פרי צדיק, פנחס י׳Peri Tzadik, Pinchas 10
א׳בזוה"ק פרשה זו (רי"ג ב') רבי חייא פתח עדות ביהוסף שמו וכו' אבל מאי עדות ת"ח בשעתא דאתתא דפוטיפר הות אחידא בי' להאי מלה הוה יוסף עביד גרמי' כמאן דלא ידע לישנא דילה וכן בכל יומא עד ההוא שעתא בתרייתא דכתיב ותחפשהו בבגדו וכו' ורוה"ק צוח לקבלי' לשמרך מאשה זרה מנכריה אמרי' החליקה מאי קמ"ל אלא כל מאן דנטר גרמי' מהאי אתקשר בה בשכינתא ואחיד בההוא עדות ומאי הוא ה' דאתוסף בי' דכתיב עדות ביהוסף. אוף הכי י' אתוסף בפנחס על דקני בהאי. ולכאורה כל שייכות הפתיחה לפ' זו הוא רק שכמו ביוסף אתוסף ה' כן בפנחס אתוסף י' והוי סגי להביא הפ' עדות ביהוסף וגו' דאתוסף בי' ה' אוף הכי בפנחס כו' ולמה לי' כל כדרוש. ואם להביא ראיה שאות ה' הוא עדות כן נדרש גם כן מה שנאמר שבטי י"ה עדות לישראל שנתוסף אותיות ה' י' ה' לפניו י' לאחריו להעיד שהם בני אבותיהם. אך הענין על פי מ"ש בזוהר הקדוש לעיל מינה בפתיחת רבי יהודה שמרה נפשי וגו' שמור מיבעי לי' והא תנינן דלית את באורייתא דלא אית בה רזין עלאין ויקירין וכו'. עלאין מרמז על תורה שבכתב שהוא חכמה וחכמה קודש עלאה איקרי (זח"ג ס"א א') והיינו עלאין. ויקירין מרמז על תורה שבעל פה ע"פ מ"ש במדרש (רבה ותנחומא חקת) וכל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא וחבריו. וכתיב ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים ובפירוש רש"י תשא ובדעת זה רוח הקודש. ותורה שבעל פה כתב הרמב"ן ז"ל (חי' ב"ב דף י"ב) שהוא על ידי רוח הקדוש דמתאמרה הלכה למשה מסיני כותי' ועל זה א' חכם עדיף מנביא. ומלכות הוא רוח הקודש כמ"ש (מגילה י"ד ב') ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה והוא רוח מהאי קודש דלעילא שכל התורה שבעל פה נרמז בתורה שבכתב. וכמו שא' (תענית ט.) מי איכא מידי דכתיבי בכתיבי דלא רמיזי באורייתא והכתובים נכתבו על ידי רוח הקודש וכן כל תורה שבעל פה וזהו רוח מהאי קודש דלעילא. וזה שאמר בזוהר הקדוש דבכל אות שבתורה יש בו רזין תורה שבכתב. וכן התחדשות דברי תורה שבכל דור ודור הנפשות מישראל כל אחד יש לו אות בתורה או חלק מאות בתורה שבעל פה כמו שנאמר מורשה קהלת יעקב ודרשו (ויקרא רבה פ' ט') קהלת ינאי לא כתיב אלא קהלת יעקב והיינו אפי' ע"ה שמכונים בית יעקב (כמ"ש ב"מ ל"ג:) ודרש בזוהר הקדוש ה' מתיבת שמרה ואמר והאי ה' נטיר לה היינו ה' תתאה נטיר להאי נפש ואמר כמה חיילין עלאין נפקין לקבלא ולנטרא לה ולאעלא לה במדזרא דדוכתהא. פי' לנטרא לה היינו על להבא על פי מ"ש (זח"א ר"ב רע"א דהא לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא. ולאעלא לה במדורא דדוכתהא הוא לתקן העבר שהוא גם כן על ידי דברי תורה וכמו שנאמר ולכל בשרו מרפא רפואה על הקודם. ועל זה פתח ר"ח אבתרי' עדות ביהוסף שמו שיש גם כן ה' יתירה. ואמר שמתחלה עשה יוסף עצמו כאינו מכיר לשונה והרי באמת הכיר לשונה שהרי ידע ע' לשון אך הפי' שכל פתוי' לא נכנס כלל בלבו ולא פעלה אצלו כלום עד דכתיב ותחפשהו בבגדו ומפרש שהיה לה בו איזה תפיסה מה כרגע עד שהוכרח לנוס החוצה. וכעין שדרש גם כן במדרש (ב"ר פ' פ"ז) על מה שנאמר ויפוזו זרועי ידיו שנתמחה קשתו וכו'. ומפרש הזוהר הקדוש לפי דרשה זו הפ' שפת לא ידעתי שעשה עצמו כאינו מכיר לשונה וכל פתויי לא נכנס כלל ללבו מכל מקום אחר כך אשמע שהיה לה בו איזה תפיסה לשעה עד שלא היה לו עצה והוכרח לנוס החוצה ואלמלא הקב"ה שעוזרו אינו יכול לו (כמ"ש סוכה נ"ב:) וזה שאמר דרוה"ק צוח לקבלי' לשמרך מאשה זרה וגו' אמרי' החליקה שהחליקה לו הענין במה שתפשה בבגדו היינו שיש לה שייכות לו ובמדרש (ב"ר פ' פ"ה) מה זו לש"ש וכו' רואה היתה באסתרולגין שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן ולא ידעה אם ממנה אם מבתה. ונאמר בפסוק הזה חמשה תיבות עם ה' בסוף התיבה מאשה זרה נכריה אמריה החליקה שכן גם בהיפך בקליפה נחש אשת זנונים אזלא בתר אשת חיל כקופא דאזיל בתר ב"נ כמו דאיתא (זח"ב קמ"ח ב') והוא בחינת מלכות דקליפה. והחליקה אמרינן שרמזה לו שממנה יצא משיח בן יוסף כמו שבאמת יצא מבתה והיא שמה חושך לאור. וזה שנאמר בב' תיבות נכריה אמריה בי"ה בסוף שמורה גם על י' תתאה שהוא רזא דברית ועל ידי כן היה לה בו תפיסה מעט כרגע רק רוח הקודש צוח לקבלי' לשמרך מאשה זרה דה' נטרא לי'. והוא מצידו השתדל ביראת ה' שהוא ה' תתאה בחינת מלכות שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה (זח"א ה' ב') וה' עלאה נטרא לי' וזה עדות ביהוס שמו. וכמו בשבת שעל ידי השתדלות אדם בשמירת שבת שהוא יראה בחינת ה' תתאה זוכין לה' עלאה שבת עלאה ואתפני יצר הרע מתמן וכמו שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת (וכמו"ש תי"ז תי' מ"ח). וזהו עדות ביהוסף עדות מורה שהוא לעולמי עד וכן נדרש שבטי יה עדות לישראל י"ה מרמז לחכמה ובינה וזה עדות לישראל לעולמי עד וכמו"ש (ב"ב קט"ו:) גמירא דלא כלה שבטא דקדושת כל שבט הוא לעולמי עד. וכן ביהוסף יש אותיות י"ה וזה עדות לעולמי עד וכעין מ"ש בפתיחת רבי יהודה הקודם וכי חסדי איקרי אמר ר"י אין דכתיב חסדי דוד הנאמנים והיינו כעין מה שנאמר מימיו נאמנים. יתד במקום נאמן היינו שהוא לעולמי עד וזה מורה מה שיש יו"ד בין תיבת חסד שמורה שהוא עד השורש ע"ד מ"ש (זח"ב קע"ה ב') וחסד עלאה נפקא מחכמה. וכן פנחס על ידי דקני על ברית אתוסף בי' אות י' שמורה על בריתי שלום והיינו שיהיה לו ולזרעו לעולמי עד. וכמו"ש בזוהר הקדוש למעלה והאי צדיק חסיד איקרי:
1