פרי צדיק, פנחס ב׳Peri Tzadik, Pinchas 2
א׳פנחס בן אלעזר וגו' בגמרא (סנהדרין פ"ב:) התחילו השבטים מבזין ותו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל בא הכתוב וייחסו וכו'. יש להבין למה היו מבזין אותו בזה מה שאמו הוא בת יתרו שעל כל פנים נתגייר והלא כל האמהות היו בנות לבן שהיה עובד ע"ז כמו שאמר למה גנבת את אלהי. גם למה באמת בכל מקום נק' יתרו בשמות אחרים ובנישואי אלעזר נקרא יתרו בשם פוטיאל ע"ש שפיטם עגלים לעבודה זרה. אך הענין על פי מ"ש בזוהר הקדוש (בלק קצ"ג א') עדים דבני ישראל אינון נבזבזין הוי דנטלו וכו' אינון מתנות באדם וכו' ובגמרא (שבת פ"ח.) אמרו שהם הכתרים שזכו אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. ואמרנו שעל ידי שלקחו מעשו כוחו שהם הידים ידי עשו ולקחו לקדושה זכו על ידי זה לכתר נעשה. ומישמעאל לקחו כוחו שהוא השמיעה שכן נקרא ישמעאל ע"ש שומע אל כמ"ש (במד"ר פ' ט"ז) וכשלקחו כוחו לקדושה זכו על ידי זה לכתר נשמע. כן מיתרו שהיה מתחלה כהן מדין אחר כך כששב ונתגייר על ידי שלקח אלעזר מבנותיו זכה שנולד פנחס שזכה לכהונה. דאהרן זכה בעצמו לכהונה מה שאין כן פנחס דאיתא בגמרא (זבחים ק"א:) לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי וזה נסתעף על ידי שלקח אלעזר מבנות יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה והוא על דרך מ"ש (סנהדרין ל"ט:) עובדי' גר אדומי הי' והיינו דאמרי אינשי מיני' ובי' אבוא ניזול בי' נרגא ויך את מואב וגו' היינו דא"א וכו' והוא מפני שדוד יצא מרות המואביה. כי אתא רב דימי מר ירך מתוכה מסרחת. והיינו שעובדיה ודוד מפני שבאו מהם הרגישו יותר הסרחון וכן פנחס על ידי שבא מבנות פוטיאל הרגיש יותר להתקנא על זה שהיה העיקר אשר נכלו לכם על דבר דבר פעור שהוא ע"ז ולכן זכה אחר כך לכהונה וזה הכל היה מפני שיצא מבנות יתרו ולכן נזכר בנישואי אלעזר מבנות פוטיאל שפיטם וגו'. ומש"ה אמר לו משה רבע"ה קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא (סנהדרין פ"ב.) שמן הסתם כיון שהוא נתקנא יותר מכולם יש לו שייכות לזה להתקנא. ואיתא בזוהר הקדוש (פ' זו ר"כ ע"א) פנחס באות י' זעירא וכו' אתוון זעירין אינון דעלמא תתאה והיינו מאור תורה שבעל פה בחינת חכמה תתאה וכמו"ש בזוהר הקדוש (שם רל"ח א') יו"ד עלאה מן הוי"ה וכו' יו"ד זעירא מן אדנ"י שאות י' הוא חכמה וכ' בס' שזה רמז רש"י ז"ל בפ' אז ישיר למדנו שהיוד ע"ש המחשבה נאמרה (וחכמה מוחא איהי מחשבה) תיקו"ז בפתח אליהו). ויוד עלאה הוא מן הוי"ה בחינת תורה שבכתב שהוא שם ה' ויוד זעירא הוא מן השם אדנ"י שהוא חכמה תתאה תורה שבעל פה. והוא שעל פי תורה שבכתב לא נכתב שהוא חייב מיתה רק על פי תורה שבעל פה קנאין פוגעין בו והיינו למי שבוער בלבו קנאת ה' צבאות רשאי להרגו וכך יפה לו. וזה היה מפני שהיה מבנות פוטיאל לכן בער בו הקנאה יותר. והשבטים לא ידעו זה שצריך להיות כך לכן תלו זאת לגנאי והיו מבזין אותו ואמרו שבאמת לא היה צריך לקנאות שהרי משה וכל ישראל לא נתקנאו ורק מפני שבא מיתרו שהיה כהן מדין היה בו כעס ח"ו שהוא. קליפת מדין לכך נתקנא. לכן בא הכתוב וייחסו שהוא בן אהרן הכהן שמדת כהן הוא חסד אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ואדרבה מאהבת ישראל נתקנא וכמו שמצינו אצל אברהם אע"ה שא' במדרש (ב"ר סו"פ מ"ב) אברהם זה קוניון הוא וכו' והיינו שעשה שלא בחשבון ומסר עצמו להלחם במתי מעט נגד מלכים כאלה רק מפני הקנאה שבערה בו על מה שפתחו בחרב כמו שדרשו עליהם (ב"ר ותנחו' שם) חרב פתחו רשעים שפתחו במלחמה להרוג נפשות בשביל לכבוש מדינה או להתכבד ועל ידי הקנאה רדף אחריהם וזה היה מרוב אהבת הבריות וממדתו שהיה מדת החסד. כן העיד הכתוב על פנחס שהוא גם כן עשה זאת ממדת החסד ומאהבת ישראל שראה שיצא הקצף והשיב חכמה ועל ידי זה זכה לכהונה. וז"ש בזוהר הקדוש (שם רכ"א ב') ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה לא נאמר אלא באורח סתים כיון דסלקי' קוב"ה לכהנא רבא לא בעי לאדכרא לפנחס בקטלנותא וכו' והיינו שבירר השי"ת או המוכה אשר הוכה שלא הרג אותם פנחס מדתו רק שכן היה רצונו יתברך ולא היה מכעס וקנאה ח"ו רק מחסד. ואמר הנני נותן לו את בריתי שלום ושלום הוא מדרגת יוסף הצדיק דנטיר ברית שמזה בא השלום וכמו"ש (ב"ר פ' צ"א) ויכר יוסף את אחיו בשעה שנפלו בידו ויכר יוסף את אחיו וכו'. וכתיב ו' קטיעה שהוא כמו שלים ויעקב איש תם מתרגמינן גבר שלים. והיינו שעל יוסף היה עוד טענה בזה כמו"ש (מ"ר וישב פ' פ"ז) ויצא דרך צפרניו שנאמר ויפוצו זרועי ידיו ופנחס זה אליהו שהוא היה שלם במדת ברית ונקרא מלאך הברית. ואחר כך נכתב בפ' זו מספר באי הארץ דאיתא (ב"ר פ"ג) ויבדל אלהים בין האור ובין החשך כנגד ספר במדבר שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. שמספר הראשון בספר הזה הוא של יוצאי מצרים שהם קבלו תורה שבכתב וכאן מספר באי הארץ שהוא כנגד תורה שבעל פה שעל זה מורה ארץ שהוא מדרגת יהושע כמו שא' ומסרה ליהושע שהוא על תורה שבעל פה כמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קל"ז ב' בס"א) דתורה שבעל פה כתיב ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו' ועל עמלי תורה שבעל פה כתיב העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה (כמו"ש תנחו' פ' נח ג'). וזהו יו"ד זעירא מאתוון זעירין דעלמא תתאה תורה שבעל פה וכמו שאמרנו. ואחר כך נאמר בפ' זו פרשת המועדים וקרבנות מוספים מקראי קודש דישראל מקדשי להו. ואיך יכולים ישראל להכניס קדושה לחודש ומועדים הוא על ידי שהם קדושים כמו"ש (שמות רבה פ' ט"ו) ואם כלי חול כשהוא מתמלא מן הקודש מתקדשת ישראל שהם קדושים ומקדשים את החודש וכו' וישראל נקראו קדושים על ידי שמירת הברית כמו"ש (ויקרא רבה פ' כ"ד) כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה וכו' ועל ידי זה יוכלו לקדש לחודש ומועדים. ושבת גם כן ברזא דברית כמו"ש בזוהר הקדוש (בראשית נ"ו א') ובו יש התגלות מתורה שבעל פה כמו שנת' כ"פ:
1