פרי צדיק, פקודיPeri Tzadik, Pekudei
א׳אלה פקודי המשכן וגו' בזוה"ק (רכא א) בתלת סטרין אתקיים עלמא ואינון חכמה ותבונה ודעת דכ' ה' בחכמה יסד ארץ בתבונה דכ' כונן שמים בתבונה כו'. בחכמה נזכר גם בגמרא (סנהדרין לח.) חכמות בנתה ביתה זו מדתו של הקב"ה שברא את כל העולם כולו בחכמה. ונאמר בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן. וכאן חלק החכמה לארץ ותבונה לשמים ויש לומר דמרמז על הנשמה והגוף וע"ד שא' (שם צא :) יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף. ואה"כ בחכמה יסד ארץ בחכמה מדה ראשונה שהאציל הקב"ה לבריאת העולם והיינו על קוצו של יוד דלעילא דרמיז לאין (כמ"ש זח"ג סה ב) שמופיע ליו"ד חכמה והוא נעלם מכל רעיון. יסד ארץ שהיא כנסת ישראל (כמ"ש זח"א לא רע"ב) והיינו שיהיה אומה ישראל כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וזהו למעלה מהתפיסה. כונן שמים בתבונה היינו שמבין דבר מתוך דבר ויש בו איזה השגה וזש"נ ובתבונה יתכונן. וזהו כונן שמים נשמות ישראל. ובדעת היינו חיבור מוחא וליבא חכמה ובינה שהוא ע"י בחינת הדעת שהוא פנימית הכתר כנודע וכ' בדעתו תהומות נבקעו מרמז לתורה שבעל פה וכמו שרמזו בזוהר הקדוש (ח"א קיז א) במה שנאמר נבקעו כל מעינות תהום רבה על מבועי דחכמתא לתתא. יאמר בזוהר הקדוש וכלהו תלתא רמיזין בקרא דא בראשית היינו דכ' בחכמה וכמו שאמרנו שרומז על קוצו של יוד. ושם לא נזכר שם שהוא ראשית המחשבה דלית ביה תפיסה כלל. ברא אלהים הד"כ בתבונה ובכאן נזכר שם אלהים שם הגבורה דנפקא מבינה. וכמה שנאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. ובינה היינו כשנכנס היראה לעומק נקודה שבלב כמה שנאמר ולבבו יבין. את השמים ואת הארץ חיבור שמים וארץ היינו דכ' בדעת שהוא חיבור חכמה ובינה. ואמר וכלהו כתיבי בעבידת משכנא אלה פקודי המשכן דא רזא דחכמה משכן העדות דא רזא דתבונה כו' והוא עפמ"ש בזוהר הקדוש למעלה (רכ ב) פעלת אומנתא דעלמא דא דביה אתעביד כלא בחושבנא כו' ולהלן (רכה ב) ת"ח ישראל איהו קדש דקיימא בלא חושבנא כו' וההוא פורקנא קיימא בחושבנא ואינון לא קיימי בחושבנא מ"ט כו' דלעיל מינה אמר דבכל אתר דסטרא דקדושה שריא עלוי אע"ג דקיימא בחושבנא ברכתא לא אתמנע מתמן כו' ומכל מקום אמר דישראל לא קיימא בחושבנא דישראל אינון קדש ישראל לה'. והיינו דהחכמה הוא התורה הוא בחשבון ה' פעמים אורה שבמאמר יהי אור שכנגד מדת חכמה והם כנגד ה' חומשי תורה (כמ"ש ב"ר פ' ג) והתורה במספר ומנין כל אותיותיה ותיבותיה. והאור הגנוז בה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ועל כן אמר דנפשות ישראל לא קיימו בחושבנא וז"ש אלה פקודי המשכן רזא דחכמה דקיימו בחשבון כנ"ל בתורה שבכתב שאותיותיה ספורות במנין. משכן העדות דא רזא דתבונה שמרמז לאור הגנוז בתורה והוא עדות שהשכינה שורה בישראל כמ"ש במדרש וזהו בלא חושבנא. אשר פקד על פי משה דא רזא דדעת שמשה רבינו ע"ה סוד הדעת שדור המדבר נקרא דור דיעה כמ"ש (מ"ר ותנ' חקת) ע"פ דרדע זה דור המדבר שהיה בהן דעה ומשה רבינו ע"ה שהיה נפשו כולל כל הנפשות דדור המדבר הוא בסוד הדעת (וכמו שנת' שקלים ריש מא' א עש"ב):
1
ב׳אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה. אף דאמרי' (עירובין ב.) אשכחן משכן דאיקרי מקדש ומקדש דאיקרי משכן. מכל מקום עיקרו נקרא כל א' בשמו המיוחד לו. ומשכן העדות אי' (מדברי תורה ד וכ"ה במ"ר) אין עדות אלא תורה כו' וזהו חלק משה שיש קול תורה וקול תפלה הנרמזים בפ' הקל קול יעקב קל ה' תפלה קל ו' תורה. וקל תורה חלק משה רבינו ע"ה. וזה נקרא אהל כש"נ ויעקב איש תם יושב אהלים ובב"ר שני אהלים בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר. וכן (ברכות טז.) מקיש אהלים לנחלים דאף אהלים מעלין את האדם כו' וכן א' (שם סג :) שאין דברי תורה מתקיימין כו' שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל. והענין דמי שזכה להיות דרופתקי דאורייתא הוא בעולם הזה כאורח נטה ללון באוהל כמ"ש (פ"ו דאבות) כך דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' ובתורה אתה עמל כו' ואז נקראו ישראל ריעיו של הקב"ה וכמ"ש (מ"ר ר"פ נב) רעותיה שהן ריעיו של הקב"ה כו' מובאות לך שביום שנגמר המשכן הביאוהו אצלו כו' שזהו חלק משה רבינו ע"ה. ויש קול תפלה שהוא חלק דוד המלך ע"ה דכ' ואני תפלה כידוע ולזה צריך מקום כש"נ עד אמצא מקום לה' וכן א' (ברכות ו :) כל הקובע מקום לתפלתו כו' אל המקום אשר עמד שם. וזה היה כשנכנסו לארץ שזה פנה לכרמו זה פנה לזיתו נצרך המקדש להיות מקום לה' ועל ידי זה יזכור הישראל כי ה' הוא הנותן לך כח לעשות חיל. וזה מרמז הכ' אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך מלמדך להועיל הוא כשהאדם פנוי רק לדברי תורה כמו שרצה משה רבינו ע"ה שיהיו כל ישראל פנוים רק לתורה ועבודה. אבל לאו כל אדם זוכה לזה כמ"ש (סנהדרין צט :) טוביה לדזכיה דהוי דרופתקי דאורייתא. עז"א מדריכך בדרך תלך מרמז בדרך תלך עד"ש (ברכות יא.) ובלכת דידך עכ"פ תזכור שה' הוא מדריכך. כש"נ וזכרת וגו' כי הוא הנותן לך כח וגו'. ומשה רבינו ע"ה רצה שיהיו ישראל פנוים תמיד רק לתורה ולא יהיה להם שום קביעות בעניני עוה"ז רק ע"ד שצוה יהונדב בן רכב כי באהלים תשבו כל ימיכם. וכן היו במדבר שלא היה להם קביעות מקום רק במקום אשר יחנו היו עושים להם אהלים לפי שעה. ואז היה השראת השכינה גם כן במשכן שנקרא אהל. וכשבאו לארץ ישראל לקביעות מקם אז נבנה המקדש שיהיה מקום לה' מקום קבוע להשראת שכינה. וזש"נ משכן העדות אשר פקד על פי משה:
2
ג׳בגמ' (שבת קיט :) כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תיקרי ויכולו אלא ויכלו. וידוע מ"ש השל"ה הק' דכ"מ שא' אל תיקרי אינו כמגיה הפסוק רק המכוון שלא תוכל לקרותו כך עד שתקרא כך ואז נקרא ככתבו והענין עפמ"ש בזוה"ק פ' זו (רכב ב) ות"ח בשעתא דכלהו אומנין שארו למעבד כו' איהי אשתלימת מגרמה כו' דכתיב ותכל כל עבודת וגו' כגוונא דא ויכלו השמים וגו' וכד אתבני בי מקדשא כל עבידתא דאתעבד איהי מגרמה אתעבידת כו' ע"ש והנה במלאכת המשכן והמקדש יתכן לומר שמעצמה נעשית המלאכה ע"י השי"ת אבל בבריאת שמים וארץ יש להבין איך יתכן לשון ויכלו שדרש גם כן דאשתלימת מגרמה. אך הענין דכל מצות התורה הוא והלכת בדרכיו שהשי"ת מקיים כל המצות כמ"ש (ויקרא רבה פ' לה) הקב"ה גוזר גזירה הוא מקיימה תחילה וכו' והיינו שהאציל דברי תורה לבריאת עולמו וציוה לישראל והלכת בדרכיו וכבר אמרנו במה שנאמר בפיך ובלבבך לעשותו ולא כ' במעשיך שבאמת גמר המעשה הוא מהשי"ת דקב"ה לא בעי מינן אלא רעותא דלבא כמ"ש זח"ג (קס א) וזהו בפיך להכניס ללב ואחר כך לעשותו גמר המעשה ע"י השי"ת. וכן הציג השי"ת בשעת הבריאה כי ששת ימים עשה ה' וגו' שברא רק כח בעולם שיעמוד ו' ימים ואחר כך צריך שיוגמר ע"י השבת וכמ"ש בזוה"ק דכד אתא יומא שביעאה כדין אשתלימו כל עבידין כו' והעיקר ע"י שיהיה שומר שבת. ומקודם מתן תורה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית ע"י חידוש הלכה שהקב"ה מחדש בב"ד של מעלה בכל יום (כמ"ש ב"ר פ' מט) וזה היה עד אברהם אבינו ע"ה שקיים כל התורה ושבת בכללה שקיים אף עירוב תבשילין (כמ"ש יומא כח :) והוא מטעם שיברור מנה יפה לשבת (כמ"ש ביצה טו :) וא' (ב"ר שם) שאפילו אותן הלכות היה אברהם יודע ע"ש. אבל עיקר התכלית היה שיהיה אומה ישראלית שקבלו התורה ואז נמסרו חידושי ההלכות לישראל ונקראו בוני עולם בנאין שעוסקין בבנינו של עולם (כמ"ש שבת קיד. ונת' ויקהל מא' ח) ואמרו (כתובות ה.) גדולים מעשה צדיקים כו' ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כ' מכון וגו' מקדש אדני כוננו ידיך קרו לה מעשה ידיהם של צדיקים וכ' כוננו ידיך. והוא כנ"ל דמקודם כ' מכון לשבתך פעלת ה' בשם הוי"ה שמרמז על בית המקדש של מעלה וכמ"ש (מדברי תורה ר"פ זו) מפ' זה שבית המקדש שלמטה מכוון כנגד היכל שלמעלה. ואחר כך כ' מקדש אדני כנגד מקדש שלמטה כשנעשה אומה וכנסת ישראל ועל כן כ' בשם אדנ"י. וכ' כוננו ידיך שמעשה ידיהם של צדיקים גמר המעשה ע"י עשי"ת דאשתלימת מגרמה. וכן אמר שם אחר כך עמה שנאמר ומעשה ידיו מגיד הרקיע מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר קרי ג"כ למעשה ידיהם של צדיקים מעשה ידיו מטעם הנ"ל. והבירור של צדיקים הוא שפועלין בתפלתן שיורד המטר וכמ"ש (מו"ק כח.) דהא רבה ור"ח תרווייהו רבנן צדיקי הוו מר מצלי ואתא מטרא ומר כו' שזה הבירור שהם צדיקים. ובאמת עיקר הבריאה היה שיהיה שכינה בתחתונים וזה יהיה ע"י הצדיקים וזה שנאמר אף ידי יסדה ארץ וגו' שהוא רק היסוד מהשי"ת אבל השכלול יהיה כביכול ע"י בחינת כנסת ישראל המקבלים תורה ושומרי שבת. ועל כן כ' מקדש אדני כוננו ידיך שהוא שהכונן והשכלול ע"י כנסת ישראל. ומכל מקום נקרא ידיך שגמר המעשה של צדיקם ג"כ מהשי"ת כנ"ל. וזה להורות שידע האדם שבכל מעשיו הגמר ע"י השי"ת כש"נ לעשותו וכמו שהציג השי"ת בריאת שמים וארץ שיוגמר ע"י מעשי ידיהם של צדיקים אבל באמת הם ג"כ מעשה ידיו וז"ש בגמ' אל תיקרי ויכולו שמורה דאשתלימת מגרמה כנ"ל אלא ויכלו עד שיהיה שומר שבת ויהיה השכלול על ידו. ואז אשתלימת מגרמה כנ"ל וז"ש שמעה"כ כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית:
3
ד׳ואיתא (בגמ' שם) כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחים ידיהן על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר. הענין דפסוק זה נאמר בישעיה דכ' הנה נגע זה על שפתיך וסר וגו' והיינו העון דקרי לישראל עם טמא שפתים וכמ"ש (מדברי תורה וישלח ב) מהו רצפה רוץ פה של מי שאומר לה"ר על בני כו' גחלת שלא יכול השרף ליטול בידו אלא בשתי מלקחות נתן על פי ישעיה ולא נכוה כו' ע"ש. היינו שהיה אש דשכינה שהיא אש אוכלה אש (כמ"ש יומא כא :) ועל כן לא יכול השרף ליטול. ונגע על פי ישעיה. היינו שמה שאמר ובתוך עם טמא שפתים וגו' היה פי' ה' דיבר שכך היו הדברים ברצונו ית' וזש"נ וסר עונך. ואף שכונת ישעיה היה על ישראל שהם טמא שפתים והיה כלה"ר על ישראל. אבל הדברים שנכתבו בנביאים הם דברי תורה שבאמת נאמרו כן ע"י פי ה' והם לימוד זכות על ישראל שחטאם רק מן השפה לחוץ עד"ש (סנהדרין קו :) אין תורתו של דואג אלא משפה לחוץ. וזה היה זכות על ישראל שטומאתם וחטאם רק משפה לחוץ. ועד"ש (שהש"ר ז ח) בב' מקומות פעלו ישראל עם הקב"ה בסיני פעלו בפיהם ולא פעלו בלבם שנ' ויפתוהו בפיהם וגו' שכיון שאחר שאמרו נעשה ונשמע בזמן מועט קלקלו ע"כ היה מאמרם רק משפה לחוץ בפיהם ולא בלבם. בבבל פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם כו' והיינו שבבבל היה החטא רק מהשפה לחוץ אבל לבם היה קשור בהשי"ת. וז"ש (מגילה יב.) הם לא עשו אלא לפנים כו'. וכן היה כאן לימד זכות על ישראל שהם רק עם טמא שפתים מן השפה לחוץ אבל לבם טהור וקשור בשרש בהשי"ת וזה היה המכוון מצד השי"ת. אבל ישעיה מצדו שנתכוין לומר דלטוריא בזה על ישראל דומה הדבר לנתכוין להעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שטעון כפרה וסליחה (כמ"ש נזיר כג.) ועל זה נאמר וחטאתך תכופר (וע' בגמ' יבמות מט :). וכן בע"ש דקודם כניסת שבת כ' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שדרשו (ב"ר פ' ט) על כל ההיפך יצר הרע וגיהנם שאז מצא כל הבריאה חן בעיניו ית' (כמש"ש) עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. וזה היה בתוספת שבת דאחר כך נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ויכולו וגו'. והיינו שאז ראה השי"ת שאף התוהו ובהו שנדרש (ב"ר פ' ב) על מעשיהן של רשעים הוא רק כדי שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא ויהיה טוב מאד. וז"ש שהמתפלל בע"ש והיינו בתוספת שבת ע"ד שא' (ברכות כז :) רב צלי של שבת בע"ש. שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם היינו יצר הרע ויצר טוב שהם ב' מלאכים המלוין לו לאדם (כמ"ש זוה"ק ר"פ וישלח) והם ב' מלאכים המעידין בו (כמ"ש חגיגה טז.) והם מניחין ידיהן על ראשו היינו למעלה מתפיסת השכל עד"ש בפירש"י מירושלמי ע"פ כי ה' יהיה בכסלך בדברים שאתה כסיל בהם והיינו למעלה מתפיסתו. ואומרים לו וסר עונך תיכף בתוספת שבת שכבר נאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שהכל מסודר כן מו' ימי בראשית להיות נהורא דנפיק מגו חשוכא כנ"ל. וחטאתך תכופר היינו בשבת ע"י שמירת שבת שא' (שבת קיח :) שהמשמר שבת כהילכתה אפילו עועל זה כאנוש מוחלין לו. ואז יבורר אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו (כמש"ש פט :) והיינו שיהיה כזכיות עד"ש (זח"ב קפד א) דהא לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא. ויהיה טוב מאד. וז"ש בזוה"ק פ' זו הנז' (מא' ד) כגוונא דא ויכלו השמים והארץ ואי תימא ויכל אלהים ביום השביעי ודאי הכי הוא דכל עלמא אע"ג דכל עבידן אשתלימו כל חד וחד עלמא כלא לא הוה שלים בקיומיה עד דאתא יומא שביעאה כו' כדין אשתלימו כל עבידן ואשלים ביה קב"ה עלמא הה"ד ויכל אלהים וגו' ולכאורה אינו מובן התירוץ כיון דדרש ויכולו דכל עבידין אשתלימו ומגרמה אשתלימת כמו במעשה המשכן ובית המקדש א"כ למה נאמר אחר כך ויכל אלהים וגו'. אך הענין עפמ"ש (ב"ר פ' י) בו"ד שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו הוא מוסיף מחול על הקודש אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו ושעותיו נכנס בו כחוט השערה. וזה שייך רק לענין בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה וליכא פפיקא קמי שמיא. אבל תוספת שבת שהוא מצוה להוסיף מן החול זה שייך ג"כ אצל השי"ת שמקיים כל המצות אפילו תקנת זקנים כמ"ש בפסיקתא לחנוכה (פרשה ג) ואיך כ' ויכל אלהים ביום השביעי שנכנס בו כחוט השערה. אבל באמת כיון שענין תוספת שבת הוא מצד האדם כל שיש שומר שבת ומוסיף מחול על הקודש אז השי"ת ג"כ שומר תוספת שבת אבל בשעת הבריאה שלא היה עוד שומר דאדם הראשון קלקל בע"ש אז השי"ת נכנס בו כחוט השערה ולא שמר תוספת שבת. וזהו שמקודם בתוספת שבת שישמרו שומרי שבת כ' וירא אלהים וגו' והנה טוב מאד וגו' ויכולו דאשתלימת מגרמה ע"י זכות התוספת שבת שמצד השומר שבת ואז מצא כל הבריאה חן בעיני השי"ת כמ"ש בב"ר. ואחר כך כתיב ויכל אלהים ביום השביעי שהוא הקדושה דקביעא וקיימא מהשי"ת שנתן לשבת כש"נ לדעת כי אני ה' מקדשכם וזהו רק ביום השביעי ועז"א שנכנס בו כחוט השערה ועז"א בזוה"ק דאשלים ביה קב"ה עלמא והיינו וחטאתך תכופר. וז"ש שמניחין ידיהם על ראשו למעלה משכל ותפיסת האדם כש"נ כי ה' יהיה בכסלך כאמור:
4
ה׳(שבת קיט :) תניא ריב"י אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו א' טוב וא' רע כו' מלאך טוב אומר יה"ר שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בע"כ כו' ב' מה"ש המלוין לו הם יצר טוב ויצר הרע כמו שאמרנו (ונת' מא' ה). ובזוה"ק (פ' זו רנב ב) ואינון ממנן לאשגחא בכל אינון דנטרי יומא דשבתא ומענגי שבתא כדקא יאות והיינו דעיקר תכלית מעשה שמים וארץ הוא יום השבת דאיהו יומא דנשמתין ולאו יומא דגופא כמ"ש (זוה"ק ויקהל רה סע"א) וזה עיקר רצונו של מקום שיהיה האדם רק לשמש את קונו ולא ידע כלל מעניני עוה"ז וז"ש ואינון ממנן וכו' כנ"ל. ואמר עוד מאליו ארבע עד נטלי נפקי שביבין דאשא ומאלין שביבין אתעבידו ע"ב גלגלין מלהטין באשא מהכת אתעביד נהר דינור אלף אלפין ישמשוניה לההוא נהרא כל אינון דמענגי שבתא כו' ע"ש ומ"ש שביבין דאשא וגלגלין באשא הוא ע"פ מה שנאמר (דניאל ז׳:ט׳-י׳) שביבין די נור גלגלוהי נור דלק נהר דינור וגו' אלף אלפין ישמשוניה ובגמ' (חגיגה יג :) כ' א' אומר אלף אלפין ישמשוניה וגו' וכ' א' אומר היש מספר לגדודיו כו' ור' ירמיה ב"א א' אלף אלפין ישמשוניה לנהר דינור כו' מהיכן נפיק כו' ולהיכן שפיך כו' על ראש רשעים בגיהנם. וגיהנם איתא (ב"ר פ' ו') לא יום ולא גיהנם אלא אש שיוצאה מגופן של רשעים ומלהטת אותם כו' והיינו דנורא דיצר הרע שהם ג' קליפות הקנאה והתאוה והכבוד שנקראו אש הם עצמם אש דגיהנם (כמו שנת' ויקהל מא' ט עש"ב) וכיון שאמר דאלף אלפין ישמשוניה לנהר דינור דשפיך על ראש רשעים בגיהנם. הם המלאך רע שהוא אש דגיהנם כנ"ל. והנה בזוה"ק זכרו נהר היוצא מעדן להשקות את הגן בשם נהר דנגיד ונפיק ונהר היוצא מעדן הוא מים ונהר דינור הוא של אש. אכל באמת דברי תורה מצינו שנקרא אש כש"נ מימינו אש דת. ותורה נמשלה למים כמ"ש (ב"ק יז.) אין מים אלא תורה והענין דא' (קידושין ל :) בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואמרנו שהשי"ת ברא יצר חשק מים. והחשק יכול להיות לטוב להיות חמידו דאורייתא וחדוותא דשמעתא כמו שיהיה לעתיד. רק אתה עושה אותו רע כשמכניסו לעניני תאות עולם הזה. ואז כשהאדם מקלקל נעשה ממנו אש ונעשה נהר דינור נגד ונפק ואלף אלפין ישמשוניה לנהר דינור ומזה נפקין שביבין דאשא וע"ב גלגלין מלהטא באשא וכש"נ גלגלוהי נור דלק. ומכל מקום אמר דאלף אלפין ישמשוניה לההוא נהרא כל אינון דמענגי שבתא כו' שבאמת אף היצר הרע הוא לשמש נברא לסייע האדם לעבודה וכש"נ מפנק מנוער עבדו וגו' ונדרש (סוכה נב :) על היצר הרע שהוא עבדו של אדם רק כשמקלקל יהיה מנון ושר וכפירש"י (ונת' וישלח מא' ד עש"ב). ועל זה אמר בכל יומא ויומא נגיד ההוא נהר די נור ואוקיד לכמה כו' וכמ"ש בגמרא ולהיכן שפיך כו' על ראש רשעים בגיהנם. ואחר כך א' וכד עייל שבתא כרוזא נפקא ושכיך ההוא נהר דינור וזעפין וזיקין ושבבין אשתככו כו' דהנהר בעצמו קדוש כנ"ל אך השביבין דאשא והנור הוא משתכך ביום השבת שאז אין אש של גיהנם כלל. ואחר כך מסיק בזוה"ק ואעל בגו אמצעותא דהיכלא כו' כד עייל שבתא מתסדראן תמן כל פתורי בני עלמא דאקרי בני היכלא דמלכא כו' ובריך ליה לההוא פתורא וכל אינון אלף אלפין ורבוא רבבן כלהו פתחי ואמרי אמן עש"ב. והיינו אלף אלפין ורבוא רבבן שאמרו בגמ' דישמשוניה לנהר דינור דשפיך על ראש רשעים בגיהנם ואמרנו שזהו האש של יצר הרע שהוא אש של גיהנם ואמרו דכולם פתחו ואמרו אמן על הברכה שמברכין להאי פתורא דמענגי שבתא וז"ש בגמ' ומלאך רע בע"כ עונה אמן. וקאמר אחר כך הברכות אז תתענג על ה' שזה שכר המענג את השבת שזוכה להתגלות עתי"ק שהוא על ה' למעלה משם הוי"ה שקוצו של יוד דלעילא רמיז לאין (כמ"ש זח"ג סה ב וע"ש עט ב) ומשם כל הברכות חיי בני ומזוני.
5
ו׳ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו כו'. הוא מיוסד עפמ"ש בזוה"ח (בראשית ד"ו יז ב) עד שלא נברא העולם לא היה מי שיקלס להקב"ה כו' כיון שברא עולמו ברא המלאכים וחיות הקודש השמים וכל צבאם וברא את האדם וכולם מוכנים לשבח ליוצרם ולפארו ועדיין לא היה פאר לפניו עד שנכנס שבת כו' ופצחו רנה ושבחה העליונים ותחתונים כו' ואפילו יומו של שבת ממש משבח לו כו' עש"ב וז"ש ויום השביעי משבח ואומר כו' ואז פתחו כולם בשירה וז"ש לפיכך יפארו כו'. ובזוה"ק (פ' זו רכז ב) מאי עלמות שיר אלא כד"א ועלמות אין מספר כו' מסטרא דנוקבא אתמנן על השיר כו' על עלמות שיר וכלהו נפקו ברזא דה' כו' ו' דא רזא דדבירא דקיימא למיהב מזונא לנוקבא כו' והיינו דשירה לשון נקבה שיר ה' ה' בתראה כנסת ישראל וכמו שאמרנו דכ' הקל קול ראשון חסר מרמז קל ה' וב' מלא קל ו' קל ו' דאיקרי אות אמת כמ"ש בזוהר הקדוש (ריש ויקרא) אמת זו תורה כמ"ש (ברכות ה :) וז"ש בזוהר הקדוש לעיל (רכו סע"ב) ו' עלאה רזא דקול דאשתמע כו' ודא קול גדול רזא דאורייתא וע"ד כ' קול גדול ולא יסף והיינו תורה שבכתב. קל ה' היינו מדת מלכות שמזה בא שירה כמ"ש (שוח"ט תהלם קמח) הכל מקלסין את המלך כו וכן מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה וז"ש בזוהר הקדוש (רל א) ונפקי מקול חד דקיק כו' והיינו בינה שמבין דבר מתוך דבר. ואמר שם ונפקי גו קלא אחרא דאיהי אבן דכ' משם רועה אבן ישראל והיינו מלכות קל ה' כמש"ש וגללו את האבן דא שכינתא. ודוד המלך ע"ה שהיה מרכבה למדת מלכות היה שורש שירות ותשבחות כמ"ש (ברכות ז :) דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות. וז"ש (סנהדרין צב :) ביקש לגנות כל שירות ותושבחות שאמר דוד בס' תהלים ולא אמר סתם שאמרו ישראל רק דדוד המלך ע"ה שורש שירות ותשבחות ועל כן יסד ספר תהילים שמיוסד על שירות ותשבחות. והוא על פי מ"ש במכילתא (בשלח סו"פ ו וכ"ה במ"ר) שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקודש וא' שירה כו' והיינו עד"ש (זח"ג רל א) ברע"מ איהו אמת ואיהי אמונה שע"י דברי תורה שהוא אות ו' את אמת כנ"ל זוכין להכיר בבחינת אמת והוא קל ו' וע"י אמונה היינו שאין מפורש לנגד עין ומכל מקום ע"י שישים אל לבו שממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו יגיע אליו היראה (כמ"ש בהג"ה דריש או"ח) שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה (כמ"ש זח"א ה ב) וזהו ויראו העם את ה' שזכו למדת יראה. ויאמינו בה' איהי אמונה וע"י כן שרתה עליהם רוח הקודש שהוא ג"כ ממדת מלכות כמ"ש (מגילה יד :) ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקודש ונפתח פיהם לומר שירה. ואי' (שם יב :) שבת היה ישראל שאוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות כו' דבישראל ע"י היין נפתח פיהם לומר שירה ועפמ"ש (ברכות לה.) אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין ואף דשם מיירי ביין שנתנסך על גבי מזבח מכל מקום מצינו (פסחים קז.) כגון זה ראוי לקדש עליו ולומר עליו כל שירות ותשבחות שבעולם ושם מחמר מדינה ששותין. ועפמ"ש (ערכין יא.) איזו היא עבודה שבשמחה וטוב לבב הוי אומר זה שירה וטוב לבב מורה שב' הלבבות טובים שגם הלב כסיל נתרוקן מהרע וכולו טוב. וע"י יין מצינו (יומא עה.) שכל עריות דומות עליו כמישור וזה מ"ש (שם עו :) לא זכה משממו וכן (ריש סוטה) הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין וכן (שם ז.) הרבה יין עושה. ומי שע"י היין נפתח פיו לומר שירה בודאי נתיישר לבו וגם הלב כסיל נעשה טוב והוא טוב לבב והוא מ"ש זכה משמחו ואיתא (תענית טו.) ישרים לשמחה דכ' ולישרי לב שמחה וזהו מ"ש עבודה שבשמחה וטוב לבב וליישר הלב שיהיה טוב לבב הוא רק ע"י התגלות עתיקא וז"ש (זח"ב נד א) שחשב דכל תושבחן פתחו באז ואמר כד אתנהיר נהירו דעתי"ק כו' ואל"ף פל"א עליון נהיר לכל עיבר חו"ב ומטו לז' מדת מלכות. ובתקו"ז (תי' יג) תנינא בשיר דא חכמה שר י' כו' וכ"ה ברע"מ (זח"ג רכג ב) בשיר ובברכה חכמה ובינה ע"ש וז"ש שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה דרוח הקודש איתא (שם סא רע"א) כלומר רוח מההוא קודש דלעילא וז"ש בשיר דא חכמה דלומר שירה צריך רוח מקודש עלאה חכמה עלאה. ובאחשורוש דכ' כטוב לב המלך ביין איתא (במ"ר) טובה ואינה טובה דכ' כטוב ולא בטוב דהיינו שנדמה לו שטוב לבו ביין אבל באמת נגלה נבלותו ע"י היין שדרש דבר המגונה אף לעכו"ם מה שאין כן בישראל שהיה אז שבת והיה התגלות עתיקא ע"י היין נגלה מעמקי לבם שנפתח פיהם ע"י היין לומר שירות ותושבחות. ובודאי שזכו שנתיישר לבם ולישרי לב שמחה. עבודה שבשמחה וטוב לבב. ומצינו (שוח"ט תהילים א) שביקש דוד המלך ע"ה שהקורא בתהלים יטלו שכר עליהם כנגעים ולמה לא אמר כקורא בתורה סתם. גם רבי סידר אהלות ואחר כך נגעים ובכ"מ בש"ס שנזכרו נזכר נגעים ואהלות. אך כבר אמרנו דג' קליפות הקנאה תאוה והכבוד מהם נסתעף ג' טומאות מצורע וזב וטמא לנפש. ומקליפת הקנאה לא ישאר מאומה משא"כ מיצר הרע דתאוה יושאר לעתיד להיות חשק לתורה וכמ"ש (זח"א קלח א) דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי. ועל כן מצורע משולח חוץ לג' מחנות וזב אינו משולח רק ממחנה לויה (ונת' פרה מא' ו) ויצר הרע של הגאוה יש מחלוקת (סוטה ה.) ובשמתא דלית ביה ארנב"י לא מינה ולא מקצתה כו' ומצינו אף ברבי שהיה מדוגל בענוה כמ"ש (שם מט :) מכל מקום ציוה לבנו נהוג נשיאותך ברמים וזרוק מרה בתלמידים (כמ"ש כתובות קג :) והיינו שבעולם הזה נצרך לפעמים מה מהגאוה לעבודה. וכנגד הגאוה טומאת מת וכ"ה (מ"ר ומדברי תורה ר"פ ויחי) ואין מות אלא לשון השפלה וע"י שיתן אל לבו ולאן אתה הולך למקום כו' על ידי זה בא השפלות. ולכך טמא מת אינו משולח רק ממחנה שכינה שנוהג אף בגדולים ואינו משולח ממחנה לויה ולעתיד יתבטל. ועל כן ביקש שיהיו נוטלין שכר על שירות ותשבחות שבס' תהילים כעוסקין בנגעים ואהלות שהם ב' הטומאות שכנגד קלי' הקנאה והכבוד שלא יושאר מהם לעתיד כנ"ל שלא יהיה שריד וגו' ויבולע המות לנצח. ועל כן הקדימו נגעים לאהלות דקלי' הקנאה אין לה חלק בישראל כלל מה שאין כן בירור הגאוה שישנו אף בנפשות גבוהות כנ"ל. וכבר אמרנו במ"ש (פסחים נ.) אלו נגעים ואהלות שיקרין הן בעולם הזה וקפויין הן לעולם הבא דר"ל דב' קליפות אלו קשים לנצח ולבטלם בעולם הזה ולעולם הבא יתבטלו מכל וכל כנ"ל (ונת' ויצא מא' ז) וביקש דוד המלך ע"ה על תהלות ושירות ותשבחות שבתהלם שיהיו בשמחה וטוב לבב כנ"ל. שיזכו לבטל כל היצר הרע אף דב' קליפות אלו. והנה ג' האבות בקדושה כנגד ג' קליפות אלו דמדת יצחק אבינו ע"ה פחד יצחק פחד על הקרובים כמ"ש רש"י (בשלח ממכילתא) והיינו שפחד ד' לנגדו תמיד וממילא ניצול מכל חמדה וכמו שאמרנו במה שנאמר והוא יושב בארץ הנגב שהיה לו נייחא במדה זו שהיה מנוגב מכל חמדה ע"ד שדרשו (תמורה טז.) ארץ הנגד שמנוגב מכל טובה והוא מנגד לקליפת ישמעאל דתאוה. ואברהם אבינו ע"ה שהיה אוהב את הבריות הוא מנגד לקליפת עשו הקנאה שהיה שונא הבריות כמ"ש (ב"ר פ' סג) שנאת דמו של אדם בגופו ויעקב אבינו ע"ה שהיה מדתו השפלות כש"נ קטונתי וגו' מנגד לקליפת הגאוה והכבוד (ונת' כ"פ) ושבת בת מתעטרא בג' אבהן ניצולים מהג' קליפות שרשי היצר הרע. ובשבת יש התגלות עתיקא ונפתח הפה ע"י היין לומר שירות ותשבחות. והנה בסל"ש מתחיל פזמון האריז"ל אזמר בשבחין ואומרים נהורא לה ימטי שמבקשים על האור. ובסעודת יום שבת אומרים נהוריא ישרי בה והוא דאף שבזוהר הקדוש (ח"ב רד א') אמרו ש' רזא דג' אבהן בת מתעטרא בהון. מצינו במק"א (רע"מ זח"ג רנז א) ש' ג' כתרין כתר חכמה ובינה ואיהי בת רביעאה לון. והוא עפמ"ש ברע"מ (יתרו צב א) דקחשב ג' קדושות שבת שבת עלאה שבת דיומא שבת דלילה. והיינו בלילה שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה (כמ"ש זח"א ה ב) ובא היראה פחד יצחק איהי אמונה ונפתח הפה לומר שירה ולכן מתחיל הפזמון אזמר בשבחין ומבקשים על האור דאז בת מתעטרא באבהן. ובסעודתא דיומא סעודתא דעתיקא דבת מתעטרא בג' ראשונות כח"ב אומרים נהוריא ישרי בה וג' ראשונות כולם מורים על אור תורה כתר טלא דעתיקא חכמה תורה שבכתב בינה מבין דבר מתוך דבר ובת כנסת ישראל מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ותורה אור. ודכו"ע בשבת ניתנה תורה והיינו תורה שבכתב ובזוה"ק (ח"א מז ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי והיינו מלכות פה תורה שבעל פה כנ"ל:
6
ז׳בני היכלא דכסיפין כו' מקיימי ג' סעודות שבת נקראו בני היכלא דמלכא כמ"ש בזוהר הקדוש (פ' זו רנב ב) כד עייל שבתא מתסדראן תמן כל פתורי דבני עלמא דאקרו בני היכלא דמלכא כו' והיך מענגי ליה לכל פתורא כו' וכ"כ לעיל (יתרו פח ב) ת"ח בסעודתי אלין אשתמודעון ישראל דאינון בני מלכא דאינון מהיכלא דמלכא מ"ש וזהו בכל סעודת שבת. ואומרים ביחוד בסעודה ג' בני היכלא כו' הענין כמו שאמרנו כ"פ דשבת בשנה כמו המקדש בעולם. ויש ג' מחנות מחנה ישראל ומחנה לויה ומחנה שכינה. ובמחנה שכינה ג"כ יש ג' קדושות קדושת העזרה וקדושת היכל וקדושת קה"ק. והם מכוונים נגד ג' קדושת שבת. קדושת העזרה שם היה מותר לכל ישראל לכנוס לצורך סמיכה זהו נגד ק' חקל תפוחין קדישין שהוא בחינת כנסת ישראל נפשות ישראל כידוע. וקדושת בית קדשי הקדשים נגד קדושת עתיקא וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב קכא א) ע"פ והחכמה מאן תמצא והחכמה נפקת מאתר דאקרי קדש הקדשים דמדת אין שהוא עתיקא סתימאה דכל סתימין (כמש"ש סד ב) איקרי קדש הקדשים. וקדושת היכל באמצע נגד קדושת ז"א שיעקב אבינו ע"ה מרכבה לה שהוא הבריח התיכון וגו'. והם כנגד ג"פ קדוש. קדיש בשמי מרומא עלאה כנגד קדושת עתיקא שנקרא מרום וקדוש דכן מורה לשון מרום בדברי תורה שהוא מרומם מכל השגה ותפיסה וכנגד זה סעודתא דיממא סעודתא דעתיקא. קדיש על ארעא עובד גבורתיה ק' חקל תפוחין קדישין דארץ נקרא כנסת ישראל (כמ"ש זח"א לא רע"ב) וכן נחשבה סעודתא דחק"ת בהאריז"ל נגד קדושת יצחק אבינו ע"ה שמדתו גבורה. וקדיש לעלם ולעלמי עלמיא נגד קדושת יעקב אבינו ע"ה שמדתו אמת ליעקב וכ' שפת אמת תכון לעד. ובאמת נגד ג' קדושות אלו יש מחנה ישראל ומחנה לויה ומחנה שכינה אך במחנה שכינה עצמה יש גם כן ג' קדושות אלו כנ"ל שהם קה"ק ועזרה והיכל באמצע. ובהיכל עצמו יש גם כן ג' קדושות שלחן בצפון ומנורה בדרום ומזבח הזהב והם כנגד ג' כתרים כתר מלכות הוא בשולחן בצפון שולחן מלכים שלזה זכה שהמע"ה שנכתבה כל סעודתו בפסוק לעולמי עד ועל זה א' וזה חלקי מכל עמלי שנכתבה סעודתו בדברי תורה שמורה שהוא לכו לחמו בלחמי וגו' ובאמת עיקר העושה הוא בדעת כמ"ש (נדרים מא.) אין עני אלא בדעה וכן עשיר היינו בדעת (וכן נדרש תמורה טז. עשיר ורש מי שעשאו חכם לזה כו') ושלמה המלך ע"ה זכה לכל חכמה תתאה בחלום. ועז"א הכ' שוא לכם וגו' אוכלי לחם העצבים שגם בדברי תורה יש שקונה ביגיעה ונקרא לחם העצבים עד"ש (ב"ב קמה :) מסיע אבנים יעצב בהם אלו בעלי משנה. כן יתן לידידו מרמז לשלמה המלך ע"ה שנקרא ידידיה. שינה שזכה לכל התורה שבעל פה בשינה ומיוחד לו העושר דשולחן מלכים. ודוד המלך ע"ה אף שבאמת כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה (כמ"ש שבת נו.) מכל מקום על הגוון נראה שהיה עליו טענות ועל כן כ' והנה בעניי ואיתא (ירושלמי פ"ד דפאה) שהיה מתענה כו' ע"ש והיה ירא לסמוך על אכילתו שהיא בקדושה. מה שאין כן שלמה המלך ע"ה אף שבעצמו ביקש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי נכתבה סעודתו שהיה הכל לחם חקו לכו לחמו בלחמי וזהו כתר מלכות. ומזבח הקטרת הוא כתר כהונה ונעשה הזיר במזבח הקטרת ולא במזבח החיצון שקרבו בו כל הקרבנות מפני שעיקר כתר כהונה הוא כח אהרן שנ' ורבים השיב מעון ומדתו אוהב שלום כו' שמברר שאף פושעי ישראל עתידין שיתנו ריח כחלבנה שריחה רע ומנאה הכ' בין סממני הקטורת (עד"ש כריתות ו :) וזהו אוהב שולם לייחד הכל. והמנורה כנגד תורה שבעל פה שעז"א (מ"ר תצוה) בא והאיר לי שאור תורה שבעל פה נמסר לישראל ולאהרן ביחוד ולא בשמים היא כו' נצחוני בני כמ"ש (בבא מציעא נט :) וכתר מלכות היינו אור תורה שבע"פ שנותן השי"ת במתנה כמו שנתן לשלמה המע"ה בחלום כנ"ל והוא עושר הדעת מצד השי"ת. והמנורה היינו התורה שבעל פה שזוכה האדם ביגיעו שהוא גם כן דברי אלהים חיים. עד"ש ובתורה אתה עמל וחיי צער תחיה. ועיקר הכתר תורה הוא בבית קה"ק ששם מונחים לוחות שבהם כלול הכל כל תורה שבכתב ותורה שבעל פה כמו שנמסר למשה רבינו ע"ה. ועז"א משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכמ"ש בזוהר הקדוש (תרומה קלז ב בס"א) דהוא על תורה שבעל פה דתורה שבכתב ללואי אתחזי ע"ש. והיינו התורה שבעל פה של משה רבינו ע"ה שהיה כלול בלוחות והוא בחינת הדעת של משה רבינו ע"ה. אבל התורה שבעל פה הרב חכמה לתקן הרב כעס הוא אור המנורה בא והאיר לי והיא בהיכל (ועוד נת' תצוה מא' יב ד"ה ובהיכל ע"ש) והג' קדושות האלו גם כן ג' קדושות שבת כתר מלכות הוא בחינת כנסת ישראל שדוד המלך ע"ה ושלמה המלך ע"ה מרכבה למדת מלכות חק" וכתר תורה כנגד אברהם אבינו ע"ה שעיקר כתר זה בקה"ק שהוא כנגד עתיקא דאקרי קה"ק כנ"ל והם שלחן בצפון ומנורה בדרום ימינא ושמאלא מדות אברהם ויצחק כידוע. וכתר כהונה שבמזבח הקטורת כנגד יעקב אבינו ע"ה שמטתו שלימה שנכלל בו אף שכנגד החלבנה שג"כ עתידין שיתנו ריח. וכן הוא המזבח באמצע. וז"ש דכד עייל שבתא מתסדראן כל פתורי דאקרי בני היכלא דמלכא שבאמת אף בסעודת הלילה נקראו בני היכלא שכן ענג ר"ת עדן נהר גן (כמ"ש זח"א כו א) שהם קדושות הג' סעודות והם כולם במקדש כנ"ל. רק בס"ג שכנגד יעקב אבינו ע"ה שכנגדו קדושת ההיכל וכמו שאמרנו וכן קדושת מזבח הקטורת שבהיכל שמטתו שלימה וכנ"ל בזה נקראו ישראל ביחוד בני היכלא דמלכא:
7
ח׳גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. הוא עפמ"ש בזוה"ק (פ' זו רכד ב) לא ימנע טוב להולכים בתמים רזא דא ההוא דכ' וימנע מרשעים אורם ודא איהו נהורא קדמאה כו' דגניז וסתים ליה קב"ה כו' ע"ש ויש להבין מה רבותיה דלא ימנע מהולכים בתמים מה שגנז ומנע מרשעים. אך המכוון דאף ההולכים בתמים יכול להיות שיעשו מעשה שיהיו בכלל רשעים כמו דוד המלך ע"ה שאמרו עליו דוד הבא על א"א כו' (כמ"ש סנהדרין קז.) ומי שעובר על מצוה דרבנן נקרא רשע (כמ"ש יבמות כ. ונדה יב. ע"ש) כש"כ אם היה עובר ח"ו על איסור מפורש שבמיתה. אך ההולכים בתמים היינו שרוצים להיות תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. רק שהיצר הרע יכול להטעות האדם ולהשים חשך לאור ולומר לרע טוב. וכמו דוד המלך ע"ה שלא עלה על דעתו שעושה איסור בזה וכמ"ש (סנהדרין שם) ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית כו'. רק אחר ששמע מהנביא אתה האיש. והשי"ת אמר לו היחתה איש אש בחיקו וגו' (כמ"ש בגמ' שם) אז אמר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי כמה שנאמר לא ימנע טוב להולכים בתמים שאין השי"ת מונע אורו האור כי טוב כיון שיודע שלא רצה לעשות נגד רצונו ית' ורצה להיות בכלל תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. וכן דוד המלך ע"ה שאמר ולבי חלל בקרבי שהרגו ליצר הרע. ובאמת כן היה שלא חטא וכמ"ש (שבת נו.) שהאומר דוד חטאאינו אלא טוה. אלא שתלו בו אותו עוון כדי שאם חטא יחיד א"ל כלך אצל יחיד (כמ"ש ע"ז ה.) בודאי לא מנע השי"ת אורו ממנו. וזש"נ כי אתה עמדי כנ"ל וכתיב מקודם כי שמש ומגן ה' אלהים ואיתא בזוהר הקדוש (שם) שמש דא הוא רזא דשמא קדישא הוי"ה כו' והיינו להופיע דברי תורה ללב חכם לימינו. ומגן דא הוא רזא דשמא קדישא דאיקרי אלהים כו' והיינו מדת היראה פחד יצחק והוא מגן שמציל מכל רע שלא יפתהו היצר הרע שהוא בלב כסיל לשמאלו. ויצחק אבינו ע"ה מדתו אלהים דפחד יצחק. אבל אברהם אבינו ע"ה שמדתו אהבת חסד וכשנלחם בד' מלכים ונתיירא שמא אותן שהרגתי היה בהם צדיק א' ונכשל (כמ"ש ב"ר פ' מד) אמר לו הקב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך והיינו גם כן שם אלהים שהוא מגן ומציל מכל רע שלא יטעהו היצר הרע ולא יבא לידי טעות וז" בזוהר הקדוש ורזא דכתיב אנכי מגן לך. וכן דוד המלך ע"ה אמר מגני וקרן ישעי משגבי. וכן זכה דוד המלך ע"ה דכ' ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים ואמרו (פסחים קיז :) זהו שאומרים מגן דוד. ואחר כך אמר הכ' חן וכבוד יתן ה' בשם הוי"ה לא ימנע טוב להולכים בתמים שכיון שהולכים בתמים שרוצים לעשות רק רצון השי"ת גם אם אירע להם ח"ו מה שיוכלו לכוללם בשם רשעים דכ' וימנע מרשעים אורם. מההולכים בתמים לא ימנע טוב. אורו שהוא אור כי טוב. וזה שאמר גם וגו' לא אירא רע כי אתה עמדי:
8
ט׳בזוה"ק פ' זו (רנב ב) בסעודתא בתראה תליתאה מסיים ואמר על כל אינון קדמאי אז יבקע כשחר אורך וגו'. והנה פסוק זה לא נאמר כלל על ענג שבת דפסוק ראשון דמייתי אז תתענג נאמר אחר פסוק אם תשיב משבת וגו' מה שאין כן פסוק זה נאמר למעלה על צדקה הלוא פרס לרעב וגו'. אך הענין עפמ"ש בזוהר הקדוש (בשלח נד א) שהביא כמה פסוקים דפתחו באז. ואמר כד אתנהיר נהירו דעתי"ק כו' בא' וא' בז' אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר כו' ומטו לזיי"ן כו' וז"ש מקודם ומה ברכה היא דבריך על האי פתורא דמתסדר ואתענגא כדקא יאות אז תתענג על ה' וגו' שזה נאמר בפסוק על המענג את השבת כנ"ל. וקראת לשבת ענג וגו' אז תתענג וגו' והיינו שזוכה להתגלות בחינת עתיקא שנקרא על ה' וכמ"ש בזוה"ק (יתרו פג רע"א) מאי על ה' כו' דכ' מאין יבא עזרי וכ' ועד עתיק יומיא מטא וגו' ע"ש וכ"כ בזוה"ק (ח"ג עט ב) על דייקא והיינו שהוא למעלה משם הוי"ה שמורה על ט' המדות כמ"ש (שם רנח סע"א) י' חכמה ה' בינה ו' תפארת כליל שית ספירין ה' מלכות ואיתא (שם סה ב) קוצא דיוד דלעילא רמיזא לאין וזהו על ה' כנ"ל והוא רזא דאז אל"ף פלא עליון דמטו לז'. ובשבת התגלות עתיקא כמ"ש בזוה"ק ועל זה אמר וכלהו אמרי אז תקרא וה' יענה דכ' גם כן באז. והוא על פי מ"ש (שבת קיח :) כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו כו' ע"ש. ובאמת גם ע"י מצות צדקה זוכין לאור עתיקא כמ"ש (ב"ב י' :) במה תרום קרן ישראל בכי תשא ואף דהפרשה מיירי ממצות שקלים קאי גם על שאר צדקה כפירש"י קח מהם כופר לצדקה וכן נראה מהגמרא דלפניה ואחריה מדבר מצדקה ע"ש ומייתי קרנו תרום בכבוד וגו' צדקה תרומם גוי (ונת' שקלים מא' א' ד"ה ובפסיקתא) ולשון רם ותרום מורה למעלה מהתפיסה שזה בחינת עתיקא. ועל כן נאמר על צדקה אז וגו'. ואמר אחר כך דבסעודה ג' מסיים ואמר אז יבקע כשחר אורך וגו' וכ"כ בענין אושפיזין (זח"ג קד א) דיעקב אמר אז יבקע וגו' וכ' שם בנצו"ח יבק"ע אותיות יעק"ב. ויתכן שזה הברכה שייך ליעקב אבינו ע"ה שהוא הולך ואור שבאור עתיקא מצינו בקריעת ים סוף שהיה התגלות עתיקא וראתה שפחה על הים מה דלא חמא יחזקאל נביאה מכל מקום נעלם מהם אחר כך דכ' ולא מצאו מים וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב ס א) מה שאין כן אור קדושת יעקב שמדתו אמת שפת אמ תכון לעד שהוא הולך ואור בכל פעם יותר. וזש"נ אז יבקע כשחר אורך שמתחיל להאיר ומאיר בכל פעם יותר עד נכון היום. ומברכין ברכה זו בסעודה י' שכנגד קדושת יעקב אבינו ע"ה ועז"א אז יבקע וגו' שאז התגלות מצחא דעתיקא כמ"ש באד"ר וז"ש אז יבקע כשחר אורך שיהיה מאיר והולך לעולמי עד. ואמר דכל אינון שבעין נהורין כו' פתחי ואמרי הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'. והיינו שמצד האדם מה ה' שואל כי אם ליראה וזה הקדושה זוכין תיכף בסעודת ליל שבת שנקראו יראי שמי ע"י שמירת שבת (כמ"ש תענית ח :) ואחר שעבר יום השבת בשמירה זוכה לקדושת אור ז"א קדושת יעקב אבינו ע"ה שיושאר הקדושה לעולמי עד:
9
י׳למוצש"ק
10
י״אבזוה"ק פרשה זו (רנב ב) בסעודתא בתראה תליתאה מסיים ואמר אז יבקע כשחר אורך וגו' כבוד ה' יאספך. והוא כמו שאמרנו דאז מורה על התגלות עתיקא אל"ף אנהיר לזיין. ואמר יבקע כשחר אורך שהוא רק התחלת בקיעת האור וכמו שאמרנו כבר דהאדם נקרא כל ימיו הולך כש"נ כי הולך האדם אל בית עולמו שכל צדיק הוה ליה עולם בעצמו כמ"ש במד"ר (פ' זו פ' נב) עולמים אין כתיב כאן אלא עולמו וכל ימי המעשה הוא ויהי בנסוע וגו' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך וגו' ואז האדם הולך ממסע למסע וכשבא יום השבת אז ובנחה יאמר שובה ה' וגו' ותמיד קדושת השבת כפי קדושת עמל ימי המעשה שכן נזכר תמיד קודם השבת ששת ימי המעשה (וכמו שנת' קדושת שבת מא' א וש"מ) ובשבת אז מופיע קדושה לימי המעשה שאחריו והם בקדושה יותר מו' ימי המעשה הקודמים וכשבא השב השניה מתוספת היא בקדושה יתירה וכן משפיע השבת קדושה יתירה לימי המעשה הבאים וכן לעולם כל ימי חייו הוא הולך. ומטעם זה אומרים במוצאי שבת ויהי נעם ה' וגו' שהוא ברכה שברכן משה רבינו ע"ה כמ"ש רש"י ומה ברכה ברכן יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם והוא במד' (נשא פ' יב) ובזוה"ק (פרשה זו רכא ב) ומה ברכה בריך לון יהא רעוא דתשרי ברכה על עובדוי ידיכון. ברכה איתא בתקו"ז (תי' יג) תליתאה בברכה ודא שכינתא עלאה וכ"כ בזוה"ק (ח"ג רכג ב) בשיר ובברכה חכמה ובינה. וזהו ויהי נועם ה' וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א קצז ב) עלמא דאתי אקרי נעם כו' ומבקשים על ימי המעשה שיהיה בהם ברכה והיינו בינה ודברי תורה שזוכין בשבת מהם יושפע לימי המעשה שנוכל להיות מיוחד לעמל תורה. ותשרה שכינה במעשה ידנו שיהיה כמלאכת המשכן שאף במעשה עולם הזה יהיה המכוון לש"ש ויתקדשו המעשים. וז"ש דבסעודה ג' מסיים אז יבקע כשחר אורך שהאור שזכו בשבת זו יהיה רק בקיעת האור כשחר ויהיה הולך ואור עד נכון היום שמקדושה זו יתקדשו ימי המעשה. וע"י זה יתקדש השבת הבא בקדושה חדשה ויתירה כנ"ל. וארוכתך מהרה תצמח שיוכלו לתקן שורש פגם הנחש ועדמ"ש (ב"ר פ' י) ומחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא. כבוד ה' יאספך לשון אסיפה הוא רק בצדיקים (וכמ"ש ב"ב טז סע"ב) ואמר שהאסיפה יהיה ע"י כבוד ה' ולא יהיה ח"ו ע"י שליטת הנחש. ואחר כך מסיק בזוהר הקדוש כל אינון שבעין נהורין אחרנין פתחי ואמרי הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'. והיינו שלא נאמר שלזה זוכין רק הצדיקים. ואמר שזוכין לזה כל ישראל שהם יראי שמי בשבת (כמ"ש תענית ח :) ואיתא (ירושלמי פ"ד דדמאי) אימת שבת על ע"ה. וכל א' לפי מדרגתו זוכה בשבת כשהוא רק משמר שבת. לבקיעת האור להכניס קדושה לימי המעשה ולהתקדש השבת הבא בקדושה יתירה כאמור והוא הולך. הולך ואור עד נכון היום:
11