פרי צדיק, נצבים ז׳Peri Tzadik, Nitzavim 7
א׳ויכלו השמים והארץ וגו' בתיקונים (תי' כ"ב ועוד) ולקבל תלת אבהן אתמר בויכלו תלת זימנין שביעי ודא איהו רזא דשבת ש' דאינון ויסע ויבא ויט דאתכלילן בבת וכו'. והוא כמו שא' (זח"ב ר"ד א') ש' הא אוקמוה רזא דג' אבהן דמתאחדן בבת יחידה ואיהי מתעטרי בהו. ואמר דאינון ויסע ויבא ויט שמשם יוצא השם ע"ב גימ' ויכל"ו כמו"ש בתיקונים (שם וש"מ). ואי' בזוה"ק (ח"ב נ"ב א') כגונא דא שמא קדישא גליפא באתווי וכו' עטורא דאבהן. וחשב פסוק ויסע כסדרן ברזא דחסד ופסוק ויבא למפרע ברזא דגבורה ופסוק ויט ברזא דת"ת לבתר מתחברן אבהן ואתעבידו שמא קדישא. ואמר שכנגד האבות כתיב בויכלו ג"פ ביום השביעי היינו דפעם הראשון נא' ויכל אלהים ביום השביעי ומתרגם בירושלמי על ויכל וחמד ואי' באבודרהם שזה שאומרים בשבת חמדת הימים אותו קראת שע"י יום השבת חמד השי"ת לכל מעשה ששת הימים ומצא חן לפניו כל הבריאה וכמו שא' (בר"ר פ' ט') עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני תמיד כמו שהעלית חן לפני בשעה הזו. ונדרש במד' (שם) הפסוק את כל אשר עשה והנה טוב מאוד על כל ההיפך מהטוב ג"כ שהכל הוא כדי שיהי' מזה טוב מאד. כמו שא' (זח"ב קפ"ד א') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא. והשביעי הזה כנגד אברהם אע"ה דאי' (בר"ר פ' ל' ועוד) שבן מ"ח שנה הכיר את בוראו לחד מ"ד. ואי' (בר"ר פ' ל"ט) שהי' אברהם אבינו מפחד תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד ע"ז כל השנים הללו אמר לו הקב"ה לך טל ילדותך וכו' מה הטל הזה סימן ברכה לעולם וכו'. היינו שמהכל נעשו זכיות וכמו שא' (שבת פ"ט.) כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו. והטל מרמז לטלא דעתיקא וזכה להיות נקרא אזרח בישראל כמו שא' (בר"ר ר"פ תולדות) שאברהם ג"כ נקרא ישראל. וכח זה יש בקדושת השבת ג"כ לתקן כל מה שעבר בימי המעשה כמו שא' (שבת קי"ח:) שאפי' עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו ואף שאז הוחל לקרוא בשם ה' וחלול השם הוא מהחמורות שבד' חלוקי כפרה שאין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוהכ"פ לכפר וכו' כמ"ש (יומא פ"ו.) אעפ"כ קדושת שבת מועיל לתקן אף זה ע"י שזוכה לקדושת אאע"ה כנ"ל:
1
ב׳וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו היינו הנייחא מכל מלאכתו על להבא והוא כנגד קדושת יצחק אע"ה שמדתו האימה והפחד מהשי"ת כמו שנא' ופחד יצחק (וכמו"ש בריש או"ח) שע"י שנותן האדם אל לבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השי"ת. וזה מדת יצחק אע"ה שעומד לפניו תמיד פחד ה'. ובגמ' (ברכות כ"ח:) שיהא מורא שמים עליכם כמורא בו"ד ואמרו לו תלמידיו עד כאן ותו לא היינו הלא יש מדרגה גבוה ממורא בו"ד שידע שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו. ואמר להם ולואי וכו' שכמורא בו"ד ג"כ טוב עכ"פ ומ"מ יש מדרגה גבוה מזה. וזה בחי' פחד יצחק ולזה זוכה הישראל בשבת שאז נקראו ישראל יראי שמי (כמו"ש תענית ח':) ובירוש' (פ"ד דדמאי) אימת שבת על ע"ה. ועי"ז יש תיקון על להבא ג"כ שלא יתגבר היצה"ר עוד. והשביעי הג' ויברך אלהים את יום השביעי הוא כנגד יעקב אע"ה דכל הברכות כלולין בברכות חיי בני ומזוני שבהם הוזכר ברכה. ברכת בני הוא ברכות ראשונה שבתורה דדגים ודאדם פרו ורבו ומזוני כתיב ברכת ה' היא תעשיר ונדרש במד' (בר"ר פ' י"א) על השבת וחיי כתיב וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך וגו'. וא' (מו"ק כ"ח.) חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא ומזלא היינו בחי' עתיקא כמו"ש בזוה"ק (סו"פ אחרי) דמהאי טעמא כתיב ותתפלל חנה על ה' השלך על ה' יהבך שהוא בחי' מזלא למעלה משם הוי"ה שהוא קוצא דיוד דלעילא דרמיזא לאין (כמו"ש זוה"ק שם ס"ה ב'). וזה הפי' שא' (שבת קנ"ו.) אין מזל לישראל שמדת אין הוא מזל לישראל. והאבות הקדושים הם ענפים מג' ראשונות כמו שא' (זח"ב קע"ה ב') חסד עלאה נפקא מחכמה גבורה וכו' נפקא מבינה וכו' יעקב הבריח התיכון וכו' שלים לתרין סטרין לעתי"ק וכו'. וכן הוא בזוה"ק (ח"ב י"ד ב') עביד לאברהם ברזא דחכמה ליצחק ברזא דתבונה ליעקב ברזא דדעת ודעת הוא פנימיות מכ"ע שהוא מדת אי"ן ומשום זה השביעי שכתוב בו ויברך הוא נגד יעקב אע"ה. וכתיב בזה גם ויקדש אותו קדושה ג"כ מדת יעקב אע"ה כמו שנא' והקדישו את קדוש יעקב. וג' ברכות ראשונות שבתפלה שהם נגד האבות ברכת אתה קדוש כנגד יעקב אע"ה כידוע. וזה שא' בזוה"ק (ח"ב פ"ח א') כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין ששבת כולל כל הברכות שזוכין אז לקדושת האבות ולקדושת יעקב אע"ה שהוא שורש כל הברכות דתליין במזלא כנ"ל. וברכה וקדושה אחד דכתיב כי שם צוה ה' את הברכה והיינו בציון ששם קדושה. וכן אהרן דכתיב ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים ניתן לו גם הברכות. וכתיב יום הששי ואי' בתיקונים (שם) ה' דהששי איהי מלכות שביעאה וכו' והיינו ה' תתאה מ' מלכות ששי וזה הששי והוא זיווג קוב"ה ושכינתי'. אח"כ ויכלו שהוא גימ' ע"ב כמו"ש בתיקונים ואיהו אתקריאת ע"ב ובה רכיב ו' למפרק לישראל הה"ד הנה ה' רוכב על ע"ב קל. והיינו כיון דבת שהוא מ' מלכות מתעטרא באבהן שהם רזא דשם ע"ב כנ"ל ואז אתקריאת ג"כ ע"ב וכמו שאמר בגין דאיהי כללא דתלת אבהן דתליין מנהון ע"ב שמהן דאתכלילו בה:
2
ג׳ואמר עוד בתיקונים (שם) דמיומא דאתחרב בי מקדשא עלמא אתקרי תהו ובהו מכאן ואילך אתקיים קרא אמרתי עולם חסד יבנה חס"ד סליק לחושבן ע"ב שמהן והיינו ע"פ המד' (בר"ר פ"ב) שנדרש והארץ היתה תהו ובהו וחשך ע"פ תהום על ד' מלכיות. וזה שא' שבחורבן בהמ"ק עלמא אתקרי תהו ובהו כמו במאמר ראשון קודם הבריאה. ואח"כ מתחיל בריאה חדשה עולם חסד יבנה. ואמר עוד ודא בקר דאברהם וכו' ואיהו חסד דילי' בגין דבהאי חסד אתתקן כרסייא דאיהי נפילה הה"ד והוכן בחסד כסא ובי' תקום ורזא דמלה ובחסד עולם רחמתיך וכו' ורזא דמלה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. והיינו שכמו שביצי"מ הי' התגלות בחי' עתיקא דעשר מכות היו כנגד העשר מדות שהי' נגוף למצרים ורפוא לישראל ולכן במכה עשירית נתבררו במדת כ"ע. וכן בקריעת י"ס כמו"ש בזוה"ק (ח"ב נ"ב ב') ובמד' (ויק"ר פ' כ"ג) שגאולת מצרים הי' בשם ע"ב. וכן תהי' הגאולה העתידה בשם ע"ב שהוא חס"ד עולם וזה שנא' אראנו נפלאו"ת שהוא בחי' עתיקא פל"א עליון. ובכל שבת שיש התגלות עתיקא שבכל הסעודות עתי"ק אתיא לסעדא בהדן לכן מתחיל תיכף בכניסת שבת בתיבת ויכל"ו גי' ע"ב שהוא אמרתי עולם חס"ד יבנה. ואמר דבהאי חסד אתתקן כרסיא דאיהי נפילה והוכן בחסד כסא כמו שאומרים ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו דאי' במכילתא ומ"ר בשלח (ר"פ כ"ג) נכון כסאך מאז וכו' משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון. והיינו ע"פ שא' בזוה"ק (ח"ב נ"ד א') נהירו דעתיקא וכו' רשימין בא' וא' אנקיב בחשוכי וכו' אתחבר נהירו דאלף ומטו לזיין וכו' ובהתגלות מ' עתיקא נתיישבה מלכותך דכתיב עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב (ונת' כ"פ) ובשבת שיש התגלות מ' עתיקא אז ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. וזה שנא' והוכן בחסד כסא דאתתקן כרסייא דאיהי נפילה. וזה שמתחילין ויכלו אחר שאומרים יום הששי שהוא זיווג ה' ששי יחוד קוב"ה ושכינתי' כנ"ל והיחוד הוא רק בהתגלות עתיקא אומרים ויכל"ו גימ' ע"ב חסד שמתחיל בריאה חדשה עולם חסד יבנה ובחסד עולם רחמתיך:
3