פרי צדיק, משפטים ט׳Peri Tzadik, Mishpatim 9
א׳לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין. בזה"ק פ' זו (קכא ב) לכלב תשליכון אותו לכלב ודאי דהוא דינא חציפא תקיפא על כלא וכו' דכ' והכלבים עזי נפש וכ' בהג"ה רח"ו ז"ל נוקבא דסט"א נקרא כלב הפך בכ"ל. ובזוהר הקדוש (בשלח סה א) איתא בשור וחמור יחדיו וכו' וכד מזדווגי כחדא נפיק מתקיפותא דלהון דאקרי כלב כו' מיד ויבא עמלק. דקליפת עמלק נקרא כלב דאותיות אמצעיות דשור וחמור ו' דשור מ"ו דחמור גימט' כלב כמ"ש בהג"ה רח"ו ז"ל שם. וכ' ראשית גוים עמלק שהוא ראשית דקליפה בזלעו"ז נגד כתר בקדושה וכאן פי' שהוא נוקבא דקליפה הפך בכ"ל. אך מצינו גם בזוהר הקדוש (תרומה קמח ב) האי נחש אזלא בתר רזא דאשת חיל ובעיא אשת זנונים לאתתקנא גרמה כגוונא דילה ולא יכילת כו' ואת דילה ק' אתתקנא בתקונא דאת ה' כגוונא דקופא אצל בני נשא וכו' ע"ש. אמר גם כן דנוק' דקליפה אשת זנונים אותשלה ק' והיא זלעו"ז נגד ה' דשכינתא כקופא אצל ב"נ ופתח בלשון האי נחש וכו' והנחש הוא התחלת הקליפה שהיא ראשית ההסתה אף כי אמר וגו'. ובגמרא (סנהדרין קט.) איתא בדור הפלגה נעשו קופים ורוחות ושדים ולילין ע"ש חשב ד' בחינת דקליפה שהם קו האמצעי זלעו"ז נגד קו אמצעי דקדושה. קוף נגד כ"ע בקדושה והוא נחש ראשית הקליפה. רוחות נגד רוח בקדושה שהוא ממדת ת"ת שמשם הרוח כמ"ש בזוהר הקדוש ר"פ זו (צד ב) יהבין ליה רוחא דאצילות מסט' דעמודא דאמצעיתא ואקרי בן לקב"ה וכו' והיינו ממדת ת"ת וכמ"ש (זח"א ריט א) דכר יהביה ליעקב דכ' בני בכורי ישראל. שדים נגד מדת יסוד בקדושה שהם שלו שדי (כמ"ש זח"ג יא ב) ואיתא (במדברי תורה תזריע ה) שהקב"ה שם שמו בישראל וכו' השי"ן שם באף והדל"ת ביד והיו"ד במילה ע"ש. ובקליפה שאין הערלה קרויה אלא לשמם וכו' (כמ"ש נדרים לא :) נחסר היו"ד ונשאר ש"ד. לילין היינו נוקבא דקליפה נגד מדת מלכות בקדושה. ובזוהר הקדוש תרומה אמר דאשת זנונים את דילה ק' כגונא דקופא דאזלא בתר ב"נ ובגמרא נחשב קופא בראשונה שהוא נגד כתר דקדושה וכמו שאמרנו. אך הענין דזה לעומת זה עשה אלהים וכמו בקדושה כ"ע איהו כתר מלכות המגיד מראשית אחרית כן לעו"ז בקליפה סוף מעשה במחשבה תחלה והנחש שהוא ראשית דקליפה איהו נוקבא דקליפה. ועל כן קופא הראשית וההתחלה וכן הנוק' את דילה ק' שהיא כקופא. וכן איתא בזוהר הקדוש (תרומה קנב א) ק' לא מתיישבא כלל בדוכתא בעלמא וסימניך איש לשון בל יכון בארץ ע"ש ופסוק זה נדרש (ב"ר ר"פ כ) על הנחש איש לשון זה הנחש שאמר לשון הרע על בוראו. והיינו שאות של הנחש ק' והיא כקוף וכמו שנחשב בגמ' בחינת הראשונה דקליפה. וכן הוא גם כן קליפת כלב ראשית גויים עמלק פנימיות משור וחמור כאמור שהוא ראשית דקלי' אשר קרך שהצנינך והפשירך והוא ממש כמו הנחש שתחלת הסתת הנחש היה אף כי אמר אלהים וגו' כאמור מה בכך שאמר אין סכנה בדבר אם תעבור על מאמרו ופקודיו. ואחר כך אמר לשון הרע על בוראו כי יודע וגו' מאילן הזה אכל וברא העולם שהוא מינות וכן דרך עמלק יצרא בישא. וכן הוא בסוף מעשה ואחריתו וגו' נוקבא דקליפה כל"ב היפך אותיות בכ"ל דקדושה. כגוונא דאשת זנונים דבעיא לאתקנא גרמא כגונא דאשת חיל וכאמור. וז"ש בזוהר הקדוש כאן דאיהו דינא חציפא דינא תקיפא יתיר מכלא. חציפא היינו כלב עז נפש והיינו מצד שהיא בחינת נחש ראשית גוים. ודינא תקיפא היינו מצד שהיא נוקבא דקליפה ועל דרך שאמרו (סוטה יז.) איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן אמר רבא ודאשה עדיפא מדאיש האי מצרף וכו' דאותיות אש דאשה מצורפים וז"ש על בחינה זו דינא תקיפא יתיר מכלא. וזה שאומרים מקודם קריבו לי ע"ד שאמר בזוהר הקדוש כאן דכתיב הכא ואנשי קודש תהיון לי וכ' התם כי עם קדוש אתה לה' אלהיך התם לעילא והכא שכינתא וכו' וע"ד ואני קדש תהיון לי ודאי. ואחר כך כ' ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ואיתא במכילתא הובא ברש"י אף בבית כן אלא שדיבר הכתוב בהווה ויש לומר שמרמז הכ' בשדה ע"ד שכתוב בזוהר הקדוש (ח"א קכב א) דאית שדה ואית שדה אית שדה דכל ברכאן וקדושין ביה שריין שדה אשר ברכו ה' ואית שדה דכל חירוב ומסאבו ושיצאה וקטולין וקרבין ביה שריין וכו' כי בשדה מצאה. דהשכינה נקרא שדה חקל תפוחין קדישין שדה אשר ברכו ה' ונוקבא דס"א גם כן נקרא שדה כי בשדה מצאה וז"ש ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה בשד"ה דייקא שדה דקליפה. וזה שאומרים קריבו לי בחינת שכינה וכמו שאמרנו במ"א במ"ש דאני בחינת כנסת ישראל שכיון שאומרים וקוראין בתורה אני הוי"ה וזה אומר הישראל היינו בחינת כנסת ישראל ה' שהוא לבן של ישראל השוכן בתוך בני ישראל. וכן יש לומר ואנשי קדש תהיון לי זהו בחינת שכינתא וכן קריבו לי. לי בחינת כנסת ישראל חזו חילי דלית דינין דתקיפין היינו קליפת כל"ב שהוא נוקבא דסט"א שהוא דינא תקיפא מכלא כמ"ש בזוהר הקדוש וכמו שאמרנו שהוא אש דאשה דמצרף. ואחר כך אומרים לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין היינו קליפת כלב שהוא ראשית דקליפה ראשית גויים עמלק שעז"א בזוהר הקדוש דאיהו דינא חציפא וכמו שאמרנו שהוא מצד שהוא נחש דקליפה. ועמלק תמיד מקטרג על ישראל כמו שאמרנו במ"ש שהיה חותך מילותיהם וכו' טול מה שבחרת שאומר שבישראל נמצא גם כן הפוגמים בקדושת צדיק יסוד עולם והמן מזרעו אמרו (מגילה יג סע"ב) ליכא דידע לישנא בישא כהמן וכל לשון הרע וקטרוגו היה לפני השי"ת כמו שנת' כ"פ. וזהו כלבין דחציפין דעמלק היה העז פנים שנלחם בישראל אף דשמעו עמים ירגזון. וזה זוכין על ידי התגלות מצחא ורצון דעתי"ק וכמו שאומרים והוא אזמין עתיק יומין וכו'. וכן סדר החדשים שבט נוצר באות צ' בלעיטה והיינו לתקן האכילה שיהיה בקדושה צדיק אוכל לשובע נפשו ולתקן קדושת צדיק יסוד עולם. שהכל בא לתקן פגם הנחש שהיה באכילה ואחר כך הטיל בה זוהמא. ומדת צדיק מנגד לקליפת עמלק שמקטרג על קדושת ישראל בבחינת צדיק יסוד עולם ואומר טול מה שבחרת כאמור והוא כלב חציפא מכלא. ולעומתו יוסף הצדיק שגדר את הערוה ואיתא (ויקרא רבה פ' כד) כל מי שגודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש. והוא אות ק' דקדושה כמ"ש (שבת קד.) קו"ף קדוש. ובא אחר כך חודש אדר שנוצר באות ק' כמ"ש בס' יצירה והיינו קוף קדוש שהוא היפך קליפת עמלק שהוא כקופא דאזל בתר בני נשא והוא איש לשון בל יכון בארץ ויכול להיות בו מחיית עמלק. וכן בשבת יש בו מחיית עמלק ועל כן אומרים במוצאי שבת ליהודים היתה אורה ושמחה שזה נאמר אחר מחיית עמלק:
1