פרי צדיק, לחג הפסח כ״זPeri Tzadik, Pesach 27
א׳בגמרא (ברכות ז.) אר"י פעם א' נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריא וכו' בזוהר הקדוש (ח"ב קכ"א א') והחכמה מאין תמצא, והחכמה מאתר דאיקרי קודש הקדשים נפקת, מאין עתיקא סתימאה דכל סתומין איקרי אין (כמש"ש ס"ד ב' ואד"ז האזינו ר"צ ע"ב) וזה שהכיר כאן שם של כתר אכתריא', יושב על כסא וכו' עפמ"ש במד' (שמות רבה פ' כג) משבראת אותו אתה הוא אלא כביכול עומד כו' נתיישבה מלכותך וכסאך נכון וכו' וכ' עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב, וכשקבלו ישראל מלכותו ית' בקי"ס נעשה המקדש בלב ישראל, הארץ הדום רגלי, ועתיק יומין יתיב, ובית המקדש נקרא הדום רגלי אלקינו כמ"ש (מכות כד.) ושם מקור כל הברכות, דאיתא (מו"ק כח.) חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליין אלא במזלא ואיתא בזוהר הקדוש (ח"ג עט ע"ב) שהיא עתיקא מזלא קדישא, וזש"נ ותתפלל חנה על הוי"ה השלך על ה' יהבך, על דייקא, דשם הוי"ה כולל כל הט' מדות (כמש"ש רנ"ח סע"א) וקוצו של יוד דלעילא רמיזא לאין כ"ע כמש"ש (רעד ע"ב) וזהו על הוי"ה, וכל הברכות כלולים בהני תלת מילי, דמצינו ברכה דאדם וברכה דדגים פרו ורבו בני, ובשבת כ' ויברך א' את יום השביעי ואיתא (ב"ר ר"פ י"א) ברכת ה' היא תעשיר זו השבת וכ' וברך את לחמך וגו' מזוני, והסירותי מחלה מקרבך הרי חיי, שבכלם נאמר לשון ברכה, ואמר הקב"ה ישמעאל בני ברכני והיינו דתכלית הבריאה בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית שיקבלו עול מלכותו, וז"ש ברכני להמשיך הברכה ממקור הברכה לישראל, וא"ל יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך וגו', וכלשון הזה אמר בגמרא לעיל מינה תפלתם לא נאמר אלא תפילתי שהקב"ה מתפלל מאי מצלי יהי רצון וכו' כלשון הזה ג"כ מתפלל השי"ת, וזש"נ לדוד ברכי נפשי את ה' שם הוי"ה עם תגו של יוד כולל כל ע"ס, וכל קרבי את שם קדשו, עדמ"ש (תענית יא:) כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש גו', ובשבת כל הנאת הגוף בקדושה וכמ"ש האריז"ל שבשבת אף אם אוכל להנאת עצמו הוא גם כן בקדושה ובשו"ע (או"ח סי' ש"א) שהמתענגים בקפיצה וכדומה גם כן מותר בשבת, וכ' את שם קדשו ושם היינו שם א"ד שיש בו תפיסה שזה נקרא שם כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קלד רע"א) וראש הפ' ברכי נפשי את הוי"ה, אך חכמה עלאה איקרי קודש כמ"ש (זח"ג רצ"ז רע"א) ושם קדש"ו היינו שם הוי"ה ב"ה, ושם היינו התפיסה, ובשבת זוכין לתקן הגוף שיהיה לו תפיסה מה בשם הוי"ה ב"ה, כמ"ש בס"ג לימחזי זיו דז"א, ועדמ"ש נודע בשערים בעלה לפום מה דמשער בליבי' (זח"א ק"ג רע"ב) וז"ש אחר כך הא' בתעצומות עוזך, אין עוז אלא תורה (זח"ג רסט סע"א) ולית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא (זח"א רב א) בתעצומות עוזיך שהיצר הרע מתגבר ומתחדש בכל יום ובד"ת מתגברין עליו אם אבן הוא נימוח וכו' כמ"ש (סוכה נב:) ואחר כך מזכיר מדות הגדול הגבור והנורא, כנגד קדושת ג' אבות גדולה וגבורה אברהם ויצחק. ונורא יעקב אבינו איש תם גבר שלים (זח"ב עט א) והוא עפמ"ש (שם ר"ד א) ש' רזא דג' אבהן בת מתעטרת בהו, ואמר הגדול בכבוד שמך, גדול בלא תכלית למעלה מהתפיסה שכל הנעלם מכל רעיון, בכבוד שמך עדמ"ש ברוך שם כבוד מלכותו כבוד תתאה, והיינו מהימנותא שלימתא שהשבטים השיגו ע"י האמונה יחוד הוי"ה והיינו מהימנותא שלימותא (כמשנ"ת מא' כ"ה), הגבור לנצח, איזהו גבור הכובש את יצרו והיינו כשרואה שממ"ה עומד עליו ומדת יצחק אבינו ע"ה פחד. יצחק שהוא תמיד כעומד לפני המלך, וזהו גבור לנצח עלאה נפקא מבינה (זח"ב קעה ב) ובת"ז (ת' מח) זכאה מאן דעבד לון דירה בתרי בתי לבא ואתפני יצר הרע מתמן, והנורא בנוראותיך זה שלימות יעקב אבינו שקראו בית כמ"ש (פסחים פח.) והיינו שנשאר קבוע לעולמי דע, מפני שלא תלה כלל בהשתדלות עצמו, כמש"נ הא' הרועה אותי מעודי עד היום הזה, שעל אבותיו אמר אשר התהלכו אבותי לפניו והם הלכו בהשתדלותם, א"א במדת אהבה, ויצחק אבינו במדתו פחד יצחק, ועל עצמו אמר שהפחד והיראה שלו גם כן מצד השי"ת, וז"ש והנורא בנוראותיך, המלך היושב על כסא רם ונשא, עתיק יומין יתיב, וז"ש ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וז"ש רם ונשא, וזהו כשמקבלין עול מלכותו ונעשים מקדש ומשכן שנקרא הדום רגלי אלקינו וכאמור:
1