פרי צדיק, פורים ב׳Peri Tzadik, Purim 2
א׳לעשות אותם ימי משתה ושמחה. העיקר בימים האלה המשתה והוא עפמ"ש (זח"ג רעא ב) לכו לחמו בלחמי דא אורייתא דבכתב ושתו ביין מסכתי דא יינא דאוריתא דבעל פה. ועיקר קטרוג המן נתעורר על ידי שהגיע אז זמן התפשטות תורה שבעל פה. וכמו שזכו אחר כך לאור תורה שבעל פה שנקראת אורה וכמ"ש (שבת פח.) הדר קבלוה בימי אחשורוש והיינו התורה שבעל פה שע"ז היה הכפיית ההר כגיגית (כמו שנת' זכור מא' יד). ואיתא בגמרא (חולין קלט :) משה מן התורה מנין כו' המן מן התורה מנין כו' וצריך להבין למה נצרך לפרש רמז על משה רבינו ע"ה בתורה וכל התורה מלא משמו ונקראת ע"ש תורת משה. גם מ"ש המן מה"ת מנין אסתר מרדכי מן התורה מנין ולמה לא דרשו דוד ושלמה מן התורה מנין וכדומה. גם למה רמזו המן בתורה ולא נ"נ וסנחריב. אכן יש לומר המכוון משה מן התורה שהיה שורש הדברי תורה שנקראת תורת משה ועז"א מן התורה מנין שהוא שורש התורה ועז"א בשג"ם וגו' והיינו עפמ"ש (זח"ג רטז רע"ב) דעתיד הוה משה לקבלא אורייתא בדרא דטופנא כו' וכ"כ (שמות רבה פ' ל) שביקש הקב"ה ליתן להם ד' דברים תורה כו' ודעת דרכיך לא חפצנו זה תורה כו' דמים רומז לתורה כמ"ש (ב"ק יז.) אין מים אלא תורה וכ' יערוף כמטר לקחי והיינו תורה שבכתב שהוא הלקח טוב שניתן משמים והוא מפורש לכל שהוא מהשמים כמטר ותורה שבעל פה שחכמי ישראל מחדשים והם באמת דברי אלהים חיים מה שהשי"ת נוזל ומשפיע בלבם עז"נ תזל כטל שאינו ניכר ההשפעה מן השמים רק אחר שיורד ועז"נ אמרתי עד"ש (זח"א רלד ב) אמירה בלב כד"א ואמרת בלבבך אמירה בחשאי. והוא מטלא דעתיקא (ונת' ויחי ריש מא' י') והיה אז נפש משה רבינו ע"ה שהיה מקבל תורה שבכתב שהיה כלול בו גם התורה שבעל פה וכמו שהיה קודם הקלקול במתן תורה וכמ"ש (נדרים כב :) דאלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה כו' והיה כלול בזה כל אור תורה שבעל פה. והיה מפורש שהוא מן השמים כמו הלכה למשה מסיני תורה שבעל פה של משה רבינו ע"ה. וכן נרמז במבול דכ' נבקעו מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו שרומז תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא (וכמ"ש זח"א קיז א). רק מפני שהיו דור המבול רשעים נעשו מי המבול ונשטפו במים הזדונים (ונת' נח מא' ב ומא' ג) וזהו משה מן התורה מנין שהוא שורש תורה שבכתב שכלול בו תורה שבעל פה. בשג"ם הוא וגו' וכנ"ל והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכפירש רש"י. ואחר כך שאלו בהמן וכן מרדכי ואסתר מן התורה מנין והיינו שהם היו שורש שאז התחיל התפשטות תורה שבעל פה. ואיתא המן מה"ת מנין המן העץ דהיינו שעל ידי המן זכו לאור תורה שבעל פה. וזה נרמז במה שנאמר המן העץ ועל פי מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג צח א קכד ב וש"מ) שיש תורה מסטרא דעץ החיים והיינו תורה שבכתב ויש מסט' דעה"ד טו"ר דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה. והנה המן עשה העץ גבוה נ' אמה ויש להבין למה הוצרך עץ גבוה כל כך לתלות אדם אחד לדעתו והיה די שיהיה גבוה עשר אמה. ואם רצה שיהיה נראה אדרבה מצינו (עירובין ג.) למעלה מכ' אמה לא שלטא ביה עינא אך בתקו"ז (תי' כא) איתא ואיהו עביד עץ גבוה נ' אמה וקב"ה נטיל נוקמא מיניה ומבנוי בשכינתא עלאה דמחאת למצראי נ' מכות ע"ש. והיינו שהמן שהרגיש שבא זמן התפשטו תורה שבעל פה והיינו נ' שערי בינה דבינה מבין דבר מהחכמה. והוא שאז היה זמן אנשי כנסת הגדולה שעשו גזירות וסייג לתורה והוא קטרג על ישראל שאין כונתם לש"ש רק מגאוה וכדומה וז"ש ודתיהם שונות וגו' דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן (כמ"ש מגילה יג :) ואת דתי המלך אינם עושים היינו שאין כונתם לעשות דת ממ"ה הקב"ה בזה רק שרוצים להיות דתם שונות מכל עם (כמו שנת' זכור מא' יד) וזה שעשה עץ גבוה נ' אמה לרמז שישראל תקיפים בדעתם ממה שיש להם עץ גבוה נ' אמה נ' שערי בינה. וזה רצה לבטל מהם ואחר כך נהפוך הוא וקב"ה נטיל נוקמא מניה ומבנוי בשכינתא עלאה. ואדרבא ישראל זכו על ידי זה דהדר קבלוה לתורה שבעל פה מאהבת הנס (וכמו שנת' שם) וז"ש המן מן התורה מנין שהוא היה גם כן סיבה לשורש התפשטות תורה שבעל פה והתפשטה אז הרב חכמה לתקן הרב כעס ועל זה רמז המן העץ דעץ שעשה המן גבוה נ' אמה היה נגד נ' שערי בינה שבתורה שבעל פה שהוא מסטרא דעץ הדעת כנ"ל. ואחר כך א' אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר. והיינו מנין שאסתר היה שורש תורה שבעל פה וכש"נ ותלבש אסתר מלכות ובגמרא (שם יד :) שלבשתה רוח הקודש ובזוהר הקדוש (ח"ג סא רע"א) רוח הקודש כלומר רוח מההוא קדש דלעילא והיינו דאסתר נעשית מרכבה למדת מלכות והיינו תורה שבעל פה. וז"ש בתקו"ז (שם) ובגין האי קנאה דכסי קב"ה באות דיליה על אסתר דאיהי קדושה דיליה. והוא עד"ש (מדברי תורה קדושים ב) אני מלך ואת מלכה כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך כו' היו קדושים כשם שאני קדוש וז"ש דאיהי קדושה דיליה. ואמר שנרמז במה שנאמר ואנכי הסתר אסתיר דשם נאמר ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה והיינו שיכירו שהעונש בא מהשי"ת מפני החטא ועון ויש להבין למה כ' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וגו'. ולמה יענשו בשביל זה. ויש לומר שרמז ואנכי על מאמר אנכי שהוא קבלת התורה וע"ד שדרשו (ברכות לב :) ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני דאנכי שורש כל הדברי תורה כמ"ש (שיר השירים פ' ישקני) שבדיבור אנכי ששמעו נתקע ת"ת בלבם ע"ש. ואנכי ביה כ' כתר וביה אין (כמ"ש זח"ג רנו ב) וז"ש ואנכי מאמר אנכי שהוא נגד כ"ע איהו כתר מלכות הסתר אסתיר יהיה בהסתר שהתורה שבעל פה הוא בהסתר שנראה לחכמים שהם מתחדשים משכלם והם דברי אלהים חיים שנוטף מטלא דעתיקא ללב חכמי ישראל, ועל ידי זה יתקנו הרב כעס שנאמר שם. וכמו כן אירע באסתר גם כן שנלקחה לאחשורוש ואיתא בתיקונים (שם) דסתיר לה מאחשורוש ושוי באתרה שדית בדיוקנא דילה כו' ואמר ע"ז שם וכבודי לאחר לא אתן והיינו מדת מלכות שנקרא כבוד אל כמ"ש (זח"א ח א) כבוד אל דא כבוד כלה דאקרי אל כו' כבוד מלכותו וזה היה באסתר וז"ש לרמז דאסתר היתה שורש תורה שבעל פה שהוא בחינת מדת מלכות ובא על ידי רוח הקודש כמ"ש הרמב"ן (בחינת ב"ב יב.). ואחר כך איתא מרדכי מן התורה מנין שמרדכי היה שורש תורה שבעל פה דכ' מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא. והיינו דעיקר התורה שבעל פה הרב חכמה לתקן הרב כעס והיינו שאף החלבנה שמרמז לפושע"י (כמ"ש כריתות ו :) כשהוא בתוך הקטרת נותן ריח טוב ומרמז למ"ש (עירובין כא :) הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח ע"ש ונת' כ"פ. ואמרו (מגילה י :) ברוש זה מרדכי שנעשה ראש לכל הבשמים שנאמר כי מר דרור כו'. דעיקר שמן המשחה הוצרך למשוח המשכן וכליו ובגדי כהונה וזה נצרך רק אחר הקלקול. שמקודם החטא היו כל ישראל משכן לשכינה וה' בהיכל קדשו שהקב"ה לבן של ישראל ששוכן בלב ישראל כמ"ש (שהש"ר ה ב) ממה שנאמר צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. ורק אחר הקלקול נצרכו לעשות משכן מקום מיוחד להשראת שכינה והוצרך השמן המשחה למשוח בו משכן וכליו (וכמו שנת' תצוה מא' ג) ואחר כך נמשחו בו הכהנים גדולים ומלכים (כמ"ש הוריות יא :) כהן הוא שורש תורה שבעל פה כש"נ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו דייקא ודעת פנימית הכתר כידוע והיינו טלא דעתיקא שממנו נובע התורה שבעל פה. שהוא טל תורה שבעל פה תזל כטל אמרתי. ורש"י פירש (פ' תשא) ובדעת רוח הקודש שהוא רוח מההוא קדש דלעילא כנ"ל. וכן משחו בו המלכים דדוד המלך ע"ה היה מרכבה למדת מלכות והיה רבן של בעלי רוח הקודש ושורש תורה שבעל פה וכן כל מלכי ישראל ויהודה היו מרכבה למדת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ואמר שמרדכי נעשה ראש לכל הבשמים שזכה להיות שורש תורה שבעל פה וכש"נ ומרדכי יצא וגו' בלבוש מלכות ואיתא בזוהר הקדוש (שלח קסט ב) מלכות דא רוחא דקודשא כו' מרדכי אוף הכי דכ' ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות:
1
ב׳ובגמרא (מגילה י סע"ב) ראב"כ פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי הצדיק ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר דכ' ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. ומדעשה זה פתיחה להמגילה משמע שזה כל ענין המכוון במגילת אסתר. ובאמת יש להבין למה הסיב השי"ת שיתן אחשורוש בית המן לאסתר וכלום חסר רכוש ליתן למרדכי ואסתר. אבל הענין כמו שאמרנו דבגלות מצרים כ' וינצלו את מצרים שעשאוה כמצולה שאין בה דגים כמצודה שאין בה דגן (כמ"ש ברכות ט :) וכאן כ' ובבזה לא שלחו את ידם. דשם במצרים היתה התורה בגלות בחכמת מצרים והיה העסק להוציא הניצוצות קדושות הדברי תורה. וכמה מהע"ר שהיו ראוים להתדבק בישראל ובשם ישראל יכנה. מה שאין כן בעמלק דאיתא במכילתא (סו"פ בשלח) ומד' (תנחומא סו"פ תצא) שנשבע השי"ת שלא יקבלו גר מעמלק. וכן היה המצוה להחרים משור עד שה וגו' וזש"נ ובבזה לא שלחו את ידם. אבל לפי זה יש להבין מ"ש על המן ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב וגו' זה מרדכי וכו'. אך הוא מ"ש (סנדהרין צו :) מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק וגרים בע"י ומנו רב שמואל בר שילת ואף שאין מקבלין גרים מעמלק כנ"ל נראה דר"ש בר שילת יצא מא' מהם שבא על בת ישראל ויצא מהמן שלא מדעת [ועי' ביוחסין אות ש' שכ' שהגאונים אמרו כי שילת היא נקבה ואחות ר' חייא ואינו כן דאמרו מבני בניו של המן למדו תורה ומנו ר' שמואל בר שילת ולא היו מערבין משפחתם שהם משמעא אחי דוד עם גרים ע"ל ועל פי מה שאמרנו א"ש דברי הגאונים] וזה הענין בשאול המלך בחיר ה' והיה כבן שנה שלא טעם טעם חטא (כמ"ש יומא כב :) ומה ראה על ככה דכ' ויחמול שאול על אגג וגו' ועל ידי כן יצא ממנו באותו לילה שורש המן וכמ"ש (מגילה יג.) ומה שילם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג דאתיליד מיניה המן כו'. אך לפי האמור ראה שאול שיש בו באגג שורש נשמת ר"ש בר שילת שלא יצא ממנו עדיין ועל זה הניצוץ כ' ויחמול וגו' על אגג. וזה ענין מ"ש בגמרא (שם טו :) מה ראתה אסתר שזימנה את המן כו' ריה"ש אמר מבית אביה למדה אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' ובע"י הגיר' וה' ישלם לך כו' ישלימנו לך וכמו שהוא הגי' בסוכה (נב.) ושם קאי על היצר הרע שמפתה לפעמים לאדם רשע שיעסוק בתורה כדי שיהיה לו יניקה מתורה שלו ואמר העצה האכילהו לחמה של תורה והשקהו מים של תורה שבסוף ישלימנו לך שלא יסית אותך לחטוא (וכמ"ש בפירש"י) אבל כאן אינו מובן מכוון הסעודה שעשתה לו לפי"ז. ונראה שלא ידעה אסתר באיזו אופן יהיה הנס ואולי תפעול על ידי הסעודה שהמן ישלים אתה וידבר טוב על ישראל והיינו שסברה שישוב המן בתשובה. ועל פי זה נבין מ"ש במדרש (משלי ט׳:ב׳) טבחה טבחה מסכה יינה זו אסתר המלכה כו' התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע כו' וראש הפרשה חכמות בנתה ביתה וגו' ומשמע דמדבר מחכמת התורה וכן נדרש במדרש (שם) זו התורה שבנתה כל העולמות ע"ש. רק המכוון שרצתה לעורר בו בהמן השורש קדושה שהיה בו בהעלם ניצוצות קדושות דנשמת ר"ש בר שילת וזהו מסכה יינה יינא דאורייתא דבעל פה עד"ש (זח"ג רעא ב) וסברה שאולי על ידי זה ישוב בתשובה וידבר טוב על ישראל. וזה שנאמר ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב ובכ"מ מורה טוב לב שנתיישר הלב לטוב להיות לב א' לאביו שבשמים והיאך יתכן לכתוב כן על המן הרשע. ובמ"ר ע"ף כטוב לב המלך בין איתא או"ה אין להם טובה כו' בטוב לב אין כ' כאן אלא כטוב לב המלך טובה ואינה טובה ואיך אה"כ על המן שמח וטוב לב. אך לפי האמור יש לומר דאז לפי שעה יצא ממשתה אסתר שמח וטוב לב כרגע שעוררה בו אסתר הניצוצות קדושות מנשמת ר"ש בר שילת שהוא מקדושת תורה שבעל פה. רק כיון שיצא וראה את מרדכי ולא קם ולא זע ממנו וימלא המן חימה ואמר כל זה איננו שוה לי ושב לרשעו ואחר כך קב"ה נטיל נוקמא מיניה ומבנוי בשכינתא עלאה כו' כמ"ש בתקו"ז והיינו נ' שערי בינה כנ"ל. וכל הניצוצות קדושות שלו נטל מרדכי ונכנס אחר כך בישראל וז"ש בגמרא מבית אביה למדה ופירש רש"י שמעה התינוקות אומרים כן. ולשון מבית אביה משמע מאבותיה והיא לא היתה מזרע שלמה שאמר פסוק זה. ולפי האמור מיושב לשון מבית אביה דהיינו משאול שהיתה מזרעו והוא חמל על אגג שיצא ממנו המן והיינו על ניצוץ שורש נשמת ר"ש בר שילת שהיה כלול בו והיתה סבורה שתוכל להחזירו להמן למוטב וישלים אתה וידבר טוב על ישראל כנ"ל. אך אחר כך ששב לרשעו היה הוא הגורם להתפשטות תורה שבעל פה אחר שעשו בו ועל ידו מחיית עמלק כראוי. וכעין מ"ש (שמות רבה פ' כא ומדברי תורה שם) ופרעה הקריב שהקריב את ישראל לתשובה שעשו. וכן על ידי המן מן התורה מנין שהיה המן סיבה להתפשטות תורה שבעל פה וכנ"ל. והניצוצות קדושות יצא ממנו אחר כך שלא מדעת וכמו שאמרנו כיון שאין מקבלין גרים מעמלק. וזהו מה שנאמר ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן והיינו הרכוש שהיה בו הקדושה דנשמת ר"ש בר שילת. לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר שאחר כך הוציאו ממנו כל החיות וזה נכנס בישראל שלא מדעת שלא נתגייר רק יצא על ידי שבא מזרעו על בת ישראל ונקרא ע"ש אמו (כמ"ש הגאונים דשילת נקבה היה כמוש"ל) וכעין שנקרא רב מרי בר רחל ע"ש אמו בת שמואל (כמ"ש רש"י בבא מציעא עג רע"ב). וזה שנאמר לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי הצדיק שהוא טוב ואין טוב אלא תורה כמ"ש (ברכות ה.) ושם מיירי מתורה שבכתב ומייתי קרא כי לקח טוב וגו' וכן תורה שבעל פה נקרא טוב וכש"נ טוב לי תורת פיך וגו' והיינו תורה שבעל פה עדש"נ מפיו דעת ותבונה (וכן מייתי מפ' זה ברות רבה פ' ה ע"פ ויטב לבו ע"ש) נתן חכמה וגו' וכש"נ אורה ושמחה והיינו בחינת חכמה ובינה שהוא. כשמתיישר הלב לישרי לב שמחה (כמו שנת' מא' א) ודעת הבא ע"י חיבור חכמה שבמוח לבינה שבלב והיינו שזכה לההמשכה מחכמה תורה שבכתב לתורה שבעל פה. ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן והיינו הרכוש שבו היה הניצוצות קדושות דנשמת ר"ש בר שילת וכמו שאמרנו שבקניני האדם יש רוחניות המחיה את האדם בסוד ואתה מחיה את כולם (ונת' שקלים סוף מא' א עש"ב) וז"ש לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי כו' והוא עפמ"ש במדרש (אבא גוריון ע"פ אחר הדברים האלה גדל גו' הובא בילקוט) יבא המן ויסגל ממון ויבא מרדכי ליטול ממנו ויבנה בית המקדש. והיינו שמרדכי הקדיש רכוש המן לבנין בית שני וזהו לתת לטוב לפני האלהים דבבית שני היו אנשי כנה"ג שהעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לורה ולשכת הגזית שמשם יוצאה תורה לכל ישראל וזהו עיקר תורה שבעל פה שנקרא טוב כנ"ל. וזש"נ ותשם אסתר את מרדכי על בית המן שמרדכי היה שורש תורה שבעל פה וכמו שאמרנו במ"ש שהוא ראש לכל הבשמים. ומזה שראו שנתלה המן על עץ גבוה נ' אמה נתעוררו להתפשטות תורה שבעל פה ולתקן תקנות וסייגים ותקנו ימי משתה ושמחה שהוא יינא דאורייתא דבע"פ וקבלו כל ישראל התורה שבעל פה מאהבת הנס וכנ"ל שעז"א הדר קבלוה בימי אחשורוש. ונמצא שע"י גזירת המן ומה שנתגדל זכו ישראל לאור תורה שבעל פה. אחר שקלטו ולקטו מרדכי ואסתר בקדושתם הרכוש שלו שהיה בו הניצוצות קדושות מאור תורה שבעל פה כנ"ל. וזה שנרמז במה שנאמר המן העץ המן מן התורה כנ"ל שע"י העץ של המן זכו לשרש תורה שבעל פה וע"י מרדכי ואסתר וז"ש אסתר מה"ת מנין מרדכי מן התורה מנין כנ"ל:
2
ג׳וזה ענין מ"ש (שוח"ט תהלם כב) על אילת השחר זו אסתר וכן נדרש מזמור זה בגמרא (מגילה טו :) על אסתר ואיתא במדרש (שם) זש"ה והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה. אור ישראל זה מרדכי וקדושו ללהבה זו אסתר ובערה ואכלה זה המן ע"ש ובפשוטו דרש להבה על אסתר דלהבה לשון נקיבה. ויש לומר שהוא ע"פ מה שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להה וגו' דיעקב מדתו אמת זו תורה (כמ"ש ברכות ה :) והוא אש כש"נ מימנו אש דת למו. ויוסף גבור הכובש את יצרו להבה שאוכלת אש של יצר הרע דג' קליפות הקנאה תאוה וכבוד נקראו אש כמו שנת' כ"פ. וזה שנדרש אור ישראל על מרדכי דכ' ותשם אסתר את מרדכי על בית המן שהיה מרדכי שורש תורה שבעל פה ראש לכל הבשמים כנ"ל. ותורה אור והוא נקרא אור ישראל ע"ש התורה שבעל פה שהיא אורה והיינו אור ה' כנסת ישראל וכן כאן נקרא אור ישראל אור דתורה שבעל פה שמצד ישראל והוא גם כן אש כש"נ הלא כה דברי כאש והיינו דברי אשר שמתי בפיך דדיבור היינו תורה שבעל פה וכן למדו מפסוק זה (תענית ד.) לצ"מ דרתח כו' ע"ש. וקדושו ללהבה זו אסתר הוא עפמ"ש בתקו"ז (תי' כא) דכסי קב"ה באות דיליה על אסתר דאיהי קדושה דיליה ע"ש והיינו דאסתר גם כן היתה מבחינת יוסף הצדיק ועד"ש (מ"ר ר"פ קדושים) כ"מ שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא קדושה כו' שכל מי שגודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש. וז"ש בגמרא (מגילה יג.) אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים כו' והצדיקים שנקראו הדסים הוא ע"ש דהדס נותן ריח טוב ואיתא (עירובין כא :) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא וכבר אמרנו כ"פ דמדנקט לשון בחורי ישראל נראה דמיירי בחטא דפגם הברית שגורם הילדות ובחרות (ונת' ר"ח מרחשון) וצדיק שהוא מרכבה למדת יסוד עולם נקרא הדס ע"ש שנותן ריח טוב ומדנקראה אסתר הדסה מכלל שהיתה צדקת וקדושה מבחינת יוסף הצדיק. וז"ש דאיהי קדושה דיליה וקב"ה סתיר לה מתחושורוש ושוי באתרה שדית בדיוקנא של השי"ת כנ"ל מבחינת צדיק יסוד עולם ונעשית ללהבה כש"נ ובית יוסף להבה כנ"ל. ובערה ואכלה זה המן שהוא שורש עמלק יצרא בישא (כמ"ש זח"ג קס א) ואז תקנו ימי משתה תורה שבעל פה יינא דאורייתא דבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס ועל ידי זה ושמחה דנתיישר הלב שגם הלב כסיל לשמאלו נתרוקן מהרע ונעשה כולו טוב ולישרי לב שמחה. ובאברהם אבינו ע"ה גם כן מצינו ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. ונראה שהיה עיקר הסעודה המשתה. והוא על פי מ"ש (זח"ב קעה ב) וחסד עלאה נפקא מחכמה גבורה דהוא דינא תקיפא נפקא מבינה והיינו דאברהם אבינו ע"ה שמדתו חסד היה ראשית האור וכמ"ש (ב"ר פ"ב) יהיה אור זה אברהם כו' ויצחק למד ממנו והבין דבר מתוך דבר ומדתו גבורה נפיק מבינה ועל כן ביום הגמל עשה משתה מיינא דאורייתא דבעל פה. רק שם כתיב משתה גדול שאיתא (ב"ר פ' נג) גדול עולמים היה שם והוא מורה על עתיקא שכולל כל ג' ראשונות. והיינו שהיו מפורשים שגם הבינה תורה שבעל פה שהם מהשי"ת. וכמו בשעת מתן תורה שהיה התורה שבעל פה כלול בהתורה שבכתב והיה מפורש שהוא מהשי"ת. כמו תורה שבעל פה של משה רבניו ע"ה שנקרא הלכה למשה מסיני (ונת' חנוכה מא' ב ד"ה והוא) משא"כ כאן התורה שבעל פה בהסתר שנדמה לחכמים שהם המתחדשים והוא מבחינת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה וכתורה שבעל פה של רע"ק וחביריו שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס. ובאמת הם גם כן דברי אלהים חיים דברי אשר שמתי בפיך וזה בחינת הסתר כנ"ל. ועכ"נ כאן משתה ולא משתה גדול כמו באברהם אבינו ע"ה. ועל כן דרשו ממשתה גדול דאברהם אבינו ע"ה שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק (כמ"ש פסחים קיט :) דעיקר הסעודה העתידה הוא התגלות סודות התורה ואור ה' וכמ"ש הרמב"ם (פ"ח מה' תשובה) ואף שהראב"ד השיגו כבר אמרנו שכדברי הרמב"ם מפורש במדה"נ (זח"א קלה ב) עש"ב (ונת' תרומה מא' יד) וזהו משתה גדול יינא דאורייתא דבעל פה שיהיה לעתיד ויהיו מפורש שהוא מהשי"ת. וזה אי אפשר להתגלות כ"ז שהאדם בגוף. וזהו נקרא משתה גדול שיהיה מפורש דגדול עולמים שם שהקב"ה יגלה הסודות לצדיקים:
3