פרי צדיק, פרשת זכור י״גPeri Tzadik, Parshat Zachor 13
א׳ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. פסוק זה נאמר אחר מחיית עמלק שהוא כולל כל הענינים שהם לנגד קליפתו של עמלק. דעיקר קליפתו היה לבטל תורה ובתחלה שבא זמן קבלת תורה שבכתב בא והתגרה בישראל ורצה לבטל קבלת התורה. ועל כן ביזה המילה כמ"ש ויזנב בך וגו' ואיתא במדברי תורה וזוהר הקדוש שהיה חותך מילותיהם כו' הוי לך מה שבחרת. וכונתו היה על פי מ"ש (מ"ר ותנחומא משפטים) בעקילס שא"ל אדריינוס למד תורתן ואל תמול וא"ל אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל מגיד דבריו ליעקב שהוא מל כו' והיינו שאם ימול ולא יתגייר לא יועיל המילה שהוא בכלל ערלים (כמ"ש נדרים לא :) וזה שבא לקטרג על מה שרוצה השי"ת ליתן תורה לישראל מפני שהם מולים ואמר שהם גם כן פוגמין וטול מה שבחרת. ולא הועיל קטרוגו וקבלו תורה שבכתב. ואחר כך כשבא הזמן לכנוס לארץ ישראל דשם עיקר מקום תורה שבעל פה כש"נ כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים דבר ה' זו הלכה (כמ"ש שבת קלח :) ולשכת הגזית משם יוצאה תורה לכל ישראל (כמ"ש סנהדרין פו :) וזה היה בירושלים. שוב בא עמלק וכמ"ש (מ"ר ותנ' חוקת) ומי היה מלך ערד זה עמלק כו' והיינו שבא לקטרג לבטל מהם אור תורה שבעל פה. דעמלק יצרא בישא כמו שאמרנו מהזוהר הקדוש וידע שכשיקבלו התורה יבטל הוא מכל וכל. וכן אחר כך בתורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס יוכלו לזכות כמו במתן תורה להיות חירות ממלאך המות ויצר הרע ולכן רצה לעכבם. וכן קטרוג המן מזרעו היה גם כן כשהגיע זמן התפשטות תורה שבעל פה על ידי אנשי כנסת הגדולה שגזרו גזירות וסייגים וכמ"ש (עירובין כא :) הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי. ודניאל היה הראשון דכ' וישם דניאל אשר לא יתגאל בפתבג המלך וביין משתיו והיינו גזירת יינן ושמנן משום בנותיהן ובנותיהן גם כן גזירה (כמ"ש ע"ז לו :) וכבר אמרנו שזה שקטרג המן ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן (כמ"ש מגילה יג :) היה כונתו לקטרג למעלה לפני השי"ת על גזירה זו שאין המכוון שלהם לש"ש רק מפני הגאוה ושנאת הבריות ועל זה אמר ואת דתי המלך אינם עושים ובכ"מ שנאמר המלך סתם משמש קודש וחול (כמ"ש במ"ר ע"פ גם ושתי) והיינו שאין כונתם לקיים דתי מלך מלכי המלכים בזה (ונת' תצוה סו' מא' ב). וכן קטרוג ישנו מן המצות ורבנן עם א' הן הכל היה כונתו לקטרג לפני השי"ת. ומהס"ת היה קצת מקום קטרוג כיון שפעל שנחתם גז"ד של טיט כמ"ש במ"ר. ואחר שעשו תשובה ועשו מחיית עמלק כ' ליהודים היתה אורה ודרשו (מגילה טז :) אורה זו תורה וכה"א ותורה אור והיינו תורה שבעל פה שנקראת אורה לשון נקיבה שמקבלת מתורה שבכתב שנקרא תורה אור. וכ"כ (שבת פח.) הדר קבלוה בימי אחשורש והיינו תורה שבעל פה שעליה היה הכפיית הר כגיגית דעל תורה שבכתב אמרו נעשה ונשמע וכמ"ש (מדברי תורה נח ג). שמחה הוא גם כן היפך קליפת עמלק יצרא בישא וכמ"ש (סופ"א דתענית) ולישרים שמחה דכ' ולישרי לב שמחה והיינו כשמתיישר הלב ומוריק כל הרע מלב כסיל ונעשה לב א' לאביו שבשמים. ועמלק שורש הנחש והיצר הרע שגרם עצב ועצבון והוא היפך השמחה וכשמבטלין קליפתו לגמרי מכל וכל זוכין לשמחה. ששון זו מילה הוא בודאי נגד קליפת עמלק שביזה המילה וקטרג על קדושת הברית של ישראל כנ"ל. ויקר אלו תפילין שבראש שמורה שישראל קשורים בשרש למעלה מתפיסת שכל בנ"א. ועל זה דקדקו וא' תפילין שבראש ולא אמרו שעל הראש שהמכוון שקשורים במוח וכמ"ש הרב זצוק"ל. ועל זה קטרג עמלק (כמו שנת' מא' יב וש"מ) וכיון שזכו לעשות מחיית עמלק זכו לבחינת יקר שמורה על התקשרות בשרש בחינת עתיקא ועל כן תורה שבעל פה שבא מטלא דעתיקא נקרא כל יקר וכמו שנדרש (מד' פ' חקת) וכל יקר ראתה עינו זה רע"ק וחביריו. הנ קטרוג עמלק על קבלת תורה שבכתב נתבטל שהרי יהושע החליש כחו וזכו ישראל לקבל התורה אבל הקטרוג על קבלת והתפשטות תורה שבעל פה שהוא מתפשט בכל דור ודור בלבות חכמי ישראל ע"ז יש קטרוג תמיד מקליפת המן ועז"נ מלחמה לה' בעמלק מדור דור וצריך בכל פורים לעשות מחיית עמלק מחדש. וקורין קודם לו בשבת פרשת זכור להקדים זכירה לעשיה דמחיית עמלק (כמ"ש מגילה ל.) שמזכירין שמו מלמטה וזוכין למחיית עמלק מצד השי"ת בפורים וכמ"ש במד' ואני מוחק שמו מלמעלה כו' ובכל שבת יש מחיית עמלק לשעתו וכמו שאמרנו (ונת' מא' יא וש"מ) ועל כן אומרים במוש"ק קודם הבדלה ליהודים היתה אורה וגו' כן תהיה לנו שמבקשים שיהיה המחיית עמלק לעולם ואף בימי המעשה נהיה ניצולים מקטרוג עמלק שהוא יצרא בישא ונזכה לאור תורה שבעל פה ושמחה ששון ויקר:
1