פרי צדיק, לחג הפסח כ״טPeri Tzadik, Pesach 29
א׳בזה"ק (ח"ב קפ"ב ב) וע"ד כ' אלהי מסכה לא תעשה לך בגין לאבאשא גרמך וכתיב בתרי' את חג המצות תשמור תשמר דא סטרא דקדושה דבעו ב"נ לנטרא לי' ולא יחליף ולא יחליף לי' בגין סט"א כו' והוא מה שפתח טורף נפשו באפו איהו טרף ועקיר נפשי' ברוגזי' כו' ובראש דבריו פתח חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו וכי אזהר לי' לב"נ לאתמצע משאר ב"נ כו' דהא כד ברא קוב"ה לב"נ עביד לי' בדיוקנא עלאה כו' דאית בי' נפש רוח ונשמה ועילא מכולא נשמה כו' בגין דתלת חיילין אילין כלהו חד נפש רוח ונשמה משתתפי כחדא כו' ומה זה שפרט כאן טורף נפשו מדרנות הנפש, אך ענין היצר הרע דאיתא בגמרא כך דרכו של יצר הרע הוום אומר לו כך כו' עד ע"ז הוזכר (בשבת קה:), לענין שובר כלי בחמתו, ולענין תאוה (נדה יג:) ולענין גאוה שהוא מסתעף עד ע"ז מפורש בפסוק א' מסכה לא תעשה לך שלא תעשה עצמך ע"ז, והיצר הרע נקרא שאור שבעיסה כמ"ש (פירש"י ברכות יז.) ובת"ז (תי' כ"א לה ב) שאור וחמץ ס"מ ונחש וכו' ונקרא אל זר, כמ"ש (שבת שם) איזהו של זר שבגופו של אדם זה יצר הרע, ובגמרא (עירובין סה:) בג"ד אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו והם ג' הקליפות קנאה תאוה וכבוד כוסו תאוה כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א רב א) דהא יצר הרע לא שריא אלא באחר דישתכח חדוה דתמרא וניאופין כו', ובגמ' (יומא עה.) כל הנותן עינו בכוסו כל העריות כולן דומות עליו כמישור, ולהיפך זכה משמחו כששותה היין לצורך ד"ת כמ"ש ר"נ (עירובין סד.) עד דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי, מועיל היין לישר הלב שיהיה לו לב א' לאביו שבשמים, ישרים לשמחה דכ' לישרי לב שמחה (תענית טו.), בכעסו הקנעה שהכועס טורף נפשו באפו, ובהיפוך יש רוגזא דרבנן דאיהו טב לכל סטרין כמ"ש בזה"ק (ח"ב שם) ובכיסו נגד ק' הגאוה והכבוד, שעיקר הגאוה ניכר בעשיר כמש"נ ועשיר יענה עזות, ועני בלא"ה נכאה ונדכה ובתחנונים ידבר, רק כשהוא עשיר ניכר בכיסו יום אינו מתגאה ודעתו שפילה עליו טוב לו דכ' עם עני ודל, ואם לאו הכיס נוטל את נפשו, והנה שורש הסתת הנחש הי' בגאוה כמש"נ והייתם כאלקים, ואחר כך הכניס להרגיש הנאת הגוף באכילה, ובא נחש על חוה והטיל בה זוהמא כמ"ש (שבת קמו.). ואחר כך האכילה חוה לבהמה וחי' ועופות (כמ"ש ב"ר פי"ט) והיא קלי' הקנאה ורציחה ומשורש הגאוה מסתעף ע"ז כמו שמצינו בנ"נ וכדומה וג' קלי' אלו קנאה ותאוה וכבוד מוציאין את האדם מן העולם שהם שהם היפך החיים, והנה עשו קלי' הקנאה והוא הפסולת מק' יצחק אבינו ע"ה שהיה אש דקדושה פחד יצחק. וכנגדו קדושת א"א שהי' אוהב הבריות, ובעשו איתא (ב"ר ר"פ תולדות) שנאת דמו של אדם בגופו, וישמעאל קלי' התאוה, הפסולת מקדו' א"א שהי' אהבה. קדושת ה', וממנו יצא ישמעאל אהבת וחמדת זרות, וכנגדו פחד יצחק גבורה עלאה שמבטל ע"י היראה כל התאוה, ישמעאל כנגד יצחק, ועשו כנגד אברהם (וכ"כ רע"מ ח"ג רמו ב). וקלי' הגאוה והכבוד ראשית גוים עמלק, וכנגדו בקדושה יעקב אבינו ע"ה שהיה שפל בעיניו כמ"ש (ב"ר ויצא) כ"מ שנזכר עני ואביון ודל בישראל הכתוב מדבר ואמר מא"ו יבא עזרי, רק לית אנא מוביד סברי מן בריי (כמש"ש ר"פ):
1
ב׳והנה בנפש יש ה' מדרגות נר"נ חי' יהודה (מ"ר סו"פ ואתחנן) נפש כנגד ה' אחרונה, רוח ו', נשמה בינה ה' עלאה (כמ"ש ת"ז תי' ו) ובה ב' מדרגות חי' כנגד יוד, ויחודה כנגד קוצו של יוד שמרמז לכ"ע (כמ"ש זח"ג סה ב), והם כנגד האבות שהם מרכבה לג' אותיות השה"ק וה' אחרונה נפש דוד רגל רביעי שבמרכבה (זח"א קנד ב) רזא דשמא קדושא והוא עפמ"ש (זח"ג רנ"ח סע"א) י' חכמה ה' בינה ו' ת"ת ה' מלכות, והאבות חג"ת חסד עלאה נפקא מחכמה, וגבורה מבינה (זח"ב קעה ב), והם כנגד ג' קלי' הקנאה והתאוה והכבוד כאמור, וכנגד הג' קלי' יש ג' טומאות מצורע משולח אף ממחנה ישראל שהוא כנגד קלו' הקנאה שאין לו חלק בישראל כלל, וגחזי דכ' בי' וצרעת נעמן גו' עד עולם למדו מזה (סנהדרין פ' חלק) שא"ל חלק לעוה"ב כיון שמשולח מכלל ישראל, ועז"נ טורף נפשו באפו שאף הנפש שהוא ממדת מלכות ה' תתאה כנסת ישראל טורף לי' ועקיר לי' זב כנגד קלי' התאוה והוא משולח רק ממחנה לוי' דכ' בהו ויורו משפטיך ליעקב דת"ח יכולים לכבוש היצר הרע מתאוה, וכמ"ש (סוכה נב:) אם פגע בך מנוול זה מנוול נקרא יצר הרע של תאוה שהוא משוקף ומנוול כמ"ש (שבת קנב:) חמת מלאה צואה וכו', משכהו לבית המדרש כו' שימשיך החשק לד"ת כמו שיהיה לעתיד שיושאר החשק לד"ת כמ"ש (מה"נ זח"א קלח א) דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי, וטמא מת משולח רק ממחנה שכינה דשורש הגאוה היה ממה שברא השי"ת עולמו שיתפשט כבוד מלכותו וכ' ה' מלך גאות לבש, ומזה נסתעף במלכין קדמאין שכל א' אמר אנא אמלוך כמ"ש האריז"ל, ומזה יש לטוב כמש"נ ויגבה לבו בדרכי ה' שצריך גאות לידע שעל ידי מעשה האדם ודיבוריו עושה רושם בעליונים, ועז"א וכ' בתקי' את חג המצות תשמור ומצה היא ביטול שאור וחמץ שהם יצר הרע ס"מ ונחש שהיא אשת זנונים, ואחר כך בשבועות מקריבין השאור, והיינו כשזוכין ובריתי להודיעם (ונת' לעיל מא' כ"ו) למנדע רזא דמהימנותא דעת זה המכיר את בוראו (מ"ר נשא ר"פ י') יתברר אם יהיה חטאכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית, והינו שבמאמר בראשית נזכר החושך שהוא מה"מ המחשיך פניהם של בריות (כמ"ש מ"ת וישב ד') ואיתא בגמרא (ב"ב טז.) הוא שטן הוא יצר הרע הוא מה"מ, ותוהו ובהו מעשיהן של רשעים כמ"ש (ב"ר פ"ב) והיינו שכך עלה במחשבה בראשית הבריאה שיהיה חשוכא ברישא ואחר כך נהורא, כדי שיהיה טוב מאד כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קפד א) דלית נהורא אלא ההיא דנפיק מגו חשוכא וכו' ואז כשלג ילבינו שיהיו זדונות כזכיות, וכמו בבעל תשובה כבעושה תשובה מאהבה שזדונות נעשות כזכיות (כמ"ש יומא פו:) וכמש"נ עליהם הוא יחיה:
2