פרי צדיק, משפטים ח׳Peri Tzadik, Mishpatim 8
א׳תערוך לפני שלחן נגד צוררי. בגמרא (יומא עו.) דרשו פ' זה על המן שירד לישראל ע"ש ודוד המלך ע"ה אמר זה על כל סעודותיו. אך הענין דכל סעודת מצוה כאכילת מן ועל אכילת שבת אמרנו שנמצא רמז לזה בגמרא (סוכה לט :) בכדי מן שנו דקרי לג"ס שבת מן. והוא דמכל האכילות הרשות יוכל לבא לידי קטרוג היצה"ר וכש"נ ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה וגו' וכמ"ש ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה וגו' וכמ"ש בספרי ע"פ זה. וכן בגמרא (ברכות לב.) ואכילת מן שהוא לחם מן השמים אין דבר רע על ידו ואינו מביא לידי יצה"ר. וכן מצינו בשלמ המע"ה שהיה סעודתו בהפלגה שכן אמרו כסעודת שלמה בשעתו ביקש הטריפני לחם חקי והיינו שהשי"ת יקצוב לו המזונות שנצרך לו לתורה ועבודת השי"ת וכל סעודתו היה לחם חוקו ועל כן נכתבה בפסוק ונעשה מזה דברי תורה לעולמי עד. והרי ביקש ריש ועושר אל תתן לי וגו' פן אשבע וכחשתי. רק כל מה שהיה לו היה רק לחם חקו שנצרך לו לעבודה. וכן איתא (ביצה טז.) שכל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה וכו' ומייתי קרא הטריפני לחם חקי והוא שהשי"ת קוצב לכל אחד מישראל המזונות שנצרך לו לעבודתו ית'. וזה שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם בלשון רבים ואחר כך וברך את לחמך ואת מימך בלשון יחיד. דבעבודת השי"ת טוב יותר ברבים ועד"ש בתו"כ (ר"פ בחקתי) הובא ברש"י וכי כך הוא החשבון וכו' אלא אינו דומה המרובים העושים את התורה למעוטים דמרובים קדושתם יותר שכל א' מכניס קדושה בחבירו. וכן מצינו שהחלבנה ריחה רע ומנאה הכ' עם הקטורת שכשמתחבר עם י' סממני הקטורת גם הוא נותן ריח טוב ולמדו מזה (כריתות ו :) לתענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית ואביי יליף מדכ' ואגודתו על ארץ יסדה שכשהן באגודה נותן ריח טוב. וכן ערבה אין בו טעם ולא ריח ומרמז על ישראל שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים וא' הקב"ה שיוקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרין אלו על אלו כמ"ש (ויק"ר פ' ל) וכעל ידי זה בגמרא (מנחות כז.). מה שאין כן באכילה אמר וברך את לחמך וגו' שאין חק וקצבה של אחד דומה לחבירו ולכל אחד קוצב השי"ת לחם חקו המזונות שנצרך לו לתורה ועבודה ויכול להיות דלזה אינו לחם חקו ואדרבה יזיק החיבור אחד לחבירו. רק לכל אחד יברך לחם חוקו וזש"נ לחמך ואת מימיך דייקא. ואחר כך א' והסירותי מחלה מקרבך מחלה היינו היצר הרע על דרך שדרשו (ויקרא רבה פ' טז) כל חלי זה יצר הרע שתחלתו מתוק וסופו מר ודדרש. חלי מלשון מחלייא ליה. וכשהוא לחם חוקו מהשי"ת אין מביא לידי יצר הרע. ויש לומר דדייק מקרבך ממעיך עד"ש (תענית יא רע"ב) כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש ע"ש וזהו מקרבך מתוך מעיים שלך. וזה שאמרו (ביצה שם) חוץ מהוצאת שבתות ויו"ט וכו' דהוצ' שבתות כל מה שמוסיף הוא בקדושה וכמ"ש האריז"ל דבשבת אף שאוכל להנאת הגוף הוא גם כן בקדושה. ועל כן אכילת שבת כאכילת מן וכן כל סעודת מצוה. דאכילה בקדושה אינו מביא לידי קטרוג יצר הרע. ועל כן דוד המלך ע"ה שנכתב עליו טענות מענין הנאת עולם הזה לא האמין בעצמו שיהיה כל סעודותיו אכילת מצוה בקדושה ועל כן א' (ירושלמי פאה פ"ד ה' ב) ואני בעניי שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. ולכן ביקש תערוך לפני שולחן נגד צוררי שהשי"ת יהיה המעריך השולחן שיהיה לחם חקי ואז יהיה נגד צוררי דהיינו המעיקים וצוררים לנקודת ישראל שכן אמרו (ב"ר פ' טז) שכולם נקראו על שם מצרים על שם שמצירות לישראל. והוא דקליפת מצרים התאוה שהיא ערות הארץ וכל הנמצא מקליפת התאוה נקרא על שם מצרים דקליפה זו מעיק ומציר לנקודת ישראל. וכשהשי"ת העורך שולחן הוא נגד קלי' כמו שאמרנו מהאר"י הק' ז"ל מבקשים בסוף השבת גם על אכילות של ימי החול תערוך לפני שולחן שיהיה כל המזונות לחם חקי שיחקוק ויקצוב השי"ת שיהיה בקדושה ואז יהיה נגד צוררי דכיון שבא מהשי"ת הוא בקדושה:
1