פרי צדיק, נשא ב׳Peri Tzadik, Nasso 2
א׳נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם. בזוה"ק ריש פ' זו ר"א פתח אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה. האי קרא לאו רישי' סופי' ולאו סופי' רישי' וכו' דרישי' משמע שיש לו עון ואין הקב"ה חושבו וסופי' משמע שאין לו כלל עון. וכן פי' בהג"ה רח"ו ז"ל והאריך הזוה"ק בענין תפלת מנחה וקדושת יצחק אבינו ע"ה שתקנה ואחר כך כד אתי צפרא וכו' ואחר כך מסיים ובג"כ אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון אימתי כשאין ברוחו רמיה. ויש להבין מה תירץ בזה קושיתו ואיזה שייכות יש לכל המאמר הזה לפי' פסוק זה. וגם מה שייכות הפתיחה זו לפרשה זו דנשא את ראש וגו'. וכן מצינו כעין זה בזוה"ק (ח"ב כ"ג ע"ב) על הפסוק ושמי ה' לא נודעתי להם ר' חזקי' פתח אשרי אדם וגו' גם כן הפסוק הזה והאריך בד' רוחות וד' יסודות ואחר כך מסיק והאי דכתיב אשרי אדם וגו' אימתי לא יחשוב ה' לו עון בזמן דאין ברוחו רמיה וגם שם יש להבין שייכות הדרוש להפסוק אשרי אדם וגו' ושייכות הפתיחה להפ' ושמי ה' וגו'. אך הענין דשם עיקר הדרוש בזוה"ק דד' רוחות וכן הד' יסודות ארמ"ע כנגד ד' אותיות דשם הויה דרום וצפון וכן אש ומים כנגד אותיות י"ה י' חכמה ה' בינה ואיתא בזוה"ק (ח"ב קע"ה ע"ב) וחסד עלאה נפקא מחכמה גבורה דהוא דינא תקיפא נפקא מבינה. ויסוד העפר וכן רוח מערב נגד ה' אחרונה דשם מדת מלכות. ומדת מלכות נקרא ארץ בכ"מ בזוה"ק הווא כנגד רוח מערב שכן שכינה שהוא גם כן מ' מלכות שרויה במערב (וכמ"ש בזוה"ק ח"ג קי"ט ע"ג) ומזרח וכן יסוד הרוח כנגד ו' הבשם שוא אילנא דחיי. ויש בנפש ה' מדרגות נפש רוח נשמה. ונשמה לנשמה בזה יש ב' מדרגות חי' יחידה ונפש הוא ממדת מלכות כמו"ש בזוה"ק (ח"ג ל"ט ב') כמו שנאמר תוצא הארץ שהוא מ' מלכות נפש חיה. ובס' הבהיר על וינפש שמשם פורחים כל הנפשות וכמו שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך ואת ה' היינו מ' מלכות כמ"ש בזוה"ק (ח"ב קל"ה ב') את דייקא דא שבת דמעלי שבתא דאיהי יראה מ' מלכות והוא כנגד ה' אחרונה שבשם הוי'. ורוח הוא מן אות ו' מן שם הויה ונשמה מבינה שהוא ה' עלאה ונשמה לנשמה מן אות י' דשם ויש בזה ב' מדרגות מן אות י' גופי' שמרמז לחכמה ומן קוצא דיוד דלעילא דרמיזא לאין כמ"ש בזוה"ק (ח"ג ס"ה ב') והיינו כ"ע עתיקא סתימאה דאיקרי אין (זח"ב ס"ד ב') וזהו כנגד חי' יחידה:
1
ב׳ואח"כ אמר ת"ח כל ד' סטרין עלאין דקאמרן אע"ג דמתקשרן דא בדא וכו' קיומא דעלמא יתיר רוח בגין דכלא קיימא בגיני' ונפשא לא קיימא אלא ברוחא וכו' ורזא דא גם בלא דעת נפש לא טוב וכו' והיינו שאף שהנשמה הוא בחי' גבוה יותר שהוא מבינה ה' עילאה מה שאין כן הרוח שהוא מן ו' מ"מ עיקר הקיום ברוח שאות ו' הוא הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה עד כ"ע. וע"ז אמר גם בלא דעת שהוא סוד הדעת מבריח מן הקצה וגו' נפש לא טוב שלא יוכל לזכות לאור כי טוב. ועל זה מסיק והאי דכ' אשרי אדם וגו' אימתי לא יחשוב ה' לו עון כשאין ברוחו רמיה. והיינו כשזוכה להרוח שהוא סוד הדעת שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה עד מאמר בראשית ששם הוזכר החושך ותוהו ובהו שמרמז למעשיהן של רשעים (כמ"ש בב"ר) והיינו שכן היה המכוון בברייתו של עולם שיהיה ברישא חשוכא והדר נהורא. והיינו כמ"ש בזוה"ק (ח"ב קפ"ד ב') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא ואז לא יחשוב ה' לו עון כיון שיתברר שזה נברא רק כדי שיהיה טוב מאוד. וכמו"ש (שבת פ"ט:) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו שיהיו כזכיות. וזה היה הפתיחה למה שנאמר ורא אל אברהם וגו' ושמי הוי"ה לא נודעתי להם שאף שנודע להם שם זה גם כן ויעקב אבינו ע"ה הוא בעצמו מרכבה לשם הוי"ה. מ"מ לבחינת הדעת לא זכה עד שהיה אומה שלימה כנסת ישראל ויעקב אבינו ע"ה לא הוצרך לזה שהוא היה כמו אדם הראשון קודם הקלקול (כמו שנת' כ"פ) ומשה רבינו ע"ה אף שמצידו גם כן לא ידע מרע ולא הוצרך לבירור הזה כמו"ש (סוטה י"ב.) שכשנולד נתמלא הבית אורה. מ"מ לענין דור המדבר שהיה נקרא דור דעה (כמו"ש רו"ת חקת) זכה הוא גם כן לבחינת הדעת וכמ"ש בתיקונים (תי' י"ג) יעקב מלבר משה מלגאו וכו'. וזה שאמר ושמי ה' לא נודעתי להם שלא זכו לבחי' הדעת וזה דמסיק בזוה"ק שם ת"ח משה אשתלים יתיר מאבהן וכו' ומשה פנימאה דבי מלכא עלאה הוה וכו':
2
ג׳וכן זהו הענין מ"ש בזוה"ק פ' זו דפתח בענין תפלת מנחה שתיקן יצחק אבינו ע"ה ומדתו. ואחר כך כד אתי צפרא וכו' ואחר כך אמר וכד ההוא מלה דאפיק ב"נ מפומי' כדקא יאות מלה קדישא דאורייתא וצלותא וכו' והיינו דמתרגם לנפש חי' לרוח ממללא והרוח הוא קו תורה וקול תפלה ע"ד מש"נ הקל קול יעקב הראשון קל ה' מורה על תפלה והשני קל ו' על תורה. ואמר ההוא מלה סלקא ובקע רקיעין וקיימא באתר דקיימא וכו' ובג"כ אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון אימתי כשאין ברוחו רמיה היינו כשזוכה לבחי' רוח שהוא מסוד הדעת שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה וכמו שאמרנו בכונת הזוה"ק בפ' וארא. והיינו שאז לא יחשוב ה' לו עון שיבורר שסדורות ובאות מששת ימי בראשית וזדונות נעשות כזכיות כאמור. וזה הפתיחה שפתח למה שנאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם שקשה לשון גם הם. וגם למה הקדים בבני גרשון לבית אבותם קודם למשפחותם ובבני קהת ובני מררי כתיב מקודם למשפחותם אחר כך לבית אבותם וכמו שדקדקו ע"ז גם במ"ר (פ' ו'). אך הענין דכתיב נשא את ראש ולשון נשא מורה עד מדת עתיקא למעלה מתפיסת האדם. ע"ד מ"ש (ב"ב י':) במה תרום קרן ישראל בכי תשא. וכבר אמרנו שפי' תרום קרן היינו עד מדת עתיקא שכן לשון תרום אצל השי"ת היינו למעלה מתפיסת אדם וכן הוא לשון נשא. והנה בבני קהת כ' נשא את ראש היינו על ידי כח התורה וכמ"ש במ"ר בשביל כבוד הארון והיינו שכתב בזוה"ק הנ"ל מלה קדישא דאורייתא. ובבני גרשון כתיב גם כן נשיאת ראש על ידי שהיה בכור וכמו"ש במ"ר. והיינו דבבכור נאמר כי הוא ראשית אונו וכן כתיב כחי וראשית אוני והיינו שיש בהם קדושה שקשורים בראשית המחשבה עד עתיקא. רק בישראל שקלקלו נטלה העבודה מהם אבל הלוים שלא קלקלו נשאר להם קדושת הבכורה בחי' ראש ראשית המחשבה. ולכן כתיב נשא את ראש בני גרשון גם הם שעל ידי כח הבכורה זוכין גם הם לנשיאת ראש. ולכן הקדים אצל בני גרשון לבית אבותם קודם למשפחותם ע"ד שאמרנו (במדבר מא' ג') שלשון לבית אבותם היה נגד הנשיאים שהיה ענינם של כל נשיא להרים ראש השבט שלו ולבררם שקשורים בשורש בראשית המחשבה במזלא שהוא בחי' עתיקא ע"ד מ"ש בעשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו נפש האב מזל לבן. וזה שהקדים לבית אבותם שבני גרשון זכו לזה רק על ידי הבכורה וכמ"ש במ"ר שהנשיאות ראש שלהן בא מבית אב שלהן ועל ידי זה זכו לנשיאת ראש למאמר ראשון בראשית. כענין שנאמר לא יחשוב ה' לו עון אימתי כשאין ברוח"ו רמיה והיינו כשזוכה לקול תורה וקול תפלה וכאמור. ובשבת זוכין כן ישראל לבחי' הדעת וכמו שאומרים ישמח משה במתנת חלקו שהוא הדעת שהדור שלו היה דור דע והוא היה בחי' הדעת והוא הזמן לתקן כל העבר שיהיה כזכיות שיבורר אם יהיו חטאיכם כשנים כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו:
3