פרי צדיק, נשא א׳Peri Tzadik, Nasso 1
א׳נשא את ראש בני גרשון גם הם. בזוה"ק ר"פ זו ר' אבא פתח אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה האי קרא לאו רישי' סופיה ולאו סופי' רישיה. פירוש שמשמעות הפ' לא יחשוב ה' לו עון היינו שיש לו עון רק ה' לא יחשוב לו לעון. וסוף הפסוק ואין ברוחו רמיה משמע שאין בו כלל. והאריך בזוה"ק ומסיק ובג"כ אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון אימתי כשאין ברוחו רמיה. וצריך להבין מה תירץ לקושית סתירת הפסוק. גם מה שייכות פתיחה זו לפרשה נשא את ראש בני גרשון. אך סדר הפרשיות מראש הס' במדבר מתחלה נאמר שאור את ראש כל עדת בני ישראל וגו' ומספרם בכלל ובפרט ובדגלים. ואחר כך נאמר פקוד את בני לוי וגו' מבן חודש ומעלה ולא נאמר שם לשון נשא ואחר כך נאמר נשא את ראש בני קהת וגו' מבן שלשים וגו'. ואחר כך נאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם ואחר כך בני מררי למשפחותם ולא כתיב בהם נשא. ואחר כך כתיב פ' שלוח מחנות. והענין הוא שכיון שנבנה המשכן. אז קודם פ' ויהי ביום כלות משה שנעשה שם מחנה שכינה נעשה מקודם אז מחנה ישראל ומחנה לויה. ולכן כתיב מקודם שאו את ראש כל עדת בני ישראל. והיינו שיהיה בהם קדושת מחנות ישראל ונאמר לשון שאו לשון נשיאות ע"ד מ"ש במדרש (תנחו' תשא ה') לפיכך נתן להם תלוי ראש על ידי משה וא"ל כי תשא את ראש. ואחר כך במספר הלוים מבן חודש לא נאמר לשון נשא שעיקר נשיאת הלוים הוא רק משבחו לכלל עבודה. דקדושת מחנה ישראל הוא שעוסקין בעניני עולם הזה אך הם קובעים עתים לתורה ועוסקים במצות. ואף בעניני עסקי עולם הזה כשעוסק בהם עם כונה לש"ש שיוכל לקבוע עתים לתורה ולגדל בניהם לת"ת הוא גם כן בקדושה וכמו"ש הרמב"ם ז"ל על מאמר וכל מעשיך יהיו לשם שמים שכאשר האדם עושה עניני הגוף לש"ש נעשה מן הכל מעשה מצות. גם עסק סתם מצות וגמ"ח שהם מצות מפורשת. וזהו קדושת מחנה ישראל וקדושת מחנה לוי' הוא שהם פנויים רק לתורה ועבודה שאין להם חלק בארץ רק ה' חלקו ונחלתו ונוטלים מעשר ואין להם שום עסק מעניני עולם הזה רק כמו שהיה כונת בריאת האדם כמ"ש (קידושין פ"ב.) ואני נבראתי לשמש את קוני. וקדושה זו הוא רק משנכנסו לכלל העבודה מבן ל' ומעלה. ומש"ה במספר הלוים מבן חודש כתיב לשון פקוד ולא כתיב בהם נשא. ואחר כך במספר הלוים מבן שלשים ומעלה כתיב נשא את ראש בני קהת ואיתא (במ"ר ר"פ זו) אף על פי שגרשון בכור כו' לפי שקהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב לגרשון כו' יקרה הוא מפנינים מבכור שיצא ראשון כו'. ואחר כך איתא במדרש שם לפי שקהת היה מטועני הארון ושהוא קודש קדשים ויצא ממנו אהרן שהוא קודש הקדשים וגרשון היה קודש הקדימו הכתוב לקהת תחלה כו' והיינו שהארון היה קדש קדשים וכן אהרן דכתיב ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים וגו' והוא נקרא מחנה שכינה. ובני קהת נושאי הארון ולכך הקדימו לגרשון. ובבני גרשון כתיב גם כן לשון נשא לפי שהוא בכור וכתיב גם הם שאף בני גרשון וכיוצא בהם כמ"ש במדרש. ומה שבבני מררי לא כתיב בהם לשון נשא הענין הוא שאף בקדושת הלוים שהוא מי שהוא פנוי רק לשמש את קונו גם כן יש שלשה מדרגות ועפמ"ש (סנהדרין ל"ט:) אדם לעמל יולד ואיני יודע אם לעמל פה אם לעמל מלאכה כשהוא אומר וכו' הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר לא ימוש וגו' הוי אומר לעמל תורה נברא. ואמרנו מכבר שבודאי אין הפירוש לעמל מלאכה בעניני מלאכת עולם הזה בעניני הגוף שע"ז לא יתכן לומר ספק שנברא האדם לעמל מלאכת עניני הגוף. וכן לעמל שיחה בודאי אין הפי' שיחה בטלה שע"ז אין ספק שאינו תכלית בריאת האדם. רק הפי' שבודאי האדם נברא לשמש את קונו. רק עמל מלאכה היינו ע"ד מלאכת המשכן שהוא מעשה המצות ואף הוא טוב. ואומר שהתכלית לעמל פה וכמוש"נ כל עמל אדם לפיהו וכתיב פיהו סתם ועדיין איני יודע אם לעמל שיחה היינו תפלה וכמו"ש (ברכות כ"ו:) אין שיחה אלא תפלה ויש בני אדם שכל עסקיהם בתפלה וכעין שאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו (וכמוש"ש כ"א.) וגם הוא טוב אך אמר כשהוא אומר לא ימוש וגו' הוי אומר לעמל תורה נברא. והיינו דעיקר התכלית עמל תורה שהרי מי שתורתו אומנתו כרשב"י אין מפסיקין לתפלה (כמ"ש שבת י"א.) ורב יהודה מתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי (ר"ה ל"ה.) שהיה מחזיר תלמידו כל ל' (כמו"ש רש"י) וכן מצות שאפשר לעשותה על ידי אחרים מבטלין עבור ת"ת (מו"ק ט:) אך מ"מ עמל שיחה שהוא תפלה ועמל מלאכה שהוא מצות מעשיות גם כן טוב:
1
ב׳וזה הענין דקדושת מחנה ישראל הוא העוסקין בעניני הגוף רק בכונה לש"ש וקובעין עתים לתורה. וקדושת מחנה לויה הוא שהם פנוים רק לשמש את קונו ובזה יש ג' מדרגות הנזכרים דבני קהת נגד עמל תורה שהם נושאי הארון שהארון הוא הד"ת קודש קדשים ואהרן ובניו גם כן קודש קדשים שהם דברי תורה גופה וכמו"ש כי שפתחי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו והוא מחנה שכינה. ובני קהת הם נושאי הארון העוסקים בתורה והוא מעלה הראשונה כמו"ש לעמל תורה נברא ומש"ה הקדימו הכתוב. ובני גרשון הם כנגד עמל שיחה זו תפלה שהיו נושאי יריעות המשכן ואוהל מועד. ועיקר המשכן על שם היריעות שנקרא אוהל וכמוש"נ ועשית מכסה לאוהל וכתיב כי ביתי בית תפלה וגו' ונקרא המשכן בית תפלה ומש"ה כתיב גם בבני גרשון לשון נשא וגו' גם הם שהם גם כן יש להם מעלה מי שעסק שלו הוא בתפלה וכמ"ש ר"י ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ואחר כך בני מררי נושאי הקרשים הם כנגד עמל מלאכה מלאכת המשכן ומלאכת המצות. ומש"ה לא כתיב בהם לשון נשא שאין להם נשיאות שהוא מעלה האחרונה והפחותה ממעלות מחנה לויה שקדושתם הוא שהוא פנוי רק לשמש את קונו. ואף במחנה ישראל יש קדושה שעסוקין גם כן במצות וגמ"ח שהוא מצוה. וכן העסק בכוונה לש"ש שגם כן נעשה דבר מצוה:
2
ג׳ואח"כ כתיב פ' שילוח טמאים שמצורע משתלח חוץ לג' מחנות שזה כנגד הקנאה והכעס שאין לו חלק כלל בישראל. והזב שהוא כנגד קליפת התאוה משתלח חוץ למחנה לוי' דמי שהוא פנוי לתורה ועבודה כמו הלוים בכלל יש בו כח לחבל היצר של תאוה (כמו"ש קידושין ל:) וטמא מת משתלח רק חוץ למחנה שכינה שהוא התורה בעצמה אילנא דחיי ומי שהוא אחוז בדברי תורה שנבלע בגופו אינו מת כמו"ש יעקב אבינו לא מת (תענית ה:) ונת' במ"א. ומש"ה פתח הזוה"ק בפתיחה זו דכתיב בפרשה שיש קדושת מחנה ישראל ומחנה לוי' והרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ועל זה פתח אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון והיינו שהשי"ת נתן לנו את יום הכפורים דכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם ודרשו במ"ר (תולדות פ' ס"ה) ונשא השעיר זה עשו את כל עונותם עונות תם והיינו שהשי"ת מברר שישראל רצונינו לעשות רצון אבינו שבשמים ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות. כמו"ש (ברכות י"ז.) והיינו שעל ידי הרע שנמצא באו"ה מכניס שאור שבעיסה בלב ישראל. וז"ש לא יחשוב ה' לו עון שאין העון נחשב בחשבון על ישראל רק על עשו כמ"ש ונשא השעיר זה עשו וכו' ועל זה אמר אימתי כשאין ברוחו רמיה. והיינו שאין ברוח החיים שלו רמיה שזהו חלקו של עשו. והוא ע"פ מה שאמרו ברע"מ (פנחס רל"ב ע"ב) בגין דערב רב אינון שאור שבעיסה וכו' דאינן דבקין בישראל כשאור בעיסה. והיינו דערב רב הוא מה שקיבל משה רבינו ע"ה והשי"ת אמר שלא לערב בהם ערב רב כמו"ש במדרש (תשא פ' מ"ב) העם אין כתיב אלא עמך והיינו שהם נתגיירו אז רק משראו גדולת ישראל כמ"ש (יבמות כ"ד) אין מקבלים גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. ומ"מ כיון שקבלם משה בדיעבד הוי גרים (כמו"ש הרמב"ם פי"ג ה' א"ב הט"ו) ואותם הע"ר הם השאור שבעיסה ומהם יברר השי"ת ויפרוש אותם מישראל לגמרי ויצאו מכלל קדושת מחנה ישראל ויכול להיות שימצא בהם מי שהיה מכוין לש"ש ויושאר באמת. וזהו מ"ש בזוה"ק אימתי כשאין ברוחו רמיה שאינו מאותן הע"ר שהם באמת השאור שבעיסה כי רמיה הוא חלקו של עשו וכמו"ש ב"ר (תולדות פ' ס"ג) על עשו הא שוא שבראתי בעולמי וחלקו היה כי ציד בפיו לרמות את אביו וכמ"ש (תנחו' תולדות) היכן היית והוא אמר לו בבית התלמוד לא כך הוא הלכה מן כך וכך לא כך איסורו לא כך התירו. ואף לעתיד איתא (תנחו' צו ב') מה עשו עושה מתעטף בטליתו כזקן ויושב לו אצל יעקב וכו' והיינו שרוצה לרמות בהשי"ת גם כן ח"ו ורק ע"ז נאמר ואם בין כוכבים שים קנך כוכבים אלו ישראל (כמוש"ש) משם אורידך נאום ה' וע"ז אמר אימתי כשאין ברוחו רמיה שאינו מאותן הע"ר. וזהו שייכות פתיחת הזוה"ק לפ' זו. ונתישב עפי"ז מה שהתחיל לדקדק בסתירת הפסוק וכאמור:
3
ד׳ובשבת יש בו גם כן קדושת כל הג' מחנות. והיינו בהג' סעודות שבת בסעודת מעלי שבתא דאיהי יראה ושריא בה יראה (בזוה"ק בהקדמה) זוכה האדם לקדושת מחנה ישראל דכל אחד מישראל נעשה מיראי שמי ואימת שבת על ע"ה וזוכה בסעודתא דחקל תפוחין לקדושת כנסת ישראל. ובסעודת הבוקר שאז הזמן בחול יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. והישראל מניח כל עסקיו לכבוד השי"ת כל אחד במה שהוא עוסק. זוכין אז לקדושת מחנה לויה שהם פנוים רק לשמש את קונו. ובסעודה ג' שהוא סעודתא דז"א בחי' שם הוי' זוכין אז לקדושת מחנה שכינה. וכן זוכין לג' מדרגות שבמחנה לויה שאמרנו למדרגת עמל תורה דבשבת יעשה כולו תורה (תדב"א רבא פ"א) וכל אחד מישראל פונה עצמו לד"ת. ועמל מלאכה שהוא מעשה המצות אף דבשבת אין מ"ע רק מצותו בשב ואל תעשה זולת קידוש היום ועונג שבת. אך מ"מ כל היום הוא כמ"ש (קידושין ל"ט:) ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה ובשבת נקרא בא דבר עבירה לידו וניצול הימנה כיון שהוא רגיל כל ימי המעשה במעשה ועבודה ובנקל יכול לעבור על מלאכה קלה כמו בורר וכדומה. וכשיושב ובטל הימנה נקרא עושה מצוה כל היום והוא עמל מלאכה ומעשה המצות. ועמל שיחה זו תפלה גם כן זוכה כל אחד בשבת דכל אחד נקרא בית תפלתי וכמו"ש בתיקונים וזוה"ק עפ"י לעשות את השבת לדורתם לדרתם דעביד לון דירה בתרי בתי לבא. שבשבת שוכן השי"ת בלב ישראל ונקראו כל ישראל בית תפלתי וכן אומרים במנחה דשבת ואני תפלתי לך ה' עת רצון וזוכה האדם בשבת לכל קדושת המחנות וכאמור:
4