פרי צדיק, מטות א׳Peri Tzadik, Matot 1
א׳וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור זה הדבר אשר צוה ה'. בגמרא (נדרים ע"ח.) איתא דראשי המטות כתיב ליחיד מומחה. וצריך להבין דאם להורות על יחיד מומחה למה הוזכר ראשי המטות הרי הו' בישראל ז' רבוא וח' אלפים ות"ר דייני ישראל (כמו"ש סנהדרין י"ח.) והם כולם היו מומחין ולמה הוזכר כאן דוקא ראשי המטות. אך הענין על פי מה שמצינו בזוהר הקדוש (ריש הקדמת תיקונים) שחשב שם עשר מדרגות שנקראו ישראל כנגד הע"ס וחשב ראשים כנגד כ"ע והנה בפ' נדרים נכתב הלשון זה הדבר שמורה שזהו דבר ה' ע"ד שא' בספרי מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר היינו שהם הם הדברים היוצאים מפי השי"ת שבשעת שמדבר השכינה מדברת מתוך גרונו. ובענין נדרים מצינו (נדרים ט'.) כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן וכו' שרשעים דרכן להדיר ואיתא (שם ט':) בשמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא וכו' ואמרתי לו בני כמותך ירבו נוזרי נזירות בישראל. והיינו שראה ר"ש שהתכוין רק לשם שמים והיה רצון השי"ת שיגדור עצמו בנזירות ובלא"ה כשאין מבורר שמתכוין לשם שמים הנדרים אסורין וכמו"ש בירושלמי פ"ט דנדרים לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים. ולכן הוזכר כאן הלשון זה הדבר אשר צוה ה' היינו מי שזוכה שיהיה הדבר היוצא מפיו דבר ה' וע"ד שא' בזוהר הקדוש (בראשית ל"ב.) דשבת דיבור איקרי ודיבור איקרי שבת והיינו שהאדם מדבר והוא פי ה' בחינת מלכות פה תורה שבעל פה והוא דברי אשר שמתי בפיך אז הדבר אשר יוצא מפיו הוא דבר ה' הוא ראשי לידור ולו הנדר מצוה. וזה שהוזכר כאן בריש פרשה זו אל ראשי המטות שהם כנגד מ' כ"ע וכ"ע איהו כתר מלכות ולהם נמסר ענין נדרים שהם מבינים ומרגישים הזמן והמקום המוכשר לעשות סייג ונדר ואז יוכל להיות דבר ה' ממש זה הדבר אשר צוה ה' ועל זה נאמר לא יחל דברו. וזה הענין מה שא' במדרש (רבא ותנחו' ר"פ זו) אפילו באמת אין אתה רשאי להשבע אלא אם כן יהיה בך כל המדות האלו את ה' אלהיך תירא שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים וכו' אותו תעבוד אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצות ואין לך עבודה אחרת. והיינו שהעיקר הוא העסק בתורה שאז יכול לזכות לזה שיהיה דברו פי ה' שהוא מטלא דעתיקא. אך מי שאינו יכול להיות מאינון דמשתדלי באורייתא אמר ולעסוק במצות והוא על פי מ"ש הרמב"ם ז" (בשמנה פרקים) על מאמר וכל מעשיך יהיו לשם שמים שאם האדם מכוין בכל פעולותיו בעניני עולם הזה לשם שמים אז אין שום דבר רשות רק הכל מעשה מצוה אך באופן שאין לך עבודה אחרת שלא יהיה לך שם עסק רק בכונה לשם שמים. ובו תדבק היינו על דרך דאיתא (כתובות קי"א:) אמר לו רבי מצאתי להן תקנה מן התורה וכו' וכי אפשר לדבוק בשכינה וכו' כל המשיא בתו לתלמיד חכם וכו' מעלה עליו הכ' כאלו מדבק בשכינה שזה נקרא גם כן אור תורה מחייהו ע"ש. ואמרו שם במדרש אם יש בכך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע והיינו דכתיב ובשמו תשבע תשבע דייקא ולא כתיב תשבע פי' שרק אם יהיה בך כל המדות: האלה אז הוא בטוח שיהיה מושבע על ידי השם ולא יעבור על דברו שאז הדבר היוצא מפיו הוא דבר ה' ובודאי יכנס ללב ולא יעבור על זה ח"ו. וכמו שאמר שמעון הצדיק לאותו נזיר כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל שבכל נזיר היה חושש שמתחרטין וממילא בדידהו טוב אשר לא תדור והנודר כאלו בנה במה וכמו"ש בירושלמי לא דייך במה שאסרה תורה וכו' שיכול להיות שיעבור על נדרו מה שאין כן הוא שהתכוון לשם שמים הוא בודאי לא יתחרט ולא יעבור ח"ו על נדרו ולו הנדר והשבועה מצוה ועל זה נאמר ובשמו תשבע לא אמר תשבע אלא תשבע שיהיה בטוח שיהיה מושבע על ידי השבועה ולא יעבור עליה ולאיש כזה נאמר פ' נדרים. ועל זה אמר כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל וכו'. וכן מצינו בשבועה נשבעתי ואקיימה וגו' דשרי לי' לזרוזי נפשי' כמו"ש (נדרים ח.) והוא במי שיש כל המדות האלו שהוא בטוח שיהיה מושבע ולא יעבור. וכן כל אחד כשרואה יצרו מתגבר עליו ומגדיר ומשביע עצמו לשם שמים הוא גם כן דבר ה' וכמ"ש ובשמו תשבע מושבע ממילא שלא יעבור:
1
ב׳ובשבת כל אחד מישראל נקרא ירא שמי וכמ"ש (תענית ח.) יראי שמי שומרי שבת כפירש"י ובירושלמי (פ"ד דדמאי) אימת שבת על ע"ה. ואותו תעבוד שאין לך עבודה אחרת הוא גם כן בשבת שבשבת משליך כל אחד מישראל כל עסקיו ואין לו שום עסק רק בעבודת השי"ת ובו תדבק הוא גם כן בשבת שבשבת יעשה כולו תורה וכמו"ש (ריש סא"ר) אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים וכו' וכן איתא בפסיקתא דמאן דאמר לא נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה הוא לפועלים. ואז יש בכל אחד מישראל כל המדות האלו ואז הוא בטוח מקטרוג היצר הרע וכמו"ש במכילתא שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שהוא משומר מן העבירה. ובפע"ח הלשון שהוא משומר מקטרוג היצר הרע שלא יעשה נגד רצון הש"י:
2