוח נשמה חיה יחידה (כמ"ש ב"ר ס"פ יד) והם כנגד ה' פרצופין או"א דו"נ שכנגד ד' אותיות הוי"ה ואריך שכנגד קוצא דיו"ד דלעילא כידוע. וכתיב נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. וי"ל שרומז בזה דהנה הדם הוא הנפש ומשכנה בכבד ורובו רע. והרוח רצוניות שבלב ויש בו טו"ר לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. ונשמה חיה יחידה כולו טוב וכמ"ש בתיקונים (תי' ו) דמכרסיא אינון נשמתין. והוא מה' עלאה נשמה שנתת בי טהורה היא שבשורשה כולי טוב ומ"מ הוא בחי' בינה לבא ומסתעף לפעמים מהלב להנשמה שבמוח. וזה רומז נ"ר ה' נשמת אדם על מדרגות נר"נ חופש כל חדרי בטן לתקן הקלקול שבמעים שהכניס הנחש. וחופש כל חדרי בטן היינו אף מעון זוטר (כמ"ש פסחים ז:) והיינו עדמ"ש בתדב"א הנ"ל יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא יכנסו לתוך מעיו. ועיקר תיקון הקלקול שבאכילה ע"י ד"ת כמש"נ ותורתך בתוך מעי ובזוה"ק פ' זו (רב א) דהא לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא. ונתרבה חלקו של בנימין שהמשכן שבחלקו של יוסף נקרא רק אוהל משא"כ בית עולמים שבחלק בנימין שנקרא מנוחה. ומ"מ ההתחלה היה בחלקו של יוסף שהוא התחיל לתקן הפגם ואח"כ הכניס קדושתו לכלל ישראל ואצל בנימין נתרבה חמש ידות כאמור. והנר של המשכן ומקדש שהיה ע"י אהרן ואמרנו שרומז על אור תושבע"פ שעז"א הקב"ה בא והאיר לי כמ"ש (במ"ר בהעלותך) וזה הכח ניתן לאהרן דכ' כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' ונחמו הש"י לגדולה מזו אתה מתוקן וכו' אבל הנרות לעולם. ופי' הרמב"ן דקאי על נר חנוכה שהוא ע"י הכהנים והיינו שהכניסו כח זה בישראל שיזכו ע"י נרות חנוכה לאור תושבע"פ. וזהו לעולם אף בזמה"ז (כמשנ"ת חנוכה מא' א) נס זה היה ג"כ בחודש כסלו שהוא מיוחס לשבט בנימין לפי מה שחשב האריז"ל השבטים כסדר הדגלים. והיינו דבנימין זכה להיות השראת השכינה תמיד בחלקו כאמור. וג' מדרגות נשמה חיה יחידה הם כנגד ג' ראשונות כידוע. והם ג"כ כנגד קדושת ג' מקדשים שהם כנגד קדושת האבות דמקדש ראשון נגד אאע"ה ושני כנגד יצחק אע"ה והבית הג' כנגד יע"א שקראו בית והכל א'. וכמו שמצינו בזוה"ק (ח"ב רד א) שבת ש' בת ש' רזא דתלת אבהן דמתאחדן בבת יחידה. וברע"מ (זח"ג רנז א) שכינתא אתקריאת שבת מסט' דתלת דרגין עלאין דאינון ש' ג' כתרין כתר חכמה ובינה ואיהי בת רביעאה לון כו' אבל באמת הכל א' שקדושת האבות ענפים מג' ראשונות כמ"ש (זח"ב קעה ב) חסד עלאה נפקא מחכמה גבורה כו' נפקא מבינה כו' ואי' (שם יד סע"ב) עביד לאברהם ברזא דחכמה ליצחק ברזא דתבונה ליעקב ברזא דדעת. וכן הענין שנתרבה קדושת בנימין חמש ידות כנגד כל ה' מדרגות נ"ר נח"י. וכנגדם ה' מקומות ששרתה שכינה וכולם בחלקו של בנימין כאמור. וכל זה פעל יוסף ע"י שהאכילן משירי סעודת שבת שלו:
2
ג׳ובאמת מצינו קדושה בשירי מצוה שהרי כל קדושת אכילת הכהנים מקרבנות הוא מפני שהם שירי אכילת מזבח שהוא סעודתא דמלכא כמש"נ לחמי לאישי. אמנם מצינו עוד בשירי אכילת מצוה דאי' (קידושין לח.) עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן. והיינו מפני שהיה משירי אכילת מצוה שהוזהרו על החמץ יום ראשון. ולכן אח"כ אף שהיה החמץ מותר להם ג"כ טעמו בהם טעם מן. והנה באמת אכילת המן היה בו קדושה יותר מאכילת מצה וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב סא ב) כד נפקו ישראל ממצרים עאלו בנהמא דאיקרי מצה והשתא זכו למיכל נהמא אחרא עלאה יתיר מאתר עלאה וכו' אך ענין המצה מרמז שנאסר להם אכילת חמץ שהוא שאור שבעיסה. ואחר שזכו ע"י אכילת מצה לבער מלבם השאור שבעיסה פעל להכניס קדושה בשירי העוגות שיטעמו בהם טעם מן שפעל להכנים ד"ת בלבם שכן היה אכילת המן במדבר שתהא התורה מתישבת בגופן (כמ"ש מדר"ת ר"פ בשלח) וכן הוא הסדר מצד האדם סור מרע ועשה טוב. ואחר שזכו ע"י מצה שעם הפסח להיות סור מרע פעל שירי העוגות שיזכו שיכנסו ד"ת בתוך לבם וז"ש שטעמו בהם טעם מן. ומצד הש"י בא מקודם מאמר אנכי ואח"כ לא יהיה ואי' (שהש"ר פ' ישקני) שבשעה ששמעו ישראל אנכי נתקע ת"ת בלבם כו' ובשעה ששמעו ישראל לא יהיה לך נעקר מלבם יצה"ר כו' וכן מצד השי"ת נתן לאדם השבת הקדושה מהש"י כמש"נ לדעת כי אני ה' מקדשכם. והוא שבת עלאה שפועל להכניס קדושה לימי המעשה לעקור היצה"ר מהלב. אבל מצד האדם צריך לברר א"ע תחלה ע"י מדת הפחד והיראה להיות סור מרע. ואח"כ יכול לזכות שיכנסו ד"ת בתוך לבו ולזכות לקדושת השבת. וע"כ יוסף כשזכה להיות מרכבה למדת צדיק יסו"ע ואמר את האלהים אני ירא עשה לכל השבטים סעודת שבת ומשירי סעודת שלו הכניס בהם קדושה להיות ועמך כולם וגו'. וכן חשב האריז"ל סדר ג' סעודות שבת שחשב סעודתא דליליא נגד קדושת יצחק אע"ה שכל א' מישראל ירא השם ואימת שבת על ע"ה ג"כ. ועי"כ זוכה לקדושת השבת מצד הש"י שנא' לדעת כי אני ה' מקדשכם. וסעודת היום כנגד אאע"ה. וסעודה ג' כנגד יעקב אע"ה:
3