פרי צדיק, נח ג׳Peri Tzadik, Noach 3
א׳במ"ר (משפטים פ' ל) שביקש הקב"ה ליתן להם ארבעה דברים תורה ויסורין ועבודת קרבנות ותפלה. ולא בקשו שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו אלו היסורין. ודעת דרכיך לא חפצנו זה תורה. ומה שדי כי נעבדנו אלו הקרבנות. ומה נועיל כי נפגע בו זה תפלה. זכר כאן בפסוק ב' שמות שם אל ושם שדי שניהם גימ' מש"ה. שם אל הוא מדת מלכות וכמו שנאמר (זח"א ח א) כבוד כלה דאקרי אל דכתיב אל זועם בכל יום ואי' (זח"ב צא א) נ' רזא למדחל מקב"ה ולמנדע דאית דין ואית דיין כו' ופרענות לרשיעיא בגין דרזא דיליה ה' תתאה שממדת מלכות הוא הדין דינא דמלכותא דינא כידוע. וז"ש ויאמרו לאל סור ממנו אלו היסורין שבאים ע"י שם זה. ודעת דרכיך זה תורה היינו תורה שבעל פה. שהתורה שבכתב דרכיו של הקב"ה שהוא מקיים המצות תחלה כמו"ש במ"ר שם ובירושלמי (פ"א דר"ה ה"ג) וצונו ללכת בדרכיו ולקיים מצותיו וחוקיו. ודעת דרכיך היינו תורה שבעל פה וכמו שנאמר פירש"י תשא ובדעת רוח הקודש והיינו רוח מההוא קודש דלעילא כמו שנאמר בזה"ק. והתורה שבעל פה בא ע"י רוח הקודש וכמ"ש הרמב"ן (ב"ב יב.) וכן נדרש (מגילה יד:) ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקודש והיינו תורה שבעל פה בחי' מלכות פה תורה שבעל פה וע"ז נאמר תזל כטל אמרתי ופי' הרקנטי (פ' האזינו) מלשון בצע אמרתו דאמרי' במ"ר בזע פרפורין שלו וכן אמרתי לבוש מלכות שהוא רוה"ק וזה שנקרא התורה שבעל פה דעת דריכך. וכיון שהיה אז נשמת משה רבינו והיה ראוי שתנתן תורה על דיו להם (כמו שנאמר בזה"ק ח"ג רטז ב) ואז היה נגלה להם כל תורה שבעל פה שיה כלול בתורה שבכתב אצל משה רבינו. וכן נרמז במש"נ נבקעו כל מעינות תהום רבה. מבועי דחכמתא לתתא כמו"ש בזה"ק (ח"א קיז א) שאם היו רוצים לקבל התורה היה נגלה להם כל החכמה תתאה תורה שבעל פה וכמו שזכו במ"ת ע"י משה רבינו דאי (נדרים כב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה כו' והיה כלול בהם כל תורה שבעל פה והיו זוכין להשיג כל אור תורה שבעל פה מתוך התורה וז"ש ודעת דרכיך לא חפצנו. וקאי ג"כ על שם אל מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. והיינו יסורין לתקן העבר שבא ממדה זו דאית דין ואת דיין ותורה שבעל פה לתקן אלהבא כמו"ש (זח"א רב א) דהא לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא והיינו תורה שבעל פה כמו"ש (סוכה נב:) אם פגע בך מנוול זה משכנהו לבהמ"ד. והוא מקום חידוש הלכות. ומשנה תורה שהוא משורש תורה שבעל פה וכמו"ש בזה"ק (ח"ג רסא א) וכן נכתב במשנה תורה הלוחות שניות שיש בהן מדרש הלכות ואגדות כמו"ש (שמו"ר פ' מו) וכל התוכחות שבמשנה תורה שעז"א בסוף מגילה משה מפי עצמו אמרן בכולם נזכר שם הוי"ה שבאמת היסורין רק ברחמים להפחיד האדם שיעשה תשובה וכאב דעביד נהימו סגי וכמו"ש בזוה"ח (תבוא). והם אמרו לאל סור ממנו שאין רוצים אף בתכלית יסורין שהוזכרו בגמ' (עירכין טז:) ושניהם יסורין ותורה שבעל פה משם זה שהוא מדת מלכות. ואחר כך על עבודה שהוא קרבנות נזכר שם שדי שהוא נגד מדת יסו"ע כמו"ש בזוה"ק (ח"ג יא:) וע"י מדה זו הוא יחוד קוב"ה ושכינתיה כמו שנאמר כי כל בשמים ובארץ וכתרגומו די אחיד בשמיא ובארעא כלומר דיסודא דעלמא דאקרי כל איהו אחיד בת"ת דאקרי שמים ובארץ דאקרי כ"י כמו"ש בזוה"ק (ח"א לא סע"א) וכיון שיש היחוד עם שם הוי"ה שהוא רחמים א"צ יסורין לכפר על העבר ודי בקרבנות לתקן כל העבר ואלהבא ג"כ די בתפלה שהשם יתברך יעזרנו שאלמלא הקב"ה שעוזר אינו יכול לו וצריך תפלה ע"ז וכמו"ש (שמו"ר פ' לח) קחו עמכם דברים אין דברים אלא ד"ת והיינו לתקן להבא וכמו שאמרנו מהזוה"ק דלית מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא. א"ל אין אנו יודעין א"ל בכו והתפללו לפני. שהשם יתברך רוצה שיתפלל האדם לפניו ולקראו מן המיצר לעזור לו להתגבר על יצה"ר ואז ה' לא יעזבנו בידו. והם אמרו מה שדי כי נעבדנו שלא רצו בקרבנות לתקן העבר ומה נועיל כי נפגע בו. שאמרו כיון שמסר הקב"ה הבחירה לאדם לא יועיל תפלה להנצל מקטרוג יצה"ר. ומש"ה גימט' ב' שמות אלו. שחלקו היה השבת כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו אצלו תמיד היחוד. וכמו דבשבת שהישראל כל היום כעושה מצוה. כיון שמורגל במלאכה תמיד ופורש בשביל קדושת השבת הו"ל כל יום הבת כבא לידו דבר עבירה וניצול הימנה שחשוב כעושה מצוה (כמו שנאמר קידושין לט:) וכל יום השבת הוא יחוד קוב"ה ושכינתיה. כמו בשעת עשיית מצוה. ומשה רבינו היה אצלו בכל הימים היחוד קובה"ו וכמו"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו והיינו שלקח עמו עצם קדושת יוסף הצדיק שהוא מרכבה למדת צדיק יסו"ע ושם שלו. וזהו ישמח משה במתנת חלקו שהוא השבת. ועל רמז זה שם מש"ה גימט' א"ל שד"י כאמור. ובשבת נעשה הישראל עני ונכה רוח כשחושב כל מה שעבר עליו בימי המעשה וכמו שאמרנו במ"ש בריש סא"ר פסוק זה על השבת. וא"צ יסורין שנופל עליו הפחד והיראה ודי בנהימו סגי שנעשה נכה רוח. ונשבר לבו בקרבו ועושה תשובה מפחד ה'. וכן זוכה לד"ת תושב"כ וכמו שנאמר ודכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל וכן הוא זמן לזכות להשפעה בתורה שבעל פה כמו שנאמר (זח"א מז ב) יום השביעי דא תורה שבעל פה כו' וכן זוכין לקרבנות שאומרים ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה ואמרנו דאף שאין מקריבין מוסף בזמה"ז. ואפילו אם יבנה בהמ"ק לא נוכל ג"כ להקריב תיכף מוסף זה. מ"מ כיון שאנו רוצים להקריב רק אנוסים אנחנו מחמת חסרון בהמ"ק ומזבח. וחישב לעשות מצוה ולא עשאה מעה"כ כאילו עשאה (כמו שאנמר בגמ' שם מ.) וכש"כ שיש כאן ונשלמה פרים שפתינו וחשוב כאלו מקריבין המוסף ע"י האהבה וחשק לעשות. וכן תפלה שבשבת עיקר התפלה קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך וטהר לבנו לעבדך באמת. ואין מתפללין כלל על צרכי הגוף רק על צרכי הנפש לזכות לטהרת הלב ולהנמל מקטרוג היצה"ר. וזו התפלה שביקש ליתן לדור המבול להועיל להבא וכמו שאמרנו. וזוכין בשבת לכל הד' דברים שלא רצו דוהמ"ב לקבל והזמן בשבת לזכות לתקן כל פגם דור המבול. שהוא שורש פגם הנחש שהיה להם לתקן ובשבת יכולים לזכות לתקן:
1