פרי צדיק, פנחס ט״זPeri Tzadik, Pinchas 16
א׳צרורא דלעילא דבי' חיי ולא ויתרבי חילא ותיסק עד רישא. צרורא דלעילא הוא מדת מלכות כמו שנאמר צרור החיים את ה' אלהיך היינו הטפל לשם הויה וכמו"ש בס' הבהיר סי' כ"ט וינפש שממנה פורחים כל הנפשות. ויתרבי חילא דמדה זו מ' מלכות נקרא כח ה' וכמו"ש (זח"א קע"ב א') דבה אתעביד עבידתא דעלמא. ובזוהר הקדוש (פ' זו ר"כא') כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' כמה יאות לי' לב"נ בעוד דבוצינא דליק ושריא על רישי' לאשתדלא ולמעבד רעותא דמארי' וכו'. בוצינא דליק היינו נר ה' נשמת אדם ושריא על רישי' כמו"ש (נדה ל:) ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו שנאמר בהלו נרו על ראשי וכמו שאומרים דנהרא על רישין שהוא מאור הראשון שהיה האדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו (כמ"ש חגיגה י"ב.) ואמר עוד בגין דהאי נהורא דבוצינא איהי כח דשריא עלי' וע"ד כתיב יגדל נא כח אדנ"י כח ה' דא כח דשריין על צדיקייא. והיינו דמקודם נאמר ועתה והוא ע"ד מ"ש (ב"ר פ' כ"א) אין ועתה אלא תשובה שנאמר ועתה ישראל וגו' שכן מורה לשון ועתה שמעתה ישתנה הדבר לטובה. ואמר ועתה כשיעשו תשובה יגדל נא כח ה' וזה הפירוש ויתרבי חילא ותיסק עד רישא שהוא ע"פ מה שא' בזוהר הקדוש (ח"א קכ"ט ב') אברהם לא עאל באינון יומין עלאין עד דהוה סיב וכו' מארי' דתשובה מיד עאל ואתדבק בי' בקוב"ה וכו' בגין דאינון קריבין למלכא יתיר מכלהו ואינון משכו עלייהו ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגיא וכו' וזהו ויתרבי חילא שיגדל כח ה' ותיסק עד רישא בכח התשובה דעאל ביומין עלאין שהוא ג' ראשונות עד רישא כמו אברהם אבינו ע"ה דכתיב בי' זקן בא בימים שזכה למ' עתי"ק. ואמר וע"ד בכחך אצטרך למיעבד רעותא דמארך כי אין מעשה וחשבון וגו' מכלל דבכחך נמצא זאת מה שחשב אחר כך כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול וגו'. כחך היינו כח ה' כנ"ל ואיתא בזוהר הקדוש (פ' זו רנ"ז א') שכינתא אתקריאת שבת מסטרא דתלת דרגין עלאין ש' ג' כתרין כתר חכמה ובינה ואיהי בת רביעאה לון וכו'. ואמר בראשונה חשבון שהוא ההתחלה לכחך שהוא להרגיז היצר טוב על היצר הרע שכחו לשכח מהאדם הכל וכעין מ"ש בגמרא (נדרים ל"ב:) דבשעת יצר הרע לית דמדכר לי' ליצר טוב. והתחלת ההרגז הוא על ידי חשבון וכמ"ש (ב"ב ע"ח:) המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם שהוא ההתחלה להרגיז היצר טוב על היצר הרע והוא על ידי בינה שהוא בלב בינה לבא ואחר כך חכמה היינו הדברי תורה שהוא במוח שעל ידי זה יוכלו לשבר היצר הרע כמו"ש בזוהר הקדוש אתער האי כח קדישא עלאה כו' ואתבר בזוהר הקדוש אתער האי כח קדישא עלאה וכו' ואתבר חילא ותוקפא דסטרא אחרא וכו' וכמו"ש בזוהר הקדוש (ח"א ר"ב א') דהא לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא. ואחר כך דעת שהוא חיבור חכמה ובינה על ידי הדעת שהוא פנימיות מכ"ע והוא שיכנוס למעמקי הלב שיושאר כן לעולם וכמו"ש בזוהר הקדוש (פ' זו ר"מ א') זבחי אלהים רוח נשברה דיתבר האי רוח מסאבא ולא ישלוט וע"ד מאן דיתבר לי' כדקא יאות עלי' כתיב רוח הולך ולא ישוב ליהוי האי גברא באבטחותא דלא יתוב לגבי' לעלמין הה"ד ולא ישוב. וזהו רק על ידי עזר ה' וכמו"ש (סוכה נ"ב:) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וכו' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו וכו' שהוא ממדת עתיקא שעוזר לו שיהיה רוח הולך ולא ישוב והיינו שיכנוס למעמקי הלב על ידי בחינת הדעת וכמו"ש ברש"י (פ' תשא) ובדעת רוח הקודש היינו מהשי"ת שמופיע בו מכ"ע. ואמר כאן הפ' הסדר חשבון ודעת וחכמה מפני שהדעת הוא גם כן בלב שנכנס במעמקי הלב על ידי הדעת מעזר הקב"ה מכ"ע שהוא שכל הנעלם. ובשבת שהוא בת מסט' דג' דרגין כח"ב כל המשמר שבת כהלכתו מיד נגאל כמ"ש בגמרא ומדרשות על הכלל אלמלא שמור וכו' וכמו"ש במכילתא כל שומרי שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שהוא בטוח ושמור מן העבירה ובפע"ח הלשון שהוא שמור מקטרוג היצר הרע ואז הוא רוח הולך ולא ישוב:
1
ב׳והנה הלשון כח ה'. ויתרבי חילא כח וחיל מורה על ידי היראה וכמו שאמרנו בפירוש הפסוק גבור לא ינצל ברב כח היינו היראה. ולכאורה היה צריך לומר זה בסעודת ליל שבת שסדרה האריז"ל נגד קדושת יצחק אבינו ע"ה בחינת ראה ולא בסעודה שניה שהוא כנגד אברהם אבינו ע"ה שמדתו אהבה. רק תחלת התגברות על היצר הרע הוא על ידי היראה מדתו של יצחק אך לזכות לזה שיהיה ותיסק עד רישא כנ"ל הוא רק על ידי אהבה מדתו של אברהם אבינו שזכה למדת זקן וכתיב בי' בא בימים ביומין עלאין. אף שכל האבות זכו מהס"ת גם כן להתברר בכל המדות עד כ"ע אך אברהם אבינו ע"ה היה הראשון שזכה לזה ובו כתיב בפסוק בפירוש זקן בא בימים. ובגמרא (שבת קי"ט.) כל העונה אמן יהא שמיא רבא בכל כוחו קורעין לו גזר דינו שנאמר בפרוע וגו' בהתנדב עם ברכו ה'. כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי ג"ע שנאמר פתחו שערים וגו'. ורש"י פירש על בכל כוחו בכל כוונתו וצריך להבין לשון כל כוחו על הכוונה גם מה זה לשון כל כוחו ובכל מקום שנזכר הכוונה לא נזכר שיעור כל רק אם כוון לבו (ר"ה כ"ט.) כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים (ברכות כ"ט:) ובתוס' פי' כל כחו על פי הפסיקתא בקול רם. ובזוהר הקדוש (פ' זו ר"כ א' הנ"ל) מייתי על מאמר כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה מאמרם כל העונה אמן יהא שמיא רבה מברך בכל כוחו דא איהו כוחו ודאי אצטריך לאתערא כל שייפוי בחילא תקיף וכו' ומדאמר כל שייפוי נראה שפי' כל כוחו בקול רם כפי' התוס' וכמו שמצינו (עירובין נ"ד:) בטשה בי' אמר לו לא כך כתיב ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ"ח שלך וכו' דאם הוא בקול רם אז הוא ערוכה ברמ"ח אברים והוא ע"ד שנאמר כל עצמותי תאמרנה. וממה שהביא בזוהר הקדוש זאת על ענין לעשות בכחך כח ה' דשריא על רישי' דצדיקייא דאמר קודם נראה דמפרש בכל כוחו בכל כונתו והיינו דעל ידי שעונה בקול רם בכל שייפוי באתערותא תקיף דאתער אתער האי כח קדישא עלאה ועל ידי זה הוא בכל כונתו גם כן. והיינו דכל מורה על שלש (כמ"ש התוי"ט סוף פרה והאחרונים) וזה הפי' בכל כוחו בכל הג"ר שיתברר בג' מדות אלו שהוא חשבון חכמה ודעת שאמרנו. ואמר שאף בדבר א' שאומר כתיקנה גם כן קורעין גזר דינו ופותחין לו שערי ג"ע. וזה שא' בזוה"ק דבאתערותא תקיף אתער האי כח קדישא עלאה כו' ואתבר חילא ותוקפא דסט"א שהוא אבטחותא דלא יתוב לגבי' לעלמין רוח הולך ולא ישוב וכמו שזכרנו מזוה"ק לקמן על רוח נשברה. אך להבין מהיכן למדו בגמרא מפ' ברכו ה' על העונה אמן יהא שמיא רבא או אמן בכל כוחו דוקא ומשם לא נשמע רק משום דברכו ה' שעונה אמן יהא שמיא רבא או שאומרים אמנים אבל מנין דבכל כוחו. אך למדו מדכתיב בהתנדב עם ולשון נדיבות הוא על מדתו של אברהם אבינו ע"ה כמו שמצינו (חגיגה ג') בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב וכו' שהיה תחלה לגרים דכל האבות נקראו נדיבים שקיימו התורה עד שלא נצטוו אך עיקר הנדיבות הוא באברהם אבינו ע"ה שקיימו מנדיבות לבו כמ"ש (ב"ר פ' ס"א) אב לא למדו ורב לא היה לו וכו' מה שאין כן יצחק אבינו ע"ה שכבר נולד מאברהם אבינו ע"ה וכל אותו לשמנה ולמדו תורה וכן ליעקב. ועל ידי הנדיבות מדתו של אברהם אבינו ע"ה יכולים לזכות להיות ותיסק עד רישא כמו באברהם אבינו ע"ה שזכה למדת זקן בא בימים. וזה שדרשו מדכתיב בהתנדב עם ברכו ה' שהוא על העונה אמן יהא שמיא רבא בכל כוחו והיינו בכל הג' ראשונות על ידי הנדיבות מדת אברהם אבינו ע"ה ועל ידי זה יכולים לזכות להיות אתער כח קדישא עלאה ואתבר חילא ותוקפא דסט"א. וכן דרשו מדכתיב פתחו שערים שהוא על שערי גן עדן כמו שנאמר פתחו לי שערי צדק וגו' זה השער לה' יבאו בו וזה נאמר על שערי גן עדן כמו שמצינו (תמיד ל"ב:) גבי אלכסנדרוס מוקדן. ומדכתיב ויבא גוי צדיק דצדיק נקרא מי שיש לו עסק עוד שצריך להיות גבור הכובש את יצרו ועל זה א' (סופ"א דתענית) צדיקים לאורה שנאמר אור זרוע לצדיק היינו שהשי"ת זורע בהצדיק האור הראשון שצריך עוד לאור שיוכל להתגבר על יצרו ואחר כך כשכבר נקרא צדיק כתיב אור צדיקים ישמח והיינו שזוכה לישרות הלב וישרים לשמחה שנאמר ולישרי לב שמחה כמו"ש (בגמרא שם) ומדכתיב גוי צדיק היינו שכבר זכה לאור הראשון שהוא אור הגנוז והוא מעתיקא. וזהו בכל כוחו בכל הג"ר. ואמר שאף בתיבה א' יוכל לזכות שיפתחו לו שערי ג"ע אם יהיה רק כתיקונה בכל כחו בכל כונתו וזה נתעורר על ידי התעוררת בקול שהוא בכל שייפוי:
2
ג׳והוזכרו אלו הב' מאמרים הנ"ל במסכת שבת בענין שבת שמקודם ואחר כך המאמרים מעניני שבת ולא נתפרש ברש"י שייכות ב' מאמרים אלו לכאן וגם לא נזכר מקודם שום מאמרים מריב"ל ור"ל שיזכיר אגב זה מאמרים אלו ובפרט באמוראים כאלה שנזכרו הרבה פעמים בש"ס לא יתכן שיזכור אגב מאמרים. אך בשבת יכול האדם לזכות לזה להיות בכל כחו ובכל כונתו דגם בחול יכול לזכות אינון דמשתדלי באורייתא דאינון שבתות וכו' אך בשבת יכול כל אחד מישראל לזכות לזה דשבת ומן תשובה כמו שנאמר טוב להודות לה' וכתיב מודה ועוזב ירוחם כמ"ש בפרדר"א. ושבת בת מסט' דתלת דרגין עלאין ש' כח"ב אז יוכלו לזכות להיות רוח הולך ולא שוב לתברא חילא ותוקפא דיצר הרע שיהיה רוח נשברה רוח הולך ולא ישוב ובפרט בסעודה ב' של אברהם אבינו ע"ה שהיה מדתו נדיבות ואהבה שיכולים לזכות להיות ויתרבי חילא ותיסק עד רישא:
3