פרי צדיק, פרשת זכור י״אPeri Tzadik, Parshat Zachor 11
א׳לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין. בזוהר הקדוש (בשלח סד ב) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אינון תרין כתרין שמאלא דאחידן בהו עמין עכו"ם דאקרון שור וחמור והיינו דכתוב ויהי לי שור וחמור כו' וכשישראל זכאין משלחי להו ולא יכלי לשלטאה עלייהו הה"ד משלחי וגו' וכד מזדווגי כחדא מבין סט' דלהון נפיק מתקיפותא דלהון דאקרי כלב כו' דשור וחמור הם הב' קליפות דעשו וישמעאל שמהם נסתעפו ע' הקליפות ל"ה מימינא ול"ה משמאלא כמ"ש האריז"ל. וקליפת ישמעאל הוא התאוה וחמדות רעות ועל זה מרמז חמור שכן כ' במצריים אשר בשר חמורים בשרם וגו' כי היו שטופי זימה וכן כ' שבו לכם פה עם החמור ודרשו (יבמות סב.) עם הדומה לחמור והם היו אליעזר וישמעאל (כמ"ש ויקרא רבה פ' כו) ועבדים שטופי זימה כמ"ש (פסחים קיג :) שציוה כנען את בניו אהבו את הזימה וישמעאל בן שפחה ממצרים שקראו הקב"ה בן האמה ועל כן נמשל לחמור. וגם כל בעל תאוה עושה מעשה שטות ואיתא (מ"ר בלק) על אתונו של בלעם שזו הטפשות שבבהמה וכו' ע"ש וכן הלשון בגמרא (ב"ב עד.) כל אבא חמרא ופירשב"ם שוטה כחמור. וכן איתא (נדרים פא.) שאין מצויין לצאת ת"ח מבניהן משום דקרו לאינשי חמרי היינו שמתגאים על הציבור בחכמתם להחשיב הכל כטפשים. וחמור הטיפש שבבהמה כנ"ל. ותאוה מעשה שטות כמ"ש (סנהדרין קו.) שטים שנתעסקו בדברי שטות וכן איתא (סוטה ג.) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוחשטות שנ' כי תשטה אשתו. כי אין שטות גדול מזה כי הוא דבר מאוס כמ"ש (שבת קנב.) אשה חמת מלא צואה וכו' ושוטה זה מאבד עולמו בשביל רגע א' דתאוה מנוולת ועל כן נקרא קליפת ישמעאל דתאוה חמור. וקליפת עשו הקנאה ורציחה נקרא שור על פי מ"ש (ברכות סא.) דבהמה אית בה יצר הרע דקא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא וכנגדן אמר יעקב ויהי לי שור וחמור ואיתא (ב"ר פ' עה) שור זה יוסף כו' וחמור זה יששכר וכו' ואיתא בגמרא (ע"ז ה :) בזמן שעוסקים בתורה ובגמ"ח יצרם מסור בידם שנאמר אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה כו' ואין מים אלא תורה כו' ואיתא (ב"ק יז.) על פ' זה משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמ"ח זוכה לנחלת שני שבטים כו' אויביו נופלים לפניו כיוסף כו' וזוכה לבינה כיששכר ע"ש. כי יוסף היינו גמ"ח וצדקה וטוב לבריות היפך קליפת עשו שאמר (ב"ר פ' סג) ע"פ דם שנאת שנאת דמו של אדם בגופו והוא רע לבריות. ובעשו ועמלק כ' ולא ירא אלהים וביוסף כ' את האלהים אני ירא ועל כן איתא (ב"ב קכג :) שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף. ועשו הוא רוצח וגוזל וביוסף כ' ויכלכל יוסף ונקרא על שם זה כלכל (כמ"ש מ"ר ות' חוקת) שזן וכלכל הבריות והוא בקדושה נגד קליפת עשו ונקרא גם כן שור כמ"ש בגמרא. ויששכר בקדושה נגד קליפת ישמעאל שישמעאל עושה מעשה שטות כנ"ל. וביששכר כ' יודעי בינה וגו' ואיתא (יומא כו.) לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי כו' משבט יששכר וזהו העסק בתורה שזה חלק יששכר וכמ"ש (ב"ר פ' צט) יששכר חמור גרם כשם שחמור טוען את המשא כך ייששכר טוען את התורה (ובמדברי תורה שם) ויט שכמו לסבול עולה של תורה והוא היפך החמור דקליפה. שהוא כחמור למשוי והמשא מבטל התאוה ואיתא (סוכה נב :) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש היינו יצר הרע דתאוה שנקרא מנוול כנ"ל משכהו לבית המדרש להיות חשק וחמידו לאורייתא כמו שיושאר לעתיד (כמ"ש זח"א קלח א במה"נ) והעוסק בתורה וגמ"ח יצרם מסור בידם ב' היצרים כנ"ל. וז"ש (ע"ז זם) בתר הך דמשלחי רגל השור והחמור תדב"א לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי היינו להכניס ב' הכחות אלו לקדושה ולמשאוי היינו היגיעה בדברי תורה וכשור לעול כי העול ניתן על השור לכוף ראשו שלא יוכל לנגוח בראשו. ואמר בזוהר הקדוש דכד מזדווגי כחדא נפיק מתקיפותא דלהון דאקרי כלב כו' הרי אני מוסר אתכם לכלב מיד ויבא עמלק וכ' רח"ו דפנימיות דשור וחמור ו' דשור מ"ו דחמור גימט' כלב. וזהו קליפת עמלק שנובח בלא טעם והוא כנגד קדושת עתיקא שהוא למעלה מהשגת שכל אנושיי כך קליפת עמלק נגד השכל כמו שם אחר קריעת ים סוף דכ' שמעו עמים ירגזון ולא קמה עוד רוח באיש כמו שאמרה רחב והוא לא חש לזה. ואמנם בשבת יש התגלות עתיקא וביום השבת ההתגלות עוד בהעלם ובסעודה ג' שמתגלה מצחא דעתיקא שבאה בחינת עתיקא אל הגילוי היינו האור פנים אז נתבטל קליפת עמלק כי נתברר שישראל קשורים בשורש הקדושה ואז לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין שמתבטל קליפת עמלק שישראל זוכין שקשורים בשרש ובאור פני מלך חיים:
1
ב׳ואמר בזוה"ק (שם) דאקרי כלב ודא חציפא מכלהו ויש לומר שמרמז דעמלק שורש היצר הרע וזהו החוצפה שלו שמתגרה בת"ח ויכול לכנוס אף לנפש קדוש וכמו שהעיז לנסות ולהסית לר"מ ולרע"ק (וכמו שנת' מא' א) והוא ראשית דקליפה כמה שנאמר ראשית גוים עמלק. ונקרא היצר הרע מלך זקן וכסיל וכמו בקדושה כ"ע איהו כתר מלכות כן זלעו"ז בקליפה עמלק הראשית נקרא מלך. ונקרא זקן בזלעו"ז כמו שנקרא אברהם אבינו קן בקדושה כש"נ ואברהם זקן בא בימים ביומין עלאין וזכה שנקרא זקן (וכמו שנת' מא' ב) כן עמלק נקרא מלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד שנכנס בחוצפה לגדולי עולם אף שהכריזו הזהרו בר"מ ותורתו הזהרו ברע"ק ותורתו (כמ"ש קידושין פא.) בדרך הידוע שהלכו לקבל תורה וזהו בעלותו ממצרים דלבד שיצאו מהקליפות ביצ"מ שיצאו מכל עשר כתרין דמסאבותא. לבד זה היו עולין מעלה מעלה ומכל מקום נזדווג להם אף שבודאי הכריזו ברקיע הזהרו בישראל ותורתן אך הוא לא ידע להזהר וזהו החוצפה שלו. והנה בפסיקתא (סו"פ יב) ומדברי תורה (תצא י) ומ"ר (סו"פ בשלח) דרשו ולא ירא אלהים על עמלק ולכאורה מה זה רבותא על עמלק דלא ירא אלהים. רק בישראל היראה מהשי"ת בגין דאיהו רב ושליט ובאו"ה יש יראת העונש עכ"פ ובקריעת ים סוף דכ' שמעו עמים ירגזון חיל אחז וגו' עכ"פ יראת העונש ועמלק לא ירא אלהי"ם שלא היה לו אף יראת העונש וזהו חוצפה שלו וכנ"ל. והנה קדושת הג' אבות נגד ג' קליפות דקנאה ותאוה וכבוד אברהם נגד קליפת עשו שהוא הקנאה ושנאת הבריות ויצחק אבינו ע"ה כנגד קליפת ישמעאל התאוה (ונת' כ"פ) וקליפת עמלק הוא הגאוה והכבוד וכמו שנדרש (מ"ר נשא פ' יג) גאות אדם תשפילנו זה עמלק שנתגאה על הקב"ה כו' ועל ידי הגאוה בא לידי חוצפה יתירה כנ"ל. ולעומתו בקדושה יעקב אבינו ע"ה שאמר מאין יבא עזרי (כמ"ש ב"ר ר"פ ויצא). ועמלק עמד בחוצפה נגד השי"ת שלא האמין כלל שהשי"ת נלחם מלחמת ישראל ויעקב אבינו ע"ה אמר האלהים הרועה אותי מעודי וגו' שלא הכיר כלל שעושה מה בהשתדלותו רק אמר שהכל מהשי"ת. ונאמר מי יקום יעקב כי קטן הוא. ועל כן בסעודה ג' שכנגד יעקב אבינו ע"ה כמ"ש האריז"ל ושבת ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו (כמ"ש זח"ב רד א) שזוכין לקדושת האבות בג' הסעודות וכשזוכין בסעודה ג' לקדושת יעקב אבינו ע"ה שהוא השפלות והענוה וההכרה שהכל מהשי"ת אומרים לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין שמתבטל קליפת עמלק שהוא חציפא מכלהו כנ"ל:
2