פרי צדיק, משפטים ג׳Peri Tzadik, Mishpatim 3
א׳פרשה זו נקרא בשם משפטים ותיבת משפט בזוהר הקדוש משמעה על רחמים כדאיתא במא' פתח אליהו משפט ידיעא דאיהו רחמי ובתורה שבכתב ובמד' יורה תיבת משפט על הדין. ויל לומר בזה דאיתא בגמרא (ע"ז ד :) תורה דכתיב בה אמת אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין דין דלא כתיב ביה אמת הקב"ה עושה לפנים משורת הדין. אף דכל המשפטים של השי"ת המה על פי התורה כדאיתא (כתובות ל רע"ב) דין ארבע מיתות לא בטלו. אמנם יש בחינת עבד ובחינת בן בהעבד כל הדינים והיסורים הם במשפט חרוץ לייסרו ולענשו. ועל כן אמרו (סוטה ט.) דאין הקב"ה נפרע מהאומה עד שעת שילוחה שנאמר בסאסאה וגו' והיינו עד שיתמלאה סאסא ואז מאבידה לגמרי. אבל בישראל הקרוים בנים למקום כל המשפטים והדינים והיסורין המה רק לרפואת נפשו וכרופא החותך בבשר ועושה יסורין כדי להחיותו על ידי זה והוא עושה לטובתו שלא ימות וכן האב הרודה את בנו להדריכו בדרך הטוב מאהבתו אותו וחושך שבטו שונא בנו וכן את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. לכן מצינו בסנהדרין שנצרך להיות עדה שופטת ועדה מצלת ומכריע ביניהם כמ"ש במשנה (ריש סנהדרין) וגם בדיני ממונות צריך שלשה כדי שיהיה אחד מכריע והיינו בחינת רחמים. כי כל המשפטים והדינים השרויין על נפש ישראל הגם שנתחייב לפי מעשיו עכ"ז המה לטובתו כי זוכה אחר כך להתקרב להשי"ת ביתר שאת ועל דרך שנאמר באיוב לאחר היסורין שלו לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך דהיינו דקודם קבלת היסורין היה לו השגת השי"ת רק בשמיעה מרחוק ועתה אחר קבלת היסורין זכה לראות בחוש. וכן איתא (שבת פט :) ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו והיינו כי מדת יצחק הוא הדינים וגבורות שבקדושה פועל בנפשות ישראל לראות השגחתו ית' בחוש. ועל ידי זה נתקרב יותר להקדושה והוא על דרך שנאמר שמעי בת וראי והטי אזנך וגו' כי ראשית קבלת עול מלכות שמים הוא על ידי בחינת שמיעה מרחוק ואחר כך זוכים לבחינת ראייה בחוש וממנה אתערותא בלב להטות אזן וכש"נ והטי אזנך ועל ידי כן ויתאו המלך יפייך וגו'. והנה פ' משפטים גמר תיקון שובבי"ם בפ' כי תקנה עבד עברי כמ"ש האריז"ל. וכתיב שם ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי וגו' ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם וחז"ל (קידושין כב :) מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך וקנה אדון לעצמו תרצע ולכאורה למה הרציעה דייקא במצוה זו יותר מכל מצות שבתורה שהם בלאו מפורש וכאן האזהרה רק מהדיוק ולא עבדים לעבדים. אמנם כי עיקר קבלת עול מלכות שמים ואדנותו ית' הוא רק השמיעה להטות אזן לשמוע וכאמרם ז"ל (מ"ר ר"פ האזינו) האזן לגוף כקינקל לכלים וכו' על ידי האזן כל הגוף מקבל חיים שנאמר שמעו ותחי נפשכם. וזה ענין זכירת מעמד הר סיני שאנו מצווים לזכור בכל יום המכוון על קבלת עול מלכות שמים מחדש מצדינו כמו שאמרנו אז כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שיתחדש בלבינו השמיעה והקבלה בכל יום מחדש. ועל זה הוא מצות ק"ש בכל יום בבוקר השכם שמע ישראל וגו' כדי לקבל עלינו עול מלכות שמים על ידי שמיעה הזו בכל יום מחדש. וכענין ששמעתי בשם הרב הקדוש הרבי מלובלין זצוק"ל שאמר בכל יום בבוקר הנני מקבל עלי מעתה להיות טוב באמת. והנה אם האדם בא לתכלית הירידה כזו שפגם השמיעה וקבלה שלו על ידי שקנה אדון לעצמו ועל ידי כן אינו מקבל עליו עול מלכות שמים דלא שריא במאן דאיהו כפית באחרא (כמ"ש זח"ג קח א) וכענין האשה שפטורה מקצת מצות מפני שרשות אחרים עליה. וכן מ"ש (במכילתא) אזן ששמעה לא תגנוב והלך וגנב תרצע. הוא גם כן לרמז דברינו שזהו תכלית הירידה ופגם בקבלת עול מלכות שמים שעשה עין של מטה כאילו אינה רואה כמ"ש (ב"ק עט :) מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן וכו'. ועוד נוסף על זה מה שנאמר ואם אמר יאמר העבד אהבתי וגו' לא אצא חפשי שאין ירידה גדולה מזו שהוא משוקע בתאוה כל כך עד שאוהב את השפחה ובניה שאין להם ייחס אצלו רק למלא תאותו הגשמיות וגם אינו רוצה לשוב בתשובה כאמרו לא אצא חפשי. ועל כל זה יש לו תקוה שיצא ביובל שהוא בינה ה' עלאה כרמז של ב' ככרות בשבת על ה' תתאה שמיטה וה' עלאה יובל. והגם שנאמר ועבדו לעולם הוא רק בהשגה של עולם הזה כי שני עולמות יש כש"נ מן העולם ועד העולם כי השי"ת חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וכל מי אשר בשם ישראל יכונה איך שהוא אפילו בתכלית הירידה יש לו תקוה לע"ל. ועל רמז זה בא בזוהר הקדוש בפ' זו סודות הסבא איך שהשי"ת מתנהג ברחמים עם נפשות ישראל על ידי גלגולים לבל ידח שום נפש מהקדושה. ושמענו בשם הרה"ק היהודי זצוק"ל שהוכיח את העם לזרזם בתשובה מאחר שהזמן קצר מאד בתכלית אלף הששי עד עת קץ ואין עוד פנאי לתקן על ידי גלגולים ומה נאמר אנחנו שהזמן עוד יותר קצר עד עת קץ הפלאות יהי רצון שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן סלה:
1