פרי צדיק, נצבים ו׳Peri Tzadik, Nitzavim 6
א׳והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך וגו' הענין הוא שאחר שמדבר מקודם מתשובת ישראל מצידם ואח"כ מהתשובה שמחזירם השי"ת. ובכל זה נזכר רק שיטובו דרכם לעתיד אבל מה יהי' מהעבר עד כה מהמעשים שנעשו נגד רצון השי"ת. ע"ז אמר הפ' והותירך ה' אלהיך והוא ע"ד שנא' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וא' (בקה"ר פ' א') הא בעמל התורה שהוא למעלה מהשמש יש יתרון. ואמר והותירך ה' אלהיך בכ"ל מעשה ידיך ובבר"ר (פ' ט') נדרש הפ' את כל אשר עשה על כל ההיפך מהטוב וכמו שא' (ברכות י"א:) אלא כתיב רע וקרינן הכל לישנא מעליא. היינו שלא רצו להזכיר רע בפירוש והזכירו במקום זה תיבת הכל דתיבת הכל מורה על כל ההיפך מהטוב ג"כ. וזה שא' הפ' והותירך וגו' בכל מעשה ידיך וגו' לטובה. שמכולם יהי' לך יתרון לטובה שע"י תשובה יהי' נעשים זדונות כזכיות כמו שא' (יומא פ"ו:) שדרש עליהם הוא יחי' וכמו שא' (שבת פ"ט:) אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית וכו' פי' שכן בתחלת הבריאה הי' המכוון שיהי' ברישא חשוכא והדר נהורא ע"ד שא' בזוה"ק (ח"ב קפ"ד ב') דלית נהורא אלא האי דנפק מגו חשוכא שדייקא ע"י החשך דמקודם יזכה אח"כ להאור ולית טבא אלא האי דנפק מגו בישא וע"י הזדונות יזכה שיהי' מזה טוב מאוד:
1
ב׳ואמר עוד הפ' בפרי בטנך הפי' כמו שאמרנו במה שנא' בפ' בא ויקוד העם וישתחוו פירש"י על בשורת הבנים. וקשה הלא זה נאמר להכלל ישראל ופשיטא שיהי' להה בנים ומה זה בשורה להם. אך הפי' הוא כיון שאמר מקודם והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם שהוא שאלת בן רשע ואעפ"כ כתיב והי' שהוא לשון שמחה היינו שאף על בן רשע הוא שמחה. כמו שמצינו בחזקי' המלך שע"י שנמנע מפו"ר מפני שראה שיצא ממנו מנשה שמנו אותו בכלל שאין להם חלק לעוה"ב אמר לו ישעי' ולא תחי' לעוה"ב בהדי כבשי דרחמנא למה לך (כמו"ש ברכות י'.) והוא מפני שממנשה יצא שלשלת משיח ואף במנשה עצמו א' (סנהד' ק"ד:) דורשי רשומות אמרו שיש לו חלק לעוה"ב. וזה שפירש"י על בשורת הבנים. וזה הפי' והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה שמצינו שם חיים במקרא על בעלי חיים ובלשון חכמים גם על צומח כמו שא' (ב"מ קי"ח:) מהיכן ירק זה חי וכן (ערלה פ"א מ"ג) אם יכול לחיות פטור וכן (שבועות מ"ו.) איזל ואקטלי לדיקליא דפלניא וכו'. והוא שגם בצומח ובעלי חיים יש בהם חיות מהקדושה. ואחר הקלקול הראשון נעשה ערבוב טו"ר בכל בע"ח שהאכילם חוה מעה"ד טו"ר (כמו"ש בר"ר פ' י"ט) ובצומח עיקר הערבוב טו"ר בהפירות. ע"ז אמר והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך וגו' לטובה שמכל מעשה ידיך אף שהי' היפך הטוב ג"כ יהי' לך יתרון לטובה:
2
ג׳ואמר כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב וגו' הוא ע"ד שאמרנו במה שנא' בפ' העברה והי' כאשר שש וגו' כן ישוש ה' עליכם להאביד אתכם וגו' ובגמ' (מגילה י':) מקשה ומי חדי קוב"ה במפלתן של רשעים וכו' ומביא שם ראיות שאין הקב"ה שמח אפי' על מפלתן של או"ה. וקשה וכי צריך להביא ראי' ע"ז שאין השי"ת שש בצרות ישראל הנא מקרא מלא הוא עמו אנכי בצרה וכדומה שהקב"ה כביכול מצער בצרת ישראל. גם לפירש"י דמפרש התי' דגמ' אבל אחרים משיש על המן קשה הרי לא נתקיימה כלל מחשבתו הרעה. ואמרנו שהפי' ע"פ שא' בזוה"ח (תבא) שכל התוכחה שם הוא מלא נחמות שאמר עד השמידך מה דלא יהא לעלמי עלמיא דהא אומי קוב"ה דלא ישיצי ית ישראל וכו' דכתיב כן יעמוד זרעכם ושמכם. רק בא בנהימו סגי להפחיד את ישראל לעוררם בתשובה. וזה שאמר והי' לשון שמחה כן ישוש ה' עליכם להאביד וגו' שאם יהי' מי שיוגזרו גזירה כהמן להשמיד אתכם תדעו שזה בודאי לא יוכל להיות כאמור רק הגזירה הוא ע"ז להחזיר אתכם בתשובה ויתהפך הגזירה עליהם ואז ישיש ה'. ע"ז מקשה בגמ' הא אין הקב"ה חדי במפלתן של רשעים ואיך ישיש במפלת הצר והאויב ע"ז משני הוא אינו שש אבל אחרים משיש והיינו שישיש את ישראל כמו שהיה אז כמו שנאמר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון וגו' ובכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים. (ונת' במק"א) וזהו כי ישוב לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך כמו שאמרנו שכל הברכות הם רק לסייעתות שאם יהיו טובים אז ישלח להם השי"ת כל הברכות שיוכלו לקיים התורה ולעשות רצון השי"ת. ואם לאו יבוא ח"ו ההיפך כדי שיחזרו בתשובה ויהי' עי"ז הסייעתא לילך בדרך ה' אבל אין זה על דרך שכר ועונש. והשי"ת אינו שש רק כשפועל ע"י הסייעתות הטובות. וזה שאמר כי ישוב לשוש עליך לטוב שיהי' הסייעתות כולם בדרך טוב שיוכלו להיות משרתי אלהינו ולא יהי' להם שום טרדא מעניני עוה"ז. ואמר עוד לשמור מצותיו וחוקותיו היינו שיש מצות שעל ידיהם נחקקים הד"ת בלב כמו שדרשו (מכילתא בשלח) חוק על שבת שע"י מצות שבת נחקק הד"ת בלב. וכאן בפ' התשובה נאמר כי תשמע בקול ה' אלהיך לשמור מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה ובפרשה העברה כתיב בספר התורה הזאת ובפרש"י שמוסב על התורה. והוא שתושב"כ נקרא ספר התורה הזה לשון זכר ותושבע"פ שהוא בחי' כנס"י סיהרא דמקבלא משמשא מתושב"כ ודברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב (כמו"ש גיטין ס':) נקרא התורה הזאת. וכמו שאמרנו במה שא' (מגילה ט"ז:) אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור דתושב"כ נקרא אור לשון זכר ותושבע"פ שמקבלת מתושב"כ נקרא אורה וזהו התורה הזאת. ומשה רבינו שהי' נקי מלידה ולא קלקל מעולם כמו שא' (סוטה י"ב.) שכשנולד נתמלא הבית אורה הי' שורשו רק תושב"כ שהתושבע"פ הוא לתקן הרב כעס וכמו שא' (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וכו' מ"ט כי ברוב חכמה רוב כעס. רק למשרע"ה גילו גם התושבע"פ מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. וזה שנא' כי תשמע בקול ה' אלהיך לשמור מצותיו וחקותיו שיוחקקו הד"ת הכתובה בספר התורה הזה שיהי' מספיק לפניכם הכתובה בתושב"כ שנקרא התורה הזה. וכמו שהי' אלמלא חטאו שהי' די להם בחמשה חומשי תורה לבד ומזה היו יודעין כל הד"ת שכולם נכללים בה' פעמים אור שכנגד ה' חומשי תורה וכן יהי' לעתיד כמו שנא' ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' וכאמור:
3
ד׳והנה נאמר בפרשה זו ג' פעמים בכל לבבך ובכל נפשך. א' ושמעת בקולו וגו' בכל לבבך ובכל נפשך שהוא על התורה וכלי אומנותה שיהי' בכל לבבך כמו שאמרנו לעיל. ב' לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך שהאהבה שישפיע השי"ת בתורת מתנה יהי' ג"כ בכל לבבך ובכל נפשך. ג' וכאן אמר כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך שהתשובה יהי' בכל לבב ובכל נפש. שכאן מדבר בכח התשובה שזדונות נעשות לו כזכיות וכמו שדרשו עליהם הוא יחי'. והוא ע"ד שמצינו בגמ' (ע"ז י"ז.) בר"א בן דורדייא שיצאה ב"ק ר"א ב"ד מזומן לחיי עוה"ב. ואף שלא עשה אח"כ שום מצות ומעש"ט ולא למד תורה. ובזוה"ק (ח"ג קכ"ג א') חשב מדרגות בבע"ת דאם לבתר הכי לא עביד לא טב ולא ביש בודאי ימחול לי' קוב"ה אבל לא דיזכה לתשובה עלאה. ואח"כ חשב שאחר התשובה אזל בדרך מצוה וכו' בדחילו ורחימא דקוב"ה זכי לתשובה תתאה. ואית ב"נ דלבתר דמתחרט מחטאוי ויעבוד תשובה ויתעסק באורייתא בדו"ר דקוב"ה ולא ע"מ לקבל פרס דא זכי וכו' ור"א בן דורדייא לא עשה כלום אעפ"כ זכה לחיי עוה"ב. רק מפני שנעשו לו כל הזדונות כזכיות ממילא הי' לו מעש"ט שזכה בהן לחיי עוה"ב. וכל זה מפני שהתשובה הי' בכל לבבך ובכל נפשך. וע"ז א' בגמ' שם בכה רבי ואמר וכו' יש קונה עולמו בשעה אחת וכו' ולא דיין וכו' אלא שקורין אותו רבי והלא רבי נקרא רק מי שמלמד לאחר. אך זה בעצמו הלימוד שלימד לישראל שאם יעשו תשובה בכל לב ונפש אז יהי' נעשים מכל העונות זכיות ועליהם הוא יחי' וזוכה בשעה אחת לקנות עולמו. וכמו שאמר והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך וגו' לטובה שמהכל יהי' יתרון טוב וכמו שאמרנו ולימוד זה הוא מפסוק זה. וזהו כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך שהתשובה יהי' בכל לב ונפש. וקורין הפרשה זו בשבת שהוא זמן לג' מדרגות תשובה שהוזכר כאן. דשבת זמן תשובה מצד האדם וכמו שאמרנו וגם מי שהוא בכלל אם יהי' נדחך בקצה השמים שלזה צריך בחי' השופר גדול וזה יהי' רק ביום ההוא שמורה לעתיד מ"מ שבת מעין עוה"ב ויכולים לזכות ג"כ להתעוררות השופר גדול. ומל ה' אלהיך את לבבך וגו' לעקור היצה"ר וכמו שדרשו במכילתא שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שהמשמר שבת בטוח הוא מן העבירה ובפע"ח אי' שניצול מקטרוג היצה"ר. והותירך ה' אלהיך וגו' לטובה שהוא לתקן העבר הוא ג"כ בשבת כמו שא' (שבת קי"ח:) שאפי' עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו שנא' שומר שבת מחללו מחול לו. והותירך וגו' שנעשה מזה עוד יתרון שנעשה מזדונות זכיות ובשבת יכולים לזכות לתשובה שלימה כי תשוב בכל לבבך ובכל נפשך ויהי' ג"כ נעשים מזדונות זכיות:
4