פרי צדיק, פנחס י״זPeri Tzadik, Pinchas 17
א׳בתפלת מנחה דשבת אומרים אתה אחד ושמך אחד בגמרא (פסחים נ'.) ביום ההוא וג' ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו אחד הוא וכו' לעולם הבא כולו הטוב והמטיב. והנה מה שאומרים אתה אחד יתכן דבזוהר הקדוש (ח"א מ"ח ב') דרש הפסוק ביום הניח ה' לך וגו' ומן העבודה הקשה על יום השבת שבשבת יש נייחא לישראל אף כהן עוד בעבודה הקשה יש לו נייחא מהכל שרואה שהכל לטובה ואז כולו הטוב והמטיב לכן אומרים אתה אחד. אך מה שאומרים ושמך אחד ובגמרא הנ"ל דרשו על ושמו אחד שלעולם הבא נכתב בי"ה ונקרא בי"ה ועתה גם בשבת אין השם הוי"ה נהגה ולמה אומרים עתה ושמך אחד. אך איתא ברע"מ (פ' זו ר"ל א') דחשב כל הע"ס שנרמזים בהשם הוי"ה י"ה חכמה ובינה ו' הששה מדות ה' אחרונה מלכות (כמ"ש זה"ק פ' זו רנ"ח א') וקוצא דיוד דלעילא רמיזא לאין (זח"ג ס"ה ב') אמר כאן שגם בשם אדנ"י נרמז הע"ס וחשב חסיד גבור וכן איהו אמת ואיהי אמונה איהי נביא ואיהי נבואה נגד הוד וכנגד מ' נצח דרגא דמשה חשב איהו ענו ואיהי ענוה איהו צדיק ואיהי צדקת איהו מלך ואיהי מלכות. ואחר כך חשב כנגד ג' ראשונות איהו חכם ואיהי חכמתא וכו'. ואמר ובגין דא אוקמוה רבנן כל מי שאין תוכו כברו וכו' דאיהו תוכו ושכינתא ברו איהו תוכו מלגאו ואיהי ברו מלבר. רק שבגמרא שם באדם הפי' להיפך שברו נראה טוב וצריך שיהיה תוכו גם כן טוב כברו וכאן בזוהר הקדוש הפי' דגם ברו שהוא שם אדנ"י איהי כתוכו השם הוי"ה וכמו שאמר ולא אשתניאת איהו דלבר מההוא דלגאו וכו'. ובגין דאיהו הוי"ה סתים מלגאו לא אתקרי אלא בשכינתי' אדנ"י. והיינו מפני שבאמת הכל אחד ולעולם הבא יהיה הקריאה גם כן בהוי"ה. ואמר ובג"ד מני קב"ה למלאכי השרת מאן דלא יהא תוכו כברו וכו' והוא ע"ד מ"ש בגמרא (ברכות כ"ח:) אותו היום סלקוהו לשומר הפתח וכו' שהשומר הפתח היה גם כן מלאך שידע להבחין בין מי שתוכו כברו או לאו והוא גם כן כמו שאמרנו כבר שמדיבור ר"ג שאמר שכל מי שאין תוכו כברו אל יכנס זה הדיבור בעצמו היה שומר הפתח והיינו שמדיבורו של ר"ג נעשה מלאך והוא היה שומר הפתח. ומה שא' ברע"מ מאן דלא יהיה תוכו כברו בכל אברין פנימאין וחיצונין לא ייעול בהיכלא דא הוא ע"פ מה שא' (רע"מ ל' רל"ד ב') בתר דגופא איהו מאילנא דטוב ורע לית אבר בגופא דלית בי' יצר הרע ויצר הטוב לבינונים ולצדיקים גמורין תרין יצירות דכר ונוקבא תרווייהו טובים כגוונא דחתן וכלה וכ'ו. וזה שא' בזוהר הקדוש הנ"ל בכל אברין פנימאין וחיצונים היינו שלא יהיה מסט' דטו"ר יצר הרע ויצר טוב רק שיהיה כגונא דחתן וכלה קב"ה ושכינתיה שיהיה תוכו וברו אחד. וזה שא' דגם כן ברע"מ (להלן רמ"ה ב') מי שאין תוכו כברו וכו' בגין דלאו איהו מסטרא דאילנא דחיי אלא מעץ הדעת טוב ורע היינו יצר טוב ויצר הרע כאמור. ובשבת אז הוא האמונה בשלימות כמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ב פ"ח א') דהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק ובז"א ובחקלא דתפוחין. היינו שבשבת זוכה הישראל לאמונה בשלימות על ידי ג' קדושות שבת שהם ג' קדושות הסעודות ואז על ידי האמונה זו יכולים להשיג היחוד שהכל אחד תוכו וברו. וכמו"ש (פסחים נ"ו.) שאמרו השבטים כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד. והיינו שאף בעולם הזה אין יכולים להשיג היחוד ברור בבחינת אמת שזה היה רק ביעקב אבינו ע"ה שהוא מדת אמת ונעשה מרכבה לשם הוי"ה מכל מקום יכולים להשיג היחוד על ידי אמונה. וזה שא' כך אין בלבינו אלא אחד רק על ידי אמונה. ואף שאין נגלה בעולם הזה מכל מקום יכולים לזכות כל חד לפום מאי דמשער בליבי' כמו שנאמר נודע בשערים בעלה כמו שא' בזוהר הקדוש (ח"א ק"ג ב') ויכולים להשיג ששם אדנ"י הוא גם כן שם הוי"ה בבחינת נקרא כמו שנכתב ולא אשתניאת איהי דלבר מההוא דלגאו ותוכו כברו הכל אחד. וזה שאומרים בתפלת מנחה דשבת שהוא כנגד סעודה שלישית שאז כבר זכו לג' קדושת שבת ואמונה בשלימות אתה אחד ושמך אחד שיכולים להשיג היחוד כל חד לפום מה דמשער בלבי' למיחזי זיו דזעיר אנפין:
1