פרי צדיק, פרשת זכור י״בPeri Tzadik, Parshat Zachor 12
א׳בתנחומא (סו"פ תצא) כ"ז שזרעו של עמלק קיים כאלו כנף מכסה את הפנים אבד זרעו מן העולם לא י עוד מוריך והיה עיניך רואות את מוריך. הענין דכח זה שלא יהיה כנף מכסה את הפנים הוא על ידי על תורה שבעל פה שהוא מטלא דעתיקא כמו שאמרנו כ"פ ע"פ תזל כטל אמרתי המרמז על תורה שבעל פה. ולכן אמרו (מ"ר ות' חקת) כל יקר ראתה עינו זה רע"ק וחביריו דברים שלא נגלו למשה נגלו לרע"ק וחביריו מפני שר"ע היה שורש תורה שבעל פה כמ"ש האריז"ל (ונת' כ"פ) וזהו ענין מ"ש (מנחות כט :) שכשראה משה רבינו ע"ה ששוקלין בשרו במקולין א' רבונו של עולם זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני היינו שדייקא על ידי כך יתעלה עד השרש עתיקא שהוא למעלה מבחינת מחשבה וז"ש במחשבה לפני דייקא שמורה על עתיקא (כשנ"ת ויחי מא' י). ועל זה מרמז ראש הפסוק ונתן לכם אדני לחם צר ומים לחץ היינו בהשגת תורה שבעל פה שבא על ידי צער ויגיעה ומיעוט תענוג (כמ"ש מדברי תורה נח ג) ועל ידי זה ולא יכנף עוד מוריך וגו' שתזכה לבחינת טלא דעתיקא שהוא אור תורה שבעל פה. ואמרו (ברכות סא :) זמן ק"ש היה כו' א"ל תלמידיו רבינו עד כאן א"ל כל ימי כו' עד שיצאה נשמתו באחד כו' והוא מפני שהרגיש בנפשו שדייקא ע"י כן יתעלה נשמתו בתכלית היחוד עם התקשרות דעתי"ק בחינת מחשבה לפני כנ"ל. וכידוע שהיה מעשרה הרוגי מלכות שהיו להשקיט קטרוג של הס"מ שרו של עמלק המקטרג על קדושת הברית טול מה שבחרת כנ"ל ועל כן אינו נופל עמלק אלא ביד זרעו של יוסף מפני שאין עליו טענה בענין זה כמ"ש (מדברי תורה שם.) ומה שהיה עליו איזה נדנוד מהעשרה טיפין שיצאו כו' (כמ"ש סוטה לו :) ע"ז השלימו התיקון עשרה הרוגי מלכות וביחוד רבי עקיבא שיצאה נשמתו באחד שהוא תכלית היחוד בהתעלות התקשרות נשמתו בעתי"ק ובזה נכנע כח עמלק מכל וכל כדברינו למעלה שזה עיקר הכנעת כח עמלק. ואיתא (ברכות שם) אמרו מה"ש זו תורה וזו שכרה א"ל חלקם בחיים יצתה ב"ק אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא. והדבר נפלא וכי זה תכלית שכרו של רבי עקיבא שמזומן לחיי עולם הבא מה שאמרו גם על ההוא כובס (כתובות קג :) ועל קטיעה בר שלום (ע"ז י :) וכעין שהקשו בגמ' (פסחים נ.) עמ"ש הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן אלימא רבי עקיבא וחביריו משום הרוגי מלכות ותו לא כו'. וכעין זה יש להבין במ"ש (ע"ז יח.) ברחב"ת שהיה עוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וא"ל ריב"ק תמה אני אם לא ישרפו כו' א"ל רבי מה אני לחיי עולם הבא א"ל כלום מעשה בא לידך כו' והפלא שהיה מסופק אם מזומן לחיי עולם הבא. ויש לומר בזה דעפ"י הדין אפשר דלא היו צריכין למסור נפשם דגם על ג' דברים אם יכולים להמלט אמרו (שיר השירים ז ח) דא"ל יחזקאל כך מקובלני מישעיה רבי חבי כמעט רגע וגו' רק חנניה מישאל ועזריה רצו לקדש שם שמים ע"ש. ויש לומר שהוא כענין אברהם אבינו ע"ה בכבשן האש שלא היה מצווה על קדושת השם ושלא לאבד עצמו ב"נ מצווה רק דרצה לקדש ש"ש לצורך השעה אף שמי שאינו מחויב בדבר ונהרג מתחייב בנפשו להרמב"ם ועבירה בידו (וכמו שנת' פ' נח מא' ט עש"ב) וכמו כן יש לומר בענין רע"ק ורחב"ת שהיו מקהילין קהילות ברבים ועוסקין בתורה דאיפשר דלא היו רשאין מדין מאבד עצמו לדעת והיו צריכין להטמין עצמם וכמו ששאל ר' יוסי בן קסמא לרחב"ת ופפוס לרע"ק. רק רע"ק השיבו ומה במקום חיותנו אנו מתיראין כו' מפני שהרגיש בנפשו שנצרך שיבא לידו שתצא נשמתו באחד וזהו עיקר חיותו והתעלות נפשו כנ"ל. והוא מעין עבירה לשמה שאמרו (נזיר כג :) שהוא כמצוה שלא לשמה ונאמר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד דלמיימינים שעוסקים בתורה ומצות לשמה אורך ימים לעולם הבא שכולו ארוך ולמשמאילים שעוסקין שלא לשמה עושר וכבוד בעולם הזה איכא ולא אורך ימים לעולם הבא (כמ"ש שבת סג. וע' רש"י) וממילא גם במעשה זו דהיה כעין עבירה לשמה היה הספק אם ע"ז בעצמו יגיע שכר לעולם הבא. ועל זה השיב הקב"ה חלקם בחיים שמחלק מעשה זו עצמה יגיעו לחיי עולם לתכלית השלימות להתעלות בבחינת מחשבה לפני ועל זה יצתה ב"ק אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי עולם הבא שזהו תכלית האושר והשלימות שלו כנ"ל:
1
ב׳אחר הבדלה
2