פרי צדיק, פנחס י״טPeri Tzadik, Pinchas 19
א׳אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך כישראל גוי אחד. הנה היחוד האמיתי יהיה בעולם הבא וכמו שנאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וכשיש היחוד האמיתי אז קוב"ה משתבח אחד. וכשיש היחוד האמיתי אז קוב"ה משתבח בשבחייהו דישראל ומי כעמך ישראל וגו'. ושבת שהוא מעין עולם הבא כמ"ש בגמרא לכן אומרים אתה אחד וכו'. ולכאורה לפי מה דאיתא בזוהר הקדוש (ח"ב פ"ח א') והאי יומא מליא רישא דז"א מטלא דנחית מעתי"ק וכו' ואטיל לחקלא דתפוחין קדישין תלת זמני מכד עייל שבתא וכו' וע"ד בעי ב"נ לאתענגא תלת זמנין אלין וכו' הרי שהיחוד הוא בכל זמן ג' סעודות שבת ולמה דוקא בתפלת מנחה שכנגד סעודה ג' אומרים אתה אחד וכו'. אך בזוהר הקדוש (פ' זו רט"ז ב') איתא שיש ג' קדושות יב"ק דאת י' איהו יחוד ומני' אתייא נביעי לאת ב' דאיהי ברכה ואיהי קדש ומנה אתקדשת ק' דאיהי קדושה היינו דהיחוד שהוא על ידי בחינת יוסף שנקרא נביעו מבועא דברכאן וכתיב בי' בך יברך ישראל וגם הקדושה הוא מדת יוסף דנטיר ברית וקדושה וברכה אחת. ור"ת מג' קדושות אלו אותיות יב"ק גימ' ג' שמות הק' אהי"ה הוי"ה אדנ"י. והם ג' קדושות שבת אהי"ה פי' דאנא עתיד וכו' והוא נעלם בעולם הזה הוא כנגד עתי"ק. הוי"ה כנגד קדושת זעיר אנפין ושם אדנ"י כנגד קדו' חק"ת שהוא כנסת ישראל השוכן בתוך בני ישראל והוא כל קו האמצעי. וג' קדושות שבת שנזכר בפ' ויכולו וישבות ביום השביעי היינו השביתה והמנוחה הוא כנגד יחוד וכמו שנאמר ומצאן מנוחה אשה בית אישה. ויברך אלהים וגו' ויקדש אותו הוא כנגד ברכה וקדושה דהברכה שהוא מהשי"ת הוא ממשיך קדושה. שלפעמים על ידי הברכה שיש לאדם יכול להתקלקל ח"ו אך כשהברכה מהשי"ת אז מאתו לא תצא הרע ח"ו וברכה מהשי"ת הוא רק לטוב וממשיך קדושה. וביעקב כתיב ויעבור את מעבור יב"ק היינו שהוא כבר נשלם בכל הג' קדושות קו האמצעי שהם ג' שמות הק' הנ"ל גימ' יב"ק. רק כשבא לעבר השני רצה שרו של עשו לעכבו ואמר שעדיין לא נשלם בכל הג' קדושות ולא יוכל לעבור את מעבר יבק אבל לא יכול לו ויעקב נצחו. ואמר בזוהר הקדוש (שם) ברבי אלעזר בן פדת דלא הוי לי' אלא קב חרובין אמאי האי וכו' ובגמרא לא מצינו זה גבי ר"א בן פדת רק גבי רבי חנינא בן דוסא ובר"א בן פדת מצינו דהוי דחיקא לי' מלתא טובא וכו' (כמו"ש תענית כ"ה.) וכאן בזוהר הקדוש מייתא זה גבי ר"א בן פדת דהו"ל קב חרובין כמו לרבי חנינא ולמה לא הביא השאלה על ר"ח בעצמו. אבל ברבי חנינא איתא (בגמרא שם) וחנינא בני דיו בקב חרובים שלא היה חסר לו כלל ולא היה צריך יותר רק אחר כך לבקשתו אשתו ביקש שיתנו לו מה מן השמים. לכן הביא מרבי אלעזר שמצינו (בגמרא שם) שאמר להקב"ה עד מתי אצטער בהאי עלמא וכו' והרי שלא היה לו נייחא מהלחץ והדוחק. ומייתי מרבי חנינא לענין הגדלות שיצא בת קול שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני. ומרבי אלעזר שלא היה נח דעתו בזה. ומפרש בזוהר הקדוש ק"ב חרובין שבגלגול ראשון גרים דחרב ק"ב היינו קדושה וברכה כיון שלא היה היחוד שהוא יוד על ידי זה חרב ק"ב שהוא קדושה וברכה. וגפן אלו ישראל (כמ"ש חולין צ"ב.) וכן כתיב כי כרם ה' צבאות בית ישראל וגו' והייונ דבישראל בהם נמצא יינא דאורייתא דבעל פה שהוא יין מסכתי (כמ"ש רע"מ עקב רע"א ב') וכתיב שם וגם יק"ב חצב ק"ב ר"ת יחוד קדושה ברכה היינו שהש"ית נתן בישראל הכח שיבררו עצמם בג' קדושות אלו רק בהפסוק הסדר להיפך מקודם קדושה ואחר כך ברכה בצירוף יק"ב ובזוהר הקדוש הסדר ברכה ואחר כך קדושה יב"ק. והענין שמצד האדם הפי' יחוד כמו שבכל מצוה אומרים לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' אחר כך קדושה היינו להתקדש ואחר כך בא הברכה מהשי"ת המרומז באות ב'. ומצד השי"ת הסדר דאות י' הוא יחוד ומני' אתיא נביעו שהוא מבועא דברכאן ותיכף בא מהשי"ת הברכה וברכת ה' מביא קדושה כמו שאמרנו. לכן בזוהר הקדוש הצירוף יב"ק:
1
ב׳וכבר אמרנו שלזה תקנו חכמים הקידוש על היין קודם הסעודה מפני שעיקרו הוא היין כמו שרואים בבוקר שאין אומרים שום קידוש רק ברכת היין שהוא ברכת הנהנין שעיקר הקידוש הוא היין. ובכל מקום נזכר הסדר אכילה ושתיה מקדשו במאכל ובמשתה אכילה קודם והו"ל לתקן היין אחר האכילה. אך הוא מרומז בפסוק שנאמר ויין ישמח לבב אנוש ואנוש הוא מדרגה הפחותה ולא כתיב אדם כמו שנזכר בפסוק שקודם לו ועשב לעבודת האדם. אך הפירוש הוא שהיין ישמח לבב היינו ב' הלבבות ואף במי שהוא במדרגת אנוש ע"ד שדרשו (שבת קי"ח:) אשרי אנוש יעשה זאת שאפילו עובד עבודה זרה כאנוש וכו' וכתיב ויין למרי נפש והיינו למי שנפשו מרה עליו וכתיב לב יודע מרת נפשו והיינו ישראל שהם באומות כמו לב בין שייפין כמו"ש בזוהר הקדוש (פ' זו רכ"א ב') לבא איהו רכיך וחלש ואיהו קיומא דכל שייפין לא ידע מצערא ועקרא ויגונא אלא לבא וכו' וע"ז כתיב ויין למרי נפש שהם ישאל לב יודע מרת נפשו מפני קטרוג היצר הרע שהוא השונא התמידי שבתוך לבו של אדם לב כסיל לשמאלו. והיין ישמח גם לבב אנוש ב' הלבבות להוריק הרע מהלב כסיל לשמאלו ולהכניס קדושה ללב חכם לימינו. להצהיל פנים משמן כמו"ש בזוהר הקדוש (שם רי"ז ב') להצהיל פנים אלין אינון פנים דאקרון אנפי רברבי ואנפי זוטרי והוא הנקרא בכל מקום בזוהר הקדוש אריך אנפין וזעיר אנפין וכן הוא גם מגמרא (חגיגה י"ג:) ונת' במ"א. משמן מנגידו דעלמא דאתי. והיינו דקדושת שבת שהוא דמליא רישי' דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ואטלי לחקל תפוחין שהוא נפשות ישראל זה זוכין על ידי היין שהוא משמח לבב אנוש להצהיל פנים לזכות לקדושה אריך אנפין וז"א. ואחר כך כתיב ולחם לבב אנוש יסעד שהוא הסעודה שסועד אחר כך שאין קידוש אלא במקום סעודה (כמו"ש פסחים ק"א.) ועל ידי זה זוכין להיחוד בשבת. ובכל הסועדות הוא היחוד הזה דמליא רישי' דז"א וכו' הנ"ל. וכמו שנת' כ"פ שמה שכ' בזוה"ק (יתרו שם) וע"ד בעא ב"נ לאתענגא תלת זימנין אלין מנין יודעין מתי הוא הזמן גם אין סעודת של כל אחד שוים בשבת בשעה אחת. אך הפי' בשעה שהישראל קובע לסעודת שבת אז זוכה שיהיה היחוד דמלי' רישי' דז"א וכ'ו וזה בכל סעודה בשעת הסעודה. ומשום זה תקנו חכמים לקדש עלך היין קודם הסעודה בליל שבת ובבוקר כמו שנאמר ויין ישמח לבב אנוש ממרת נפשו מקטרוג היצר הרע ששולט אף בשבת להצהיל פנים וגו' שהם אנפי רברבי ואנפי זוטרי ז"א ואריך אנפין עתי"ק ואז יוכל להיות היחוד רק בשעת הסעודה. מה שאין כן בסעודה ג' שהוא כנגד יעקב אבינו שהוא בבחינת מנוחה כמו שאומרים יעקב ובניו ינוחו בו שהוא יחוד קוב"ה ושכינתי' וכמו שנאמר ומצאן מנוחה אשה בית אישה אז בא המנוחה והיחוד בשעת התפלה ומשום זה אומרים בתפלה זו אתה אחד ושמך אחד שכבר הוא מעין עולם הבא שאז היה היחוד האמיתי כמו שנאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וכמו שנתפרש בגמרא (פסחים נ.) ומי כעמך ישראל וגו' שהקב"ה משתבח בשבחייהו דישראל וכמו שנאמר (ברכות ו.) אתם עשיתיני חטיבה אחת בעולם וכו' ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת ומי כעמך ישראל גוי אחד מה שאין אומרים כן בשאר התפלות דשבת שאז בא היחוד רק אחר כך בשעת הסעודה הוא על ידי היין שתקנו חכמים כמו שנאמר ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן כנ"ל. ומטעם זה בסעודה ג' לא תקנו חכמים קידוש על היין כיון שכבר בא היחוד מקודם בשעת התפלה שאומרים אתה אחד ואין צריך יין:
2