פרי צדיק, נצבים ה׳Peri Tzadik, Nitzavim 5
א׳בשבת שקודם ר"ה שכבר הוא תחל השנה וברכותי' (כמו שנת' פ' העברה) קורין פ' התשובה ששבת זמן תשובה. ובשבת זה הזמן לתקן כל העבר בשנה העברה ועי"ז נזכה שיהי' תחל שנה וברכותי'. ומתחיל והי' כי יבאו וגו' והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה. לשון הדיחך הוא הדחה מדרך ה' כמו שנא' וידיחו את יושבי עירם. ואמר שתחלת התעוררות התשובה הוא והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה לידע שההדחה הי' ע"י השי"ת וכעין שאז"ל (ברכות ל"ב.) אלמלא ג' מקראות הללו וכו' חד דכתיב ואשר הרעותי שכן הי' תחלת הבריאה ברישא חשוכא והדר נהורא. וכעין שא' בזוה"ק (ח"ב קפ"ד א') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא. ואח"כ כתיב ושבת עד ה' אלהיך שם הוי"ה כולל כל הע"ס כמו שנת' כ"פ מזוה"ק ואלהיך מורה שהשם הוי"ה הוא המנהיג שלך. וכן אמר הושע שובה ישראל עד שתדע ששם הוי"ה הוא אלהיך שהוא מנהיגך. ושמעת בקולו הוא ע"פ שאמרנו (בפ' העברה) דלכן נזכר בכל מקום והי' אם שמוע תשמעו בקול ה' אלהיך אף שהקולות היו רק בשעת מ"ת. רק זה קאי על מה שא' (פ' ו' דאבות) בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. וזה נשאר מקולות דמ"ת שע"ז נא' שם וכל העם רואים את הקולות רואים בהווה. והבת קול הוא מה שבא התעוררות בלב כל אחד מישראל כמו"ש מהבעש"ט ז"ל. ובזוה"ק (ח"ג קכ"ז א') בכל יומא ויומא כרוזא קאי ואמר עד מתי פתיים תאהבו פתי וגו' שובו בנים שובבים וגו' ולית מאן דירכין אודני'. והוא ע"ד שא' (חגיגה ט"ו:) כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר והיינו הב"ק שהוא בכל יום. ואז הי' חוץ מאחר ואי' (בשל"ה הק' ובס' ראשית חכמה) שלאחר רק לא היו מסייעין ומעוררין על התשובה ומ"מ אם הי' עושה תשובה הי' נתקבל. ואמר אח"כ שם אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. והוא מפני שבראש הפ' מתחיל חכמות בחוץ תרונה וגו' אמרי' תאמר עד מתי פתיים וגו'. וזהו ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום היום קאי על כל יום שבכל יום הב"ק יוצא ומעורר האדם לתשובה וכמו שכתב בפ' העברה כמה פעמים היום הזה ה' אלהיך מצוך וגו' את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום וגו' היום הזה נהיית לעם וגו':
1
ב׳ואמר ככל אשר אנכי מצוך היום הוא ע"פ שא' במד"ר (פ' זו) אר"ח היא וכל כלי אומנותה ניתנה ענוותנותה צדקה וישרותה ומתן שכרה פרט ד' דברים. והוא שהפי' של כלי אומנותה הוא מה שד"ת פועלים בלב האדם זה הוא האומנות שלה. וע"ז חשב ד' דברים והוא ע"ד שאנו מבקשים הוא יפתח לבינו בתורתו. וישם בלבנו אהבתו ויראתו. ולעשות רצונו. ולעבדו בלבב שלם. הוא יפתח לבנו בתורתו היינו שיכנסו הד"ת בלב זהו כנגד ענוותנותה דאם האדם מתגאה לא יוכלו ד"ת לכנוס בלב וכמו שא' (תענית ז'.) מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך אף ד"ת אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. והגיאות שבלב האדם הוא סותם הלב שלא יכנסו ד"ת לתוך לבו וע"ז אנו מבקשים הוא יפתח לבנו בתורתו. וישם בלבנו אהבתו ויראתו הוא כנגד מתן שכרה שזהו שכר התורה שהשי"ת מאיר לב האדם באהבה ויראה מצד השי"ת וזהו וישם בלבנו אהבתו ויראתו. ולעשות רצונו כנגד צדקה שאומנת התורה שפועלת להיות צדיק ע"י שיקיים כל הד"ת שבאם ח"ו עובר רק על איסור דרבנן מיקרי רשע כמו"ש בגמ' (יבמות כ'.). ואח"כ ולעבדו בלבב שלם הוא כנגד ישרותה שהוא כמו שנא' ולישרי לב שמחה היינו ליישר הלב מכל וכל ע"ד שא' (ברכות נ"ט.) לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב שנא' והאלהים עשה שייראו מלפניו וכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב. ובגמ' (סוף פ"א דתענית) ישרים לשמחה ולישרי לב שמחה והיינו שע"י פקודי ה' זוכין לישרות הלב וזהו משמחי לב ישרים לשמחה. וזהו הבקשה ולעבדו בלבב שלם ליישר הלב שיהי' אף הלב כסיל ג"כ טוב ולהוריק ממנו הרע מכל וכל ויהי' העבודה בב' הלבבות והוא כנגד ישרותה. ובמד' חשב מתן שכרה לבסוף ברביעית שאין אדם זוכה למתן שכרה שהוא וישם בלבינו אהבתו ויראתו רק אחר הג' דברים שהם מצד האדם היינו שיהי' שפל בדעתו ולקיים כל המצות וליישר עקמומיות שבלב לזכות לישרות הלב. וכן מצינו (חולין פ"ט.) כי אתם המעט בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עפר ואפר. ואין מדברים מגדולה בעוה"ז כמו הגדולה לנ"נ ולסנחרב שם שזה לא נחשב כלל לגדולה בעיני אברהם רק מדבר בגדולה בעניני השגות ומדרגת גבוהים דאי' (בר"ר פ' ס"א) זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה. ומ"מ אמר ואנכי עפר ואפר ועי"ז זכה לכל הד"ת. וזה הוא יפתח לבינו בתורתו שהוא ענותנותה שהוא התחלת כלי אומנותה של התורה כנ"ל ואח"כ זוכין לג' הדברים האמורים. וזה שנא' ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היינו כמו שבשעה שדיבר משה רבינו הפרשה זו פעל שנכנס בלבם. אמר שיזכו לשמוע תמיד שיכנס תמיד בלבם ככל אשר אנכי מצוך היום והיינו וכל כלי אומנותה של התורה:
2
ג׳וכתיב אתה ובניך אף שהדיבור נאמר לדור האחרון וכמו שפתח והי' כי יבאו עליך כל הדברים האלה וא"כ בתיבת אתה מדבר ג"כ לבנים. אך הפי' שהתשובה והשמיעה בקולו יהי' כ"כ בשלימות שיעקר הרע בשלימות עד שהבנים שיולדו יהיו כן בשרש מלידה. כמו שאדם מוליד אדם וכל אחד בדומה לו כן יהי' הבנים נולדים תיכף בקדושה. וזהו אתה ובניך שיולדו בקדושה. בכל לבבך אי' בזוה"ק (ח"ג רס"ז א') בכל מאי קא מיירי בלבבך מיבע"ל וכו' מהו בכל אלא לאכללא תרין לבין חד טב וחד ביש. ובמשנה (ברכות נ"ד.) דרש בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר. ומהגמ' (ב"ב י"ב:) דדרש איש נבוב ילבב קודם שאכל ושתה יש לו ב' לבבות נראה דמלבבך בלבד נדרש בשני יצרך בב' לבבות דאל"כ הו"ל למיכתב בלבך וא"כ לפי דרשת הגמ' צריך לומר דהא דכתיב בכל היא ע"ד שא' הראשונים דכל מורה על ג' דברים. ויש ראי' לזה ממה שא' (בר"ר פ' צ') ויהי רעב בכל הארצות בשלש ארצות בפנקיא וכו' הרי דדרש מתיבת בכל על ג'. וכן בכל לבבך נדרש ג"כ על ג' היינו דבשני הלבבות יש בכל אחד ג' דברים היינו להוריק הרע מלב כסיל לשמאלו שהוא כולל ג' קליפות הקנאה והתאוה והכבוד שהם היפך החיים שמוציאין וכו'. ולהכניס קדושה בלב חכם לימינו קדושת הג' אבות שהם נגד ג' קליפות הנז' כמו שנת' כ"פ וזהו בכל לבבך. ואמר ושב ה' אלהיך וגו' היינו אחר שישובו ישראל אז השי"ת ג"כ ישוב אליהם כמו שנא' שובו אלי ואשובה אליכם. ורחמך שעדיין צריכים רחמים לקבץ פזורנו מבין הגוים וזה ושב וקבצך וגו' אשר הפיצך ה' אלהיך שמה כאן לא כתיב אשר הדיחך כמו שכתוב למעלה שאחר התשובה אז לא יהי' עוד נדחים מדרך ה' רק עדיין נפוצים בין האומות והשי"ת יקבצנו. וקורין פ' התשובה בשבת שקודם ר"ה דשבת זמן תשובה כמו שנא' טוב להודות לה' ובפדר"א כד"א ומודה ועוזב ירוחם. ובשבת יכולים לזכות לכל הד' דברים שהם כלי אומנותה של התורה ענוותנותה שכן נדרש בתדב"א (ריש סא"ר) הפ' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי על יום השבת. ובשבת נעשה כל אחד מישראל חרד על דברי וכמו"ש (ירוש' דמאי) אימת שבת על ע"ה ונעשה עני ונכה רוח אחר שמעלה על לבו מה שעשה נגד רצון השי"ת כל ימות השבוע וזוכה לענוותנותה וצדקה וזוכה גם לישרותה וכמו שא' בתיקונים (תי' מ"ח) מאי לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני יצה"ר מתמן וזה לישרי לב שמחה שהשי"ת שוכן בלב והוא שבת עלאה. ומי שזוכה לשבת עלאה מיד הוא נגאל וכמו שנת' כ"פ שהוא ענין שתי שבתות תתאה ועלאה ומי שזוכה להן בשבת אחד נגאל מיד מכל וכל וקורין זה בשבת שקודם ר"ה שע"י כן נזכה שיהי' אורי בר"ה שהוא והאר עינינו בתורתיך וישם בלבנו אהבתו ויראתו שהוא מתן שכרה וכאמור:
3