פרי צדיק, פקודי ו׳Peri Tzadik, Pekudei 6
א׳ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו כו'. הוא מיוסד עפמ"ש בזוה"ח (בראשית ד"ו יז ב) עד שלא נברא העולם לא היה מי שיקלס להקב"ה כו' כיון שברא עולמו ברא המלאכים וחיות הקודש השמים וכל צבאם וברא את האדם וכולם מוכנים לשבח ליוצרם ולפארו ועדיין לא היה פאר לפניו עד שנכנס שבת כו' ופצחו רנה ושבחה העליונים ותחתונים כו' ואפילו יומו של שבת ממש משבח לו כו' עש"ב וז"ש ויום השביעי משבח ואומר כו' ואז פתחו כולם בשירה וז"ש לפיכך יפארו כו'. ובזוה"ק (פ' זו רכז ב) מאי עלמות שיר אלא כד"א ועלמות אין מספר כו' מסטרא דנוקבא אתמנן על השיר כו' על עלמות שיר וכלהו נפקו ברזא דה' כו' ו' דא רזא דדבירא דקיימא למיהב מזונא לנוקבא כו' והיינו דשירה לשון נקבה שיר ה' ה' בתראה כנסת ישראל וכמו שאמרנו דכ' הקל קול ראשון חסר מרמז קל ה' וב' מלא קל ו' קל ו' דאיקרי אות אמת כמ"ש בזוהר הקדוש (ריש ויקרא) אמת זו תורה כמ"ש (ברכות ה :) וז"ש בזוהר הקדוש לעיל (רכו סע"ב) ו' עלאה רזא דקול דאשתמע כו' ודא קול גדול רזא דאורייתא וע"ד כ' קול גדול ולא יסף והיינו תורה שבכתב. קל ה' היינו מדת מלכות שמזה בא שירה כמ"ש (שוח"ט תהלם קמח) הכל מקלסין את המלך כו וכן מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה וז"ש בזוהר הקדוש (רל א) ונפקי מקול חד דקיק כו' והיינו בינה שמבין דבר מתוך דבר. ואמר שם ונפקי גו קלא אחרא דאיהי אבן דכ' משם רועה אבן ישראל והיינו מלכות קל ה' כמש"ש וגללו את האבן דא שכינתא. ודוד המלך ע"ה שהיה מרכבה למדת מלכות היה שורש שירות ותשבחות כמ"ש (ברכות ז :) דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות. וז"ש (סנהדרין צב :) ביקש לגנות כל שירות ותושבחות שאמר דוד בס' תהלים ולא אמר סתם שאמרו ישראל רק דדוד המלך ע"ה שורש שירות ותשבחות ועל כן יסד ספר תהילים שמיוסד על שירות ותשבחות. והוא על פי מ"ש במכילתא (בשלח סו"פ ו וכ"ה במ"ר) שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקודש וא' שירה כו' והיינו עד"ש (זח"ג רל א) ברע"מ איהו אמת ואיהי אמונה שע"י דברי תורה שהוא אות ו' את אמת כנ"ל זוכין להכיר בבחינת אמת והוא קל ו' וע"י אמונה היינו שאין מפורש לנגד עין ומכל מקום ע"י שישים אל לבו שממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו יגיע אליו היראה (כמ"ש בהג"ה דריש או"ח) שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה (כמ"ש זח"א ה ב) וזהו ויראו העם את ה' שזכו למדת יראה. ויאמינו בה' איהי אמונה וע"י כן שרתה עליהם רוח הקודש שהוא ג"כ ממדת מלכות כמ"ש (מגילה יד :) ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקודש ונפתח פיהם לומר שירה. ואי' (שם יב :) שבת היה ישראל שאוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות כו' דבישראל ע"י היין נפתח פיהם לומר שירה ועפמ"ש (ברכות לה.) אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין ואף דשם מיירי ביין שנתנסך על גבי מזבח מכל מקום מצינו (פסחים קז.) כגון זה ראוי לקדש עליו ולומר עליו כל שירות ותשבחות שבעולם ושם מחמר מדינה ששותין. ועפמ"ש (ערכין יא.) איזו היא עבודה שבשמחה וטוב לבב הוי אומר זה שירה וטוב לבב מורה שב' הלבבות טובים שגם הלב כסיל נתרוקן מהרע וכולו טוב. וע"י יין מצינו (יומא עה.) שכל עריות דומות עליו כמישור וזה מ"ש (שם עו :) לא זכה משממו וכן (ריש סוטה) הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין וכן (שם ז.) הרבה יין עושה. ומי שע"י היין נפתח פיו לומר שירה בודאי נתיישר לבו וגם הלב כסיל נעשה טוב והוא טוב לבב והוא מ"ש זכה משמחו ואיתא (תענית טו.) ישרים לשמחה דכ' ולישרי לב שמחה וזהו מ"ש עבודה שבשמחה וטוב לבב וליישר הלב שיהיה טוב לבב הוא רק ע"י התגלות עתיקא וז"ש (זח"ב נד א) שחשב דכל תושבחן פתחו באז ואמר כד אתנהיר נהירו דעתי"ק כו' ואל"ף פל"א עליון נהיר לכל עיבר חו"ב ומטו לז' מדת מלכות. ובתקו"ז (תי' יג) תנינא בשיר דא חכמה שר י' כו' וכ"ה ברע"מ (זח"ג רכג ב) בשיר ובברכה חכמה ובינה ע"ש וז"ש שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה דרוח הקודש איתא (שם סא רע"א) כלומר רוח מההוא קודש דלעילא וז"ש בשיר דא חכמה דלומר שירה צריך רוח מקודש עלאה חכמה עלאה. ובאחשורוש דכ' כטוב לב המלך ביין איתא (במ"ר) טובה ואינה טובה דכ' כטוב ולא בטוב דהיינו שנדמה לו שטוב לבו ביין אבל באמת נגלה נבלותו ע"י היין שדרש דבר המגונה אף לעכו"ם מה שאין כן בישראל שהיה אז שבת והיה התגלות עתיקא ע"י היין נגלה מעמקי לבם שנפתח פיהם ע"י היין לומר שירות ותושבחות. ובודאי שזכו שנתיישר לבם ולישרי לב שמחה. עבודה שבשמחה וטוב לבב. ומצינו (שוח"ט תהילים א) שביקש דוד המלך ע"ה שהקורא בתהלים יטלו שכר עליהם כנגעים ולמה לא אמר כקורא בתורה סתם. גם רבי סידר אהלות ואחר כך נגעים ובכ"מ בש"ס שנזכרו נזכר נגעים ואהלות. אך כבר אמרנו דג' קליפות הקנאה תאוה והכבוד מהם נסתעף ג' טומאות מצורע וזב וטמא לנפש. ומקליפת הקנאה לא ישאר מאומה משא"כ מיצר הרע דתאוה יושאר לעתיד להיות חשק לתורה וכמ"ש (זח"א קלח א) דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי. ועל כן מצורע משולח חוץ לג' מחנות וזב אינו משולח רק ממחנה לויה (ונת' פרה מא' ו) ויצר הרע של הגאוה יש מחלוקת (סוטה ה.) ובשמתא דלית ביה ארנב"י לא מינה ולא מקצתה כו' ומצינו אף ברבי שהיה מדוגל בענוה כמ"ש (שם מט :) מכל מקום ציוה לבנו נהוג נשיאותך ברמים וזרוק מרה בתלמידים (כמ"ש כתובות קג :) והיינו שבעולם הזה נצרך לפעמים מה מהגאוה לעבודה. וכנגד הגאוה טומאת מת וכ"ה (מ"ר ומדברי תורה ר"פ ויחי) ואין מות אלא לשון השפלה וע"י שיתן אל לבו ולאן אתה הולך למקום כו' על ידי זה בא השפלות. ולכך טמא מת אינו משולח רק ממחנה שכינה שנוהג אף בגדולים ואינו משולח ממחנה לויה ולעתיד יתבטל. ועל כן ביקש שיהיו נוטלין שכר על שירות ותשבחות שבס' תהילים כעוסקין בנגעים ואהלות שהם ב' הטומאות שכנגד קלי' הקנאה והכבוד שלא יושאר מהם לעתיד כנ"ל שלא יהיה שריד וגו' ויבולע המות לנצח. ועל כן הקדימו נגעים לאהלות דקלי' הקנאה אין לה חלק בישראל כלל מה שאין כן בירור הגאוה שישנו אף בנפשות גבוהות כנ"ל. וכבר אמרנו במ"ש (פסחים נ.) אלו נגעים ואהלות שיקרין הן בעולם הזה וקפויין הן לעולם הבא דר"ל דב' קליפות אלו קשים לנצח ולבטלם בעולם הזה ולעולם הבא יתבטלו מכל וכל כנ"ל (ונת' ויצא מא' ז) וביקש דוד המלך ע"ה על תהלות ושירות ותשבחות שבתהלם שיהיו בשמחה וטוב לבב כנ"ל. שיזכו לבטל כל היצר הרע אף דב' קליפות אלו. והנה ג' האבות בקדושה כנגד ג' קליפות אלו דמדת יצחק אבינו ע"ה פחד יצחק פחד על הקרובים כמ"ש רש"י (בשלח ממכילתא) והיינו שפחד ד' לנגדו תמיד וממילא ניצול מכל חמדה וכמו שאמרנו במה שנאמר והוא יושב בארץ הנגב שהיה לו נייחא במדה זו שהיה מנוגב מכל חמדה ע"ד שדרשו (תמורה טז.) ארץ הנגד שמנוגב מכל טובה והוא מנגד לקליפת ישמעאל דתאוה. ואברהם אבינו ע"ה שהיה אוהב את הבריות הוא מנגד לקליפת עשו הקנאה שהיה שונא הבריות כמ"ש (ב"ר פ' סג) שנאת דמו של אדם בגופו ויעקב אבינו ע"ה שהיה מדתו השפלות כש"נ קטונתי וגו' מנגד לקליפת הגאוה והכבוד (ונת' כ"פ) ושבת בת מתעטרא בג' אבהן ניצולים מהג' קליפות שרשי היצר הרע. ובשבת יש התגלות עתיקא ונפתח הפה ע"י היין לומר שירות ותשבחות. והנה בסל"ש מתחיל פזמון האריז"ל אזמר בשבחין ואומרים נהורא לה ימטי שמבקשים על האור. ובסעודת יום שבת אומרים נהוריא ישרי בה והוא דאף שבזוהר הקדוש (ח"ב רד א') אמרו ש' רזא דג' אבהן בת מתעטרא בהון. מצינו במק"א (רע"מ זח"ג רנז א) ש' ג' כתרין כתר חכמה ובינה ואיהי בת רביעאה לון. והוא עפמ"ש ברע"מ (יתרו צב א) דקחשב ג' קדושות שבת שבת עלאה שבת דיומא שבת דלילה. והיינו בלילה שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה (כמ"ש זח"א ה ב) ובא היראה פחד יצחק איהי אמונה ונפתח הפה לומר שירה ולכן מתחיל הפזמון אזמר בשבחין ומבקשים על האור דאז בת מתעטרא באבהן. ובסעודתא דיומא סעודתא דעתיקא דבת מתעטרא בג' ראשונות כח"ב אומרים נהוריא ישרי בה וג' ראשונות כולם מורים על אור תורה כתר טלא דעתיקא חכמה תורה שבכתב בינה מבין דבר מתוך דבר ובת כנסת ישראל מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ותורה אור. ודכו"ע בשבת ניתנה תורה והיינו תורה שבכתב ובזוה"ק (ח"א מז ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי והיינו מלכות פה תורה שבעל פה כנ"ל:
1