פרי צדיק, נשא ג׳Peri Tzadik, Nasso 3
א׳הנה להבין ענין סדר הפרשיות הנזכרים בסדרה זו קודם פרשת ויהי ביום כלת משה כי אחר פ' במדבר שנזכר פקודת חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא (כמו"ש זוה"ק ריש ח"ג) ואחר שנשלם פקודי הלוים השומרים משמרת משכן העדות היה ראוי לכתוב אחר כך תיכף פ' ויהי ביום כלת משה שאז נגמר שלימות היחוד דקוב"ה ושכינתיה ביומא דעאלת כלה לחופה. והגם שפרשת שילוח טמאים יש לו עוד שייכות לזה שהוא לטהר המחנה כדי שיהיה שלימות היחוד. אבל מה ענין גזל הגר להיות נזכר כאן אחר שכבר נזכר אשם גזילות בפ' ויקרא. וגם ברמב"ם (פ"א מהל' תשובה) וברע"מ פ' זו מחשבים פ' זו לשורש מצות תשובה. וגם מה ענין פ' סוטה ופ' נזיר לכאן קודם לפ' ויהי ביום כלת משה. אך הענין הוא שזהו דייקא ההכנה להיות נגמר בזה שלימות היחוד לנפשות ישראל שכל פרט נפש יש לו שייכות לקדושת כנסת ישראל להיות נגמר גם על ידו שלימות היחוד. והיינו כי מקודם נאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש שהמה רומזים על ג' הפגמים של קנאה תאוה וכבוד. צרוע מרמז על קנאה וכעס (כמו שדרשו על זאת תורת המצורע מוציא רע) וזב מרמז על תאוה. וטמא לנפש בא מסיבת הכבוד והתנשאות על ידי הסתת הנחש בחטא הראשון שאמר להם והייתם כאלהים ועל ידי זה נקנסה עליהם מיתה בלשון כי עפר אתה ואל עפר תשוב שאין לו במה להתנשאות. וכדי שלא יפול לב האדם עליו כל אחד כפי מה שיודע נגעי לבבו שאיננו נקי מג' פגמים הנ"ל שחלילה יהיה נפרד מקדושת כנסת ישראל כמו שנאמר וישלחו וגו'. על זה נאמר אחר כך פ' גזל הגר להורות שעל הכל יש תיקון אפילו מה שנדמה לתפיסת אדם שאין לו תיקון כענין גזל הגר שאין לו יורשים שלא יועיל לו תשובה מפני שאין יכול לקים מצות השבה והוא מן העבירות שבין אדם לחבירו שאינו מכופר בתשובה עד שירצה את חבירו. ועם כל זה נתנה לו התורה עצה שגם על זה יש תיקון שיתן השבה על ידי הכהן. ולכן בא זה דייקא הרמז על שורש מצות התשובה בתוה"ק שעל ידי התשובה יש ביכולת להיות נתקן כל מיני פגמים:
1
ב׳ואח"ז בא פ' סוטה גם כן להורות שהשי"ת חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח שגם מתכלית הריחוק יש תקוה לנפש ישראל להחזיר לשורש קדושת כנסת ישראל. והיינו מה שנזכר בשבועת האלה בתת ה' את ירכך וגו' וגם נאמר יתן ה' אותך לאלה וגו'. והוא באמת פלא גדול מה שנזכר בזה השם הוי' ב"ה וזאת ידוע שאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה כמו שנאמר ויקרא אלהים לאור יום אבל בחושך לא נאמר אפילו שם אלהים רק סתם ולחשך קרא לילה (כמ"ש פ' ג') והגם שהחשך הוא לסיבת האור שיוכר מאתו. ומכש"כ כאן שנזכר עוד השם הוי' ב"ה וגם נזכר בלשון נתינה בתת ה' ויתן ה' וכידוע שהוא מלשון מתנה כאמרם ז"ל על ג' דברים שניתנו מתנה לעולם בשביל שנאמר בהם לשון נתינה. אמנם כן כנ"ל שבאמת הוא מתנה טובה וגדולה מהש"י כמו שאמרנו בזה הענין על התוכחות שבמשנה תורה שנאמר גם כן בלשון הזה יתן ה' את מטר ארצך וגו' וגם בכולם נזכר שם הוי' ב"ה והיינו רק להורות שכל התוכחות המה בחי' רחמים גדולים כאשר ייסר איש את בנו ואת אשר יאהב יוכיח (עי' זוה"ח תבא) כדי להחזירו לשרש הקדושה וכמו כן כאן בסוטה שאין תכלית ריחוק יותר מזה. שגם לאחר שנמחק השם הוי' על המים שהיה רק כדי לעשות שלום בין איש לאשתו שאם נטמאה שתודה וזו עומדת במרדה גם אם נטמאה ואינה חוששת שתפחד מעונש המים. וזהו פריקת עול להכחיש ההשגחה דלעילא בתכלית ההסתר ח"ו עכ"ז בא לה מתנה טובה מרחמי שמים להחזירה לשרש הקדושה על ידי שיקויים בה תיכף העונש ואז תרגיש בנפשה השגחת השי"ת אז תכנע לבבה הערל ובזה יהיה לה תיקון להחזירה לשרש הקדושה:
2
ג׳ואח"ז נזכר פ' נזיר שיש עצה להיות נשמר מקודם לבל יהיה נפתה לג' פגמים הנ"ל לקנאה תאוה וכבוד על ידי ג' הדברים שצריך הנזיר להזיר עצמו. כי גידול פרע הוא תיקון הקנאה וכעס כידוע דשערות מורין לדין כי עשו איש שעיר. והיוצא מן הגפן להיות נזהר מתאוה כמ"ש ז"ל הרבה יין עושה. וטומאת מת הוא מפגם הכבוד כנ"ל. והיינו על ידי שיהיה לו אתערותא לקדש עצמו במותר לו ולא על ידי עצבות לסגף את עצמו כי על זה נקרא חוטא כי דייך מה שאסרה תורה. רק כענין נזיר של שמעון הצדיק במס' נזיר ועל ידי שעושה בתורת גדר לעצמו כדי להיות נשמר מיצר הרע גם אם מסגף עצמו מעט על ידי זה נקרא קדוש וכדברי רמב"ן ז"ל על פ' קדושים תהיו שחשב זאת למ"ע לקדש עצמו במותר לו כל אחד לפי מה שמרגיש בנפשו את נגעי לבבו לבל יהיה נבל ברשות התורה. [מכתי"ק] ואח"ז נאמר ברכת כהנים ופי' בבמ"ר ריש פ' י"א דנסמך לומר שאם נזרו וכו' להשמר מן העבירה זוכים לברכה. עוד שם אחר כך שכל המזיר עצמו לש"ש זוכה לכל הברכות האמורות בב"כ. וזהו לש"ש כדי לישמר מן העבירה שצריך לגדור עצמו בהיתר כדי שלא יבוא לאיסור. וע"ז אמרו בנזיר (ד':) כמוך ירבו נוזרי נזירות וכו' ושם בבמ"ר ר"פ י"ב כשאבוא אצליכם אני בא טעון ברכות וכו' ברמז א"ל הקב"ה שיעשו המשכן שנותן להם ברכות בביאתו שנאמר וכו' אבוא אליך וברכתיך כו' לכך נאמר יברכך כו' ביום כלת כו' ע"ש. והנה בקרא דאבות הקדים הביאה לברכות וכאן הקדים הברכה לביום כלת שהוא הביאה. והטעם לפי שהם באמת בבת אחת וכמו"ש מקודם אני בא טעון כו' וע"כ פעמים מקדים זה ופעם זה ע"ד שאמרו במשה ואהרן פעמים כו' לומר ששניהם שקולים. וכן עוד במשנה סוף כריתות וע"כ אמר אחר פ' נזיר ברכת כהנים וביום כלות ששניהם באים כאחד דזוכה על ידי זה להשראת השכינה ואין הברכה אלא על ידי זה. דבג' ברכות דברכת כהנים נזכר בכל אחד שם הוי' שהוא המברך וסיים ושמו את שמי וגו' פי' ושמו כמו אשר תשים לפניהם בר"פ משפטים דתרגום אונקלוס די תסדר. וברש"י שם מהמכילתא שיסבירם טעמו של דבר וזהו שמי כמ"ש על אתה אחד ושמך אחד דאתה הוא שם ההוי' שאינו נהגה בעולם הזה ושמך הוא שם אד' שבו נקרא דהשם שנקרא הוא המושג בלב האדם דזה השם הוא מורה השכינה שהשי"ת שוכן בלבבות דבני ישראל. (ובזוהר נשא קמ"ז ב' ריש ד"ה ושמו יתקנו כמד"א ושמו אותם וגו' כתרין דימינא לימינא וכו' וכמו שית"ל) ועל ידי זה ממילא ואני אברכם כנ"ל. וזהו גם כן ענין ויברך ויקדש דיום השבת כמ"ש בס' יצירה דכל דבר בעולם שנה נפש ושבת בזמן הוא כמו מקדש בעולם וכהן בנפש. (דהם קדושים לאלהיהם ואני ה' מקדשו כמ"ש בר"פ אמור כמה פעמים ובפ' קרח) דביום השבת הוא התגלות קדושתו בעולם דהיינו גילוי שכינה כבבית המקדש. ובת"ז תי' מ"ח ע"פ השבת לדרתם לדירה לשכינתא בתרי בתי ליבא ע"ש ונאמר סתם ויברך ולא פי' ענין הברכה במה ברכו כמו שפי' בברכה דאדם ודדגים. אבל הך ברכה הוא על ידי ביאתו לשכון ביניהם והיינו ברכת כהנים שזכו בברכה דהקב"ה כשבא לשכון כנ"ל. והקדים ויברך לויקדש כבמשכן (ושבת נקרא כלה בפ' כל כל כתברי (ובב"ק ל"ב:) ובב"ר ס"פ י' וכן משכן כמ"ש במדרש ע"פ ביום כלת משה) וברע"מ פנחס רמ"ה א' לחם הפנים כו' ואינון יברכך ה' כו' ע"ש ר"ל די"ב חלות דלחם הפנים הם נגד י"ב אותיות דג' הויות דברכת כהנים (וכן יש שם י"ב תיבות חוץ מהג' שמות) וזהו כמ"ש דהברכה דשבת הוא ברכת כהנים. ועיקר הברכה באכילה כמ"ש בב"ר ברכו במן ברכו במטעמים. [ע"כ מכתי"ק] ואחר כל אלה נאמר ויהי ביום כלת משה שעל ידי זה נגמר שלימות היחוד דקוב"ה ושכינתיה על ידי כל פרטי נפשות ישראל סוף כל סוף כולם נתקנו לטוב איך שיהיה ושלום על ישראל:
3