פרי צדיק, פורים א׳Peri Tzadik, Purim 1
א׳מגילה נקראת כו' והק' (בטורי אבן) אמאי לא תני קורין את המגילה בי"א כו' כהא דתנן בפ"ב אין קורין את המגילה כו'. ובאמת מצינו גם כן בלשון הכ' והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור וגו' והו"ל לכתוב יזכרו ויעשו כיון דקאי לעתיד. אך הענין דאיתא במדרש (משלי סי' ט) שכל המועדים יהיו בטלין וימי הפורים לא יהיו נבטלין לעולם שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם אף ימי הכפורים אינם בטלין לעולם שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם. וכבר נשאל ע"ז הרשב"א ז"ל (בתשו' סי' צג) שבודאי אף קוצה של יוד מן התורה לא יבטל לעתיד ואיך יבטלו המועדות. גם לבד זה ק' אפילו אם יצויר שיתבטלו המועדות אף שהם מ"ע מן התורה איך יתכן שאז לא יבטל פורים שהוא מדברי קבלה ותקנת אנשי כנסת הגדולה. גם הרשב"א ז"ל הקשה עמ"ש הראיה ליום הכפורים שאל יבטל מדכ' ביה חקת עולם הא גם בפסח כתיב חקת עולם תחוגוהו וכן ושמרתם וגו' לדורותיכם חקת עולם. ומפרש הרשב"א שהוא הבטחה לישראל שאף בזמן הגזירה שיבטלו המועדות כעין מה שנאמר שכח ה' בציווי מועד ושבת מכל מקום ימי הפורים לא יבטלו והוא הבטחה. וכן יום הכפורים והיתה וגו' הבטחה שתהיה לחקת עולם שהיום יכפר אפילו לא ישמרוהו והיינו שבודאי שבשעה שהכריחו ישראל לבטל מועד ושבת לא יניחום לקיים גם מצות יום הכפורים רק דאתי כמ"ד דעצומו של יום מכפר אפילו לא התענה ולא קראו מקרא קודש (כמ"ש שבועות יג.) וגירסת הרשב"א במדרש אמר רבי אף יום הכפורים כו' וכ' דאתי רבי כדעתיה (שם) דיום הכפורים מכפר אף על שאינן שבים אבל חקת עולם דפסח אזהרה הוא כלשון תחגוהו ושמרתם לדורותיכם ולא הבטחה ע"ש. אבל עדיין קשה שבפורים גם כן בשעת הגזירה בודאי לא הניחו לקיים מצותיה בקריאת מגילה ומשתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים ומה זה ההבטחה שלא יבטלו לעולם. אבל הענין הוא דכתיב להיות עושים את יום ארבעה עשר וגו' ואת יום חמשה עשר בו' וגו' כימים אשר נחו וגו' וכן למעלה כ' עושים את יום ארבעה עשר וגו' שמחה וגו' ואם המכוון על מצוות הנוהגות בפורים הו"ל לכתוב עושים ביום ארבעה עשר שמחה וגו'. אכן פי' הכתוב דבזמן הנס כ' ונוח מאויביהם וגו' ועיקר הנייחא הוא מאויב הידוע שהוא היצר הרע כמו שדרשו (ב"ר פ' נד) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע וכמ"ש בגמרא (סוכה נב.) שלמה קראו שונא. וזה עיקר מחיית עמלק הוא לשרש אחר הרע שבלב יצרא בישא קטיגורא דב"נ דנקרא עמלק כמ"ש (זח"ג קס א) וזוכין להנייחא והמנוחה מהיצר הרע. והנה במחיית עמלק איתא (מדברי תורה תצא ד) אמרו ישראל רבונו של עולם אין אנו יכולין בו א"ל הקב"ה תהיו אתם מזכירין שמו מלמטה ואני מוחק שמו מלמעלה כו' ועל ידי ההזכרה דלמטה נעשה המחייה על ידי השי"ת. וכן המנוחה מהיצר הרע כח עמלק נעשה גם כן על ידי השי"ת כש"נ ה' לא יעזבנו בידו דאלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו (כמ"ש סוכה שם) רק האדם צריך להשתדל בכל כחו. וכן בכל שנה נעשה בימים אלו מחיית עמלק למעלה על ידי שמזכירין שמו מלמטה. וישראל עושים בכל שנה הימים האלה שיהיה בהם מחיית עמלק וממש הם עושים את הימים דהיינו כח הימים כנ"ל. ואיתא בתקו"ז (תי' כא) פורים אתקריאת ע"ש יום הכפורים דעתידין לאתענגא ביה כו' וכן אומרים בשם הרבנים הקדושים זללה"ה דפורים בחינת יום הכפורים ונקרא יום כפורים היינו כמו פורים ובאמת נרמז בתקו"ז כנ"ל. וכמו ביום הכפורים עיצומו של יום מכפר כן יום הפורים עיצומו של יום עושה מחיית עמלק. רק האדם צריך שיזכור שהיום יום הכפורים וכן שהיום פורים. ועל זה נאמר והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור דהיינו שהימים נעשים להיות מחיית עמלק ע"י השי"ת וכמו שאמרנו. ואמר נזכרים שאף הזכירה שמזכירין שמו מלמטה גם כן מצד השי"ת ממילא. ששולח בלב ישראל ההזכרה שיזכירו שמו מלמטה. וממילא נעשים הימים שיהיה בהם מחיית עמלק כאמור ובא ההבטחה וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וגו' שאף בשעת הגזירה שיכריחו ח"ו את ישראל לבטל מועד ושבת ובודאי לא יניחו אותם לקיים מצות הנוהגות בפורים מכל מקום ימי הפורים לא יעברו והיינו כח הימים להיות בהם מחיית עמלק מלמעלה זהו לא יתבטל גם אז. וממש כמו יום הכפורים שעיצומו של יום מכפר אף אם לא התענו בו ולא קראו מקרא קודש וכן ימי הפורים עצמם עושים המחיית עמלק למעלה. אך דצריך עכ"פ לידע שהיום הזה הוא פורים ועל זה הבטיחו הכתוב וזכרם לא יסוף מזרעם שאף אז לא ישכחו הימים ויהיו הימים נזכרים ונעשים שיהיו ימי מחיית עמלק. והנה יש שינוי בכ' דמקודם כ' נזכרים ואחר כך ונעשים ואחר כך באותו פסוק כתוב וימי הפורים האלה לא יעברו וגו' ואחר כך וזכרם לא יסוף וגו'. אכן בגמרא (מגילה ל.) אמרו בפורים שחל להיות ע"ש דרב א' מקדימין פ' זכור כי היכי דלא תיקדום עשיית לזכירה נראה דדרשי נזכרים על קריאת פרשת זכור. אבל פשטיה דקרא דקאי על ימי הפורים ואם נזכרים קאי על קריאת המגילה וכמו שדרשו (שם יח.) זכירה זכירה וכן (שם ב : ושם יז.) דמקיש זכירה דמגילה לעשייה וכן (שם כ' ע"א וע"ב) למדו מהאי קרא לקריאת המגילה. וכיון דנזכרים על הקריאה קאי קשה לשון נזכרים. ויתכן לפרש מה שנאמר להיות עושים את יום ארבעה עשר וגו' כימים אשר נחו בהם וגו' דהנה במצות מחיית עמלק כ' ב' תנאים בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך ב' בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך וגו' ובדור מרדכי ואסתר אף שהיו בחו"ל מכל מקום נעשה מחיית עמלק מטעם דכ' ליהודים היתה אורה ואיתא (שם טז :) זו תורה והיינו תורה שבעל פה (כמו שנת' זכור מא' יד) ואיתא בגמרא (שם כט.) ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ורא"א זה בית רבינו שבבבל ואמרו שעתידין שיקבעו בא"י ע"ש. ועל כן כיון שזכו לאורה דתורה שבעל פה זכו לקדושת ארץ ישראל ועל ידי זה זכו לעשות מחיית עמלק. ועל זה נאמר להיות עושים את יום וגו' בכל שנה ושנה כימים אשר נחו וגו' שיעשו בכל שנה המחיית עמלק והיינו שבכל שנה מתעורר בימים אלו ענין ליהודים היתה אורה זו תורה כבימי מרדכי ועל ידי כן ישראל כשרויים ויושבים בארץ ישראל ונעשה בימים אלו מחיית עמלק. וזה כח קדושת יעקב אבינו שהובטח ופרצת ימה וקדמה וגו' והיינו שבכ"מ שילך תלך עמו קדושת ארץ ישראל ועל זה אמר (ב"ר פ' יא) ירש את העולם שלא במדה ע"ש וזהו על ידי כח התורה כנ"ל. וכ' מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל שיש בהם קדושת ארץ ישראל ואיתא (ברכות ח.) אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מב"כ ובתי מדרשות מכל משכנות יעקב ויש לד' אמות של הלכה קדושת המקדש כמש"ש וכש"כ קדושת ארץ ישראל. ואיתא (מדברי תורה תצא ה) אותן שתי זכירות כו' הוו זהירין בהן תמחה את זכר עמלק זכור את אשר עשה לך עמלק ואמרנו דקאי על ב' עניני עמלק זכור אשר עשה לך שמתגרה בגדולים ועל ידי זה יזהרו הגדולים שלא יסמכו על קדושתם ויזהרו מפיתויי היצר הרע ולזה די הזכירה לבד. ב' תמחה זכר עמלק לשרש אחר קליפתו שהשליך יאוש בלב הנחשלים וזה עסק מחיי"ע בפועל. (ונת' פ' זכור מא' ב) ויש לומר שע"ז נאמר והימים האלה נזכרים ונעשים נזכרים על הזכירה ראשונה דצריך רק לזכור זכור את אשר עשה לך. ונעשים על המחייה בפעל כנ"ל. ושניהם הם מצד השי"ת שנותן הזכירה בלב ישראל ואחר כך נעשה המחייה למעלה גם כן מצד השי"ת ופועל למטה. והזכירה בישראל זוכין בקריאת פ' זכור או בקריאת המגילה. וזהו בכל דור ודור כמו שנעשה בימי מרדכי ואסתר ואחר כך בא בכתוב ההבטחה לאותו דור שזוכרים מעשה מחיית עמלק שנעשה בימים אלו והבטיחם וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים והיינו על כח ימי הפורים שבכל שנה יתעורר בהם אורה זו תורה ויזכו לקדושת ארץ ישראל וימי הפורים האלה יעשו מחיית עמלק על ידי השי"ת כעיצומו של יום הכיפורים שמכפר כענין מ"ש במדברי תורה אתם מזכירין שמו מלמטה ואני מוחק שמו מלמעלה. וכן המחייה דיצרא בישא שנק' עמלק כאמור שהוא גם כן על ידי השי"ת ותלוי זה בזה. ואחר כך אמר ה' הבטחה לדורות שיצוייר ח"ו שיהיה זמן כזה כמו דכ' שכח ה' בציון מועד ושבת שעל ידי אונס לא יניחום לקיים כלל מצות הנוהגות בפורים מכל מקום זכרם לא יסוף מזרעם שיזכרו שהיום הזה פורים וממילא כח ימי הפורים יהיו נעשים ולא יעברו מתוך היהודים שיהיה בהם מחיית עמלק כמו בדור מרדכי ואסתר:
1
ב׳וכ' במגילה אחר שנכתבו האיגרות לעשות מחיית עמלק ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר והוא על פי מ"ש בפסיקתא (פ' יב סי' ט) ובמדברי תורה (סו"פ תצא) כל זמן שזרעו של עמלק קיים לא השם שלם וכו' והוא מדכ' כי יד על כס יה. והנה שם הוי"ה אינו נהגה ושם יה אף שמרמז לחכמה ובינה מכל מקום נהגה ועם ו"ה שרומזים לז' תחתונות אינו נהגה. אך עיקר היחוד י"ה בו"ה וכמו שאומרים בכל מצוה ליחדא שמא די"ה בו"ה והוא על פי מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג ד א) אכלו רעים כו' דא אתר עלאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא מתפרשין לעלמין אלין אקרון רעים. שתו ושכרו דודים אלין אינון לתתא דאקרון דודים לזמנין ידינון והיינו דיחוד י"ה תדיר דלא מתפרשין לעלמין. ואותיות י"ה הוא שם בפ"ע שרומזים לחכמה ובינה מוחא ולבא. ולזה היחוד יכולים לזכות שיתחבר החכמה שבמוח עם הבינה והרצון שבלב. אבל העיקר ליחד שם י"ה בו"ה שיהיה היחוד עם כנסת ישראל. ואותיות ו"ה רומזים לתורה ומצות כמו"ש בזוהר הקדוש (נשא קכג רע"ב) ועל כן אותיות ו"ה בעצמם אינו שם דחכמה ובינה אינון נסתרות במוחא ולבא ברחימו ודחילו ואורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא וכמ"ש בתוק"ז (תי' יוד). ועיקר היחוד לזכות שיהיה יחוד שם י"ה בו"ה שאינו תדיר דהיינו שיהיה היחוד דחו"ב מוחא ולבא עם המעשה דתורה ומצות וזה היחוד לא יוכל להיות בשלימות כ"ז שזרעו של עמלק קיים והיינו שיש מציאות לעמלק שהוא יצרא בישא כמ"ש בזוהר הקדוש ע"פ עמלק יושב בארץ הנגב ויוכל לכנוס אף בלב גדולים וקדושים (כמו שנת' פ' זכור מא' א עש"ב) ועל כן אחר מחיית עמלק ליהודים היתה אורה וגו' ד' דברים כנגד ד' אותיות משם הוי"ה. אורה כנגד יו"ד מהשם שהוא חכמה וכנגד מדה זו מאמר יהי אור וה' פעמים אור כ' בו נגד ה' חומשי תורה (כמ"ש ב"ר פ' ג) ושמחה כנגד ה' עלאה שהוא בינה לבא וכש"נ ולבבו יבין וכתיב ולישרי לב שמחה והיינו כשמתיישר הלב שמוריק הרע מלב כסיל ונעשה הכל טוב אז ישרים לשמחה (כמ"ש תענית טו.) וכן מצינו בפסוקים שמתייחס השמחה ללב ישמח לב מבקשי ה' וכן נתת שמחה בלבי. ישמח לבי גם אני וכן בכמה פסוקים. וששון נגד ו' שבשם הוי"ה שהוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן וכמ"ש (זח"א כו א) וכ' ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה והיינו נהר דנגיד ונפיק ולא פסיק מימוי לעלמין ואיתא בירושלמי הובא בתוס' סוכה (נ רע"ב) שמשם שואבין רוח הקודש ואי' בזוה"ק (ח"ג סא רע"א) רוח הקודש כלומר רוח מההוא קודש דלעילא והיינו ע"י עמודא דאמצעיתא שיוצא מעדן להשקות את הגן בחינת כנסת ישראל שכינתא תתאה ובגמרא (מגילה טז :) נדרש וששון זו מילה כו' והכל א' דגוף וברית חשבינן חד כמ"ש (זח"ג רמב ב וש"מ) ואיתא (זח"א קעו סע"ב) ויעקב ויוסף כחדא אינון ואיתא (שם קפב ב) ותרווייהו כחדא אזלי ודא הוא רזא דאת ו"ו דאזליהו תרווייהו כחדא כו' והיינו דיעקב כ' תתן אמת ליעקב אות ו' דדא איקרי אות אמת כמ"ש בזוהר הקדוש (ריש ויקרא) ויוסף אות ו' זעירא ו' המילוי וכ"כ בזוהר הקדוש (שם יא א) ועל כן איתא בזוהר הקדוש (מקץ קצד א) דנהר דא יוסף הצדיק ואיתא (תקו"ז תי' כד) דאיהו צדיק דנפיק מעדן כו' ע"ש. ויקר נגד ה' אחרונה שבשם ובגמרא א' אלו תפילין כו' שבראש והוא עד"ש כ"ע איהו כתר מלכות קרקפתא דתפילין בחינת כתר על המוח שבראשם וכן יקר בחינת עתיקא כמו שנת' כ"פ ואיהו כתר מלכות. וכנגד ה' שכינתא תתאה בסוד נעוץ סופו בתחלתו. וכנגד ד' דברים הנ"ל יש ד' מצות בפורים מקרא מגילה. משתה ושמחה. משלוח מנות. ומתנות לאביונים. מקרא מגילה נגד אורה שהוא יו"ד חכמה תורה אור והיינו תורה שבכתב וכעין מ"ש (במגילה שם) שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה. ואף דמגילה מדרבנן מכל מקום אמרו (יומא כט.) ניתנה לכתוב קא אמרינן והיינו דמגילת אסתר יש בה האור שנקבע בלב לדורות לעולמי עד שע"ז מורה מה שניתן לכתוב כמו שאנו מפרשים מ"ש (ב"ר פ' יא) יעקב שכתוב בו שמירת שבת כו' אף שגם אברהם אבינו ע"ה קיים מצות שבת בכלל כל המצות שקיים מכל מקום אמר שאין כתוב בו כו' אבל ביעקב שכתוב בו מפורש הוא לאות שנקבע בו הקדושה לעולמי עד (כמו שנת' פ' וישלח מא' ז) וזה ענין אורה נגד קריאת המגילה שיש בה האור שניתן לכתוב. והוא כנגד י' שבשם הוי"ה. ובירושלמי (מגילה פ' א ה' ה) איתא אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל נאמר כאן ולא יסף ונאמר להלן וזכרם לא יסוף מזרעם. ומיירי שם אף בזמן שיבטלו שאר הנביאים ע"ש. והיינו דשאר נביאים נאמרו רק לבטל הרב כעס וכמ"ש (נדרים כב :) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה כו' שנאמר כי ברב חכמה רב כעס מה שאין כן המגילה שיש בה האור שיאיר בלב ויוקבע האור בלב לעולמי עד וזה לא יבטל וז"ש מגילה נקראת שאור זה שזוכין על ידי קריאת המגילה אמר נקראת שהאור בא מהשי"ת רק על ידי ישראל קורין למטה. וע"ד מ"ש במחיית עמלק אתם מזכירין שמו מלמטה ואני מוחק שמו מלמעלה. ובא רמז זה בריש המס' שזה כל עיקר עסק מצות פורים וקריאת המגילה להיות נקראת ויוקבע האור לעולמי עד מהשי"ת. ותני כח דברי סופרים שנתנו כח לגבי הכפרים שאף שקורין בי"א או בי"ב או בי"ג מכל מקום יהיו להם כח זה להיות נקראת מלמעלה ויזכו להאור. ב) מצות משתה ושמחה הוא נגד מה שנאמר ושמחה שהוא נגד ה' עלאה בינה לבא כמו שאמרנו וכ' משתה ושמחה שישראל זוכין לשמחה ע"י המשתה דיין אף שהיין גורם ההיפך רח"ל שכל העריות דומות עליו כמישור (כמ"ש יומא עה רע"א) מכל מקום ישראל זוכין על ידי היין לישרי לב שמחה ליישר הלב שיהיה כולו טוב שיהיו שמחים וטובי לב והוא מ"ש (שם עו :) זכה משמחו והיינו ישרים לשמחה לישרי לב שמחה כנ"ל. ועד"ש (מגילה יב :) יום השביעי שבת היה שהישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות אבל וכו' וכמו שראינו בסעודתו שנתגלה נבלות לבו על ידי היין שדרש דבר המגונה אף לעכו"ם. וזהו לא זכה משמעו שעריות כולם דומות עליו כמישור כש"נ יתהלך במישרים וכמ"ש בגמרא שם. ג) משלוח מנות איש לרעהו הוא נגד מה שנאמר וששון שהוא נגד ו' שבשם עם ו' המילוי כמו שאמרנו. ושורש המצוה לייחד הלבבות שיהיו כאיש אחד בלב אחד וזה הכנה לקבל דברי תורה וכמו שמצינו במתן תורה דכתוב ויחן ישראל כאיש אחד בלב אחד כמ"ש במכילתא ועל ידי זה זכו למתן תורה. וההמשכה מחכמה על ידי הנהר דנגיד ונפיק והיינו כשזוכין למדת שלום שיהיו כאיש א' בלב אחד על ידי זה ממשיכין האור שהוא חכמה שיוקבע לעולמי עד בכנסת ישראל שהוא הגן שכינתא תתאה. והוא קדושת יעקב ויוסף מדת אמת ליעקב ויוסף שמדתו שלום וכתוב והאמת והשלום אהבו דאמת ושלום קשיר דא בדא (כמ"ש זח"ג יב רע"ב). ד) מתנות לאביונים מצות צדקה נגד ה' תתאה ונגד מה שנאמר ויקר והוא על פי מ"ש צדק מלכותא קדישא. וכשהוא בשלימות עם ה' צדקה וכמ"ש בתקו"ז (תי' כא הנז') ועוד שכינתא אתקריאת צדקה וקב"ה בעל צדקה כו' ומה דהוות צדק אתעבידת צדקה כו' עש"ב. דצדק שכינתא תתאה וכשנמשך מעדן שכינתא עלאה צדקה וז"ש בתקו"ז (שם) ועליה אתמר צדקה תרומם גוי והיינו עד עתיקא שכן מורה לשון תרומם בדברי תורה לאין שיעור וכן כ' קרנו תרום בכבוד והיינו עד עתיקא (כמו שנת' שקלים מא' טו) ועל כן הוא נגד מה שנאמר ויקר שמורה על עתיקא וכנ"ל שמהאי טעמא נדרש על תפילין ש"ר. וכ' והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור שאף שיצוייר ח"ו שיבטלו המועדות מכל מקום יהיה נעשה מעשה כח הימים המחיית עמלק ויזכו ליחוד שם הוי"ה ד' האותיות על ידי הימים האלה כנ"ל. וזה יהיה על ידי ההזכרה שתוקדם לו גם כן מצד השי"ת כמו שהבטיח וזכרם לא יסוף מזרעם והקב"ה מקיים מצותיו תחלה כמ"ש (מ"ר ר"פ בחקותי וש"מ) יאף מצות זקנים גם כן השי"ת מקיים כמ"ש בפסיקתא (חנוכה ר"פ ג) ומד' (תנחומא נשא כט) שנאמר ותגזר אומר ויקם לך ומקיים השי"ת מצות משלוח מנות איש לרעהו שבימים אלו שנעשה היחוד י"ה בשם ו"ה נקראו ישראל רעים להקב"ה למען אחי ורעי וכ"כ (מדברי תורה יתרו ה). ורש"י (שבת לא.) פי' מ"ש דעלך סני לחברך לא תעביד על השי"ת עפמה שנאמר ריעך וריע אביך אל תעזוב ע"ש. וכן מתנות לאביונים דאיתא (ירושלמי מגילה פ"א ה' ד) אין מדקדקין במצות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנין לו. והקב"ה מקיים מצות זקנים ונותן צדקה לכל דורשי ישועתו בכל ענינים:
2