פרי צדיק, מקץ ז׳Peri Tzadik, Miketz 7
א׳ענין סעודת שבת נרמז בפר' זו אצל יוסף דכ' וטבוח טבח והכן וא' בב"ר (פ' צב) אין הכן אלא שבת המד"א והיה ביום הששי והכינו. ולכאורה ההכנה הוא מערב שבת לפי שאינו יכול לאפות ולבשל בשבת אבל ביוסף נאמר והכן באותו יום עצמו ע"י משרתיו שלא שמרו שבת. וכמש"נ כי אתי יאכלו האנשים בצהרים. ומיהו בתנחומ' (פ' נשא כח) מבואר דהך הכנה דיוסף היה בע"ש והסעודה היה למחר אבל לשון הב"ר לא משמע כן. רק כפשטיה דקרא דלשון בצהרים משמע באותו יום. אמנם כי עיקר ההכנה הוא על עצם קדושת הסעודה שנשתנה לשבח בריח כמ"ש (שבת קיט.) תבשיל של שבת ריחו נודף כו' ובטעם. וכמ"ש במדרש (ב"ר פר' יא) שהרגישו ריח משונה וטעם משונה בתבשיל של שבת ובודאי היה העיקר הטעם והריח על ידי המכוון של ריב"ח ורבי בהכנת הסעודת שבת. וכן הפי' במש"נ והיה ביום הששי והכינו וגו' דיקשה דהו"ל למימר והיה ביום הששי והיה משנה וגו' והכינו וגו' שהרי ההכנה היה אחר שנמצא המן משנה בע"ש. אך הפירוש לפי האמור שע"י הכונה וההכנה לכבוד שבת ע"י זה והיה משנה שהיה המן של שבת משונה בריחו ובטעמו וכמ"ש במכילתא והובא ברש"י על פ' לחם משנה ע"ש. וכן אמר יוסף והכן שיהיה נעשה ההכנה ממילא ע"י כונת יוסף לש"ש שהכניס קדושה בהסעודה וז"ש ואין הכן אלא שבת וכו'. וע"י הכנה זו הטעים יוסף מקדושת סעודת שבת לכל השבטים וכל א' טעם בלחם כפי השייך לו. דכל שבט יש לו קדושה מיוחדת. וכענין חנוכת הנשיאים שחשב במד"ר לכל א' טעם מיוחד בקרבנו וכמש"ש שכל א' הקריבו לפי דעתו וכו' והיינו שכל א' היה לו כונה מיוחדת לפי קדושת שבטו (ונת' חנוכה מא' כג). וכענין זה קדושת י"ב חלות של שבת שאמ' ברע"מ (זח"ג רמ"ה א רע"א ב.) שהם י"ב אנפין נגד פני אריה שור ונשר ע"ש. ופני אדם לא חשיב דבפני אדם שהם עיקר הדמות כמפורש בכתוב ביחזקאל וע"ש ברש"י שהוא דמות פרצופו של יעקב אבינו נכלל כל הי"ב אנפין שהם הי"ב שבטים. ולזה הטעם וישתו וישכרו עמו הגם שהם לא ידעו מזה שעתה נשלמו הי"ב שבטים ביחד רק כי הרגישו בטעם הלחם מקדושת שבת ועל סמך זה שתו וישכרו. והגם דענין שכרות נאמר רק לגנאי בנח ולוט אמנם שתיה זו היה כענין הנסכים שנא' הסך נסך שכר לשון שכרות וכמ"ש (סוכה מט:) שפוקקין את השיתין כו' ומטעם זה רבא אכסא דברכתא אגמע גמועי והיינו דרך שביעה כנסכים. ועוד יש רמז בשבת חנוכה בחינוך לחם הפנים כי בחנוכה היה חנוכת המזבח ששקצום היונים והיה נצרך לחנך בקרבנות ובשבת ע"י הי"ב לחם היה החינוך של השולחן. ואיתא בפסיקתא (ספ"ר ב) שבע חנוכות הם חנוכת ברייתו של עולם דכ' ויכלו השמים וכו' ב' חנוכת המשכן ג' חנוכת הבית ד' חנוכת בית שני ה' חנוכת חומת ירושלים ו' וזו של בית חשמונאי ז' וחנוכת העה"ב ע"ש. ובודאי מספר שבע הוא מכוון כנגד ז' המדות הקדושים שכנגדם הז' רועים שהם מרכבה להם כידוע. והנה חינוך ברייתו של עולם הוא כנגד בחי' חסד לאברהם כמש"נ עולם חסד יבנה ואי' (ב"ר פ' יב) בהבראם באברהם בזכותו של אברהם שהוא האיר לכל באי העולם שאין בירה בלא מנהיג וע"ז היה תכלית מכוון הבריאה. וחנוכת המשכן כנגד בחי' יצחק. וע"כ אז"ל (תנחומא ומד"ר ס"פ פקודי) שאף שנשלם המשכן נתעכב הקמתו עד ניסן שרצה הקב"ה שיהיה בחודש שנולד יצחק. והוא מפני שהיה כנגד בחי' יצחק. והוא עדמ"ש (פסחים פח.) לא כאברהם שכתוב בו הר כו' ולא כיצחק שכתוב בו שדה כו' כי מדת אאע"ה שהיה ראשית התפשטות הקדושה בעולם שהיה תחלה לגרים והוא כהר שהוא גבוה ורחוק מן האדם בריחוק מקום כעין מש"נ וירא את המקום מרחוק. אמנם ביצחק נעשה יחוד וצמצום הקדושה לזרעו כש"נ כי ביצחק יקרא לך זרע וזה הענין שקראו שדה שנא' ויצא יצחק לשוח בשדה כענין התוועדות שני רעים עדמש"נ לכה דודי נצא השדה. וזה ענין חנוכת המשכן במדבר ובשדה. ועיקר שלימות היחוד נשלם ביעקב שקראו בית שהוא שלימות היחוד בקביעות לעולמי עד כש"נ שפת אמת תכון לעד וכנגדו חנוכת בית ראשון של שלמה. ובנין בית שני היה בו התחדשות תושב"פ ע"י אנשי כנה"ג ובימי מרדכי ליהודים היתה אורה זו תורה (כמ"ש מגילה טז:) ולא כ' אור רק אורה ל' נקבה רומז לתושבע"פ דמקבל מתושב"כ ובשבת (פח.) אמרו אכפיית הר כגיגית דהדור קבלוה בימי אחשורש וכפיית ההר היה על תושבע"פ כמ"ש (תנחומא נח ג) ובס"ע אי' כשמתו חגי זכריה ומלאכי פסקה נבואה מישראל מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים. וכדאי' בפרקי היכלות (פ' כז) שאעפ"י שחסרו ה' דברים בבית שני מ"מ זיוה של תורה והודה והדרה וכו' במספר י"ז מעלות היה בבית שני ביותר והיינו שע"י תושב"פ הוא עיקר השגת מתיקת הד"ת וזיוה ואי' (מגילה כח:) בתגא כו' הלכות כתרה של תורה. וחנוכת מקדש שני שהוא מחנה שכינה היה נגד בחי' משה שושבינא דמלכא שהוא הופעת קדושת תושב"כ. וחנוכת חומת ירושלים שהוא קדושת מחנה ישראל הוא נגד בחי' אהרן שושבינא דמטרוניתא שהוא בחי' התחדשות תושבע"פ שהתחיל בבית שני שזה קדושת אהרן כמש"נ שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו ודעת הוא תושבע"פ חבור חכמה ובינה וכן מפיהו ר"ל תושבע"פ. וחנוכת בית חשמונאי הוא נגד בחינת יוסף קדושת הברית שבזה נתבררו הכלל ישראל כמש"נ ועמך כולם וגו' וכמו שאומרים מסרת טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים כי היונים נקראים רשעים וטמאים. וישראל נתבררו שהמה צדיקים וטהורים וגזירת יונים היה תיבעל לטפסר תחלה שהוא החזרת הזוהמא כמ"ש (יבמות קג רע"ב). וי"ל שלרמז זה יזדמן עפ"י רוב שבת חנוכה בפ' מקץ כי בפ' זו נתברר ע"י יוסף קדושה זו לכל כלל ישראל לדורות להיות נשרשים בקדושת הברית. ולרמז זה היה הנס ע"י הכהנים דכ' בפינחס הנני נותן לו את בריתי שלום ונא' כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו ונא' בריתי היתה אתו החיים והשלום ושלום הוא מדת היסוד כידוע. וחנוכה ז' לעתיד לבא ע"י משיח בן דוד שהוא ענין התגלות בחינת מלכות שמים בשלימות:
1