פרי צדיק, פנחס ה׳Peri Tzadik, Pinchas 5
א׳בחמרא גו כסא. בזוהר הקדוש פ' זו (רמ"ה סע"א) כוס בגימטריא אלהים וכו' דכוס דאיהו אלהים חיים בינה. והיינו דשם אלהים הוא מדת הדין ובינה עלמא דאתי דאיהו יובלא דדינין מתערין מינה וזה שאמר אלהים חיים בינה. ושתיית יין מצינו אצל האבות רק ביצחק שנאמר ויבא לו יין וישת אף שבאברהם אבינו ע"ה כתיב גם כן ויעש משתה גדול וסתם משתה הוא יין אך שם לא נזכר ששתה גם שם היה סעודת מצוה ביום הגמל את יצחק ואיתא בפרדר"א ביום ה"ג מל מה שאין כן ביצחק. רק באמת היה כל אכילותיו של יצחק סעודת מצוה. וכמו שאמר ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי ואמרנו שהיה כונתו שיהיה המכוון של עשו לש"ש לקיים מצות כיבוד ועל ידי זה יהיה אכילתו מצוה כיון שעל ידי אכילתו מקיים הבן מצות כיבוד ע"ד סברת הר"ן (רפ"ב דקידושין) לענין אשה שמסייעת לבעל. ומה"ט כתיב ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ומתרגמינן ארי מצידי' הוי אכיל והיינו מטעם שהרגיש בזה טעם סעודת מצוה של כיבוד (ונת' בפ' תולדות) ואצלו היה היין בבחינת צמצום כמדתו מדת פחד יצחק. וזה שא' בחמרא גו כסא בבחינת צמצום דכום גימ' אלהים שהוא אלהים חיים וגבורה דהוא דינא תקיפא נפקא מבינה (כמ"ש זח"ב קע"ה ב') ואמר ברע"מ אחר כך ואוקמוה בכוס שצריך הדחה ושטיפה הדחה מבחוץ ושטיפה מבפנים ורזא דמלה שיהא תוכו כברו וכו' ורזא דמלה וטהרו וקדשו טהרה מבפנים וקדושה מבחוץ וכו'. ומהלשון תוכו כברו משמע דתוכו עדיף מברו וכמו שטיפה מבפנים שהוא יותר מהדחה מבחוץ ובאמת טהרה מביאה לידי קדושה נראה שקדושה גדולה ולמה אמר טהרה מבפנים וקדושה מבחוץ. אך קדושה אינו כלל רק כשבא על ידי טהרה שהוא שיטהר מקודם הלב מכל וכל מהלב כסיל לשמאלו ואז הקדושה נקרא קדושה ובלא"ה אינו קדושה כלל. וזה שנאמר בפ' קרח כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם הוי"ה היינו שהשי"ת שוכן בלבם וכל קדושת הוי"ה שהוא כולל שכינתא עלאה ותתאה ואתפני יצר הרע מתמן ועל ידי זה כל העדה כולם קדושים. וזה שא' שיהא תוכו כברו טהרה מבפנים וקדושה מבחוץ שעל ידי טהרה מבפנים יוכל להיות הקדושה מבחוץ. ואמר ומה כוס לאו טהרתי' וקדושתי' מלגאו ומלבר בלא מיא אוף הכי נשמתא לאו טהרתה וקדושתה מלגאו ומלבר בלא אורייתא. והוא דהטהרה מיצר הרע הוא רק על ידי דברי תורה וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב ר"ב רע"א) דהא לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא וכן הקדושה מבחוץ הוא רק על ידי דברי תורה דבלא"ה אינה כלל בגדר קדושה. ואמר ובג"ד אמר ר"ג מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש בגין דלאו איהו מסטרא דאילנא דחיי אלא מעץ הדעת טוב ורע. ואף דתורה שבעל פה הוא רק מסט' דעה"ד טוב ורע איסור והיתר כשר ופסול טומאה וטהרה כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א כ"ז א' וש"מ) היינו שעל ידי תורה שבעל פה שהוא הרב חכמה אף שהוא מסט' דעה"ד טו"ר יכולים לתקן הרב כעס שיהיה רק מסטרא דטוב ויהיה נעשה מעה"ד טוב ורע אילנא דחיי ואז הוא תוכו כברו. ובגמרא (ברכות כ"ח.) אותו היום סלקוהו לשומר הפתח וכו' ושמעתי שהקשו וכי שומר הפתח היה בעל רוה"ק לידע אם הוא תוכו כברו. אך מאמר ר"ג זה היה בעצמו שומר הפתח שעל ידי ר"ג מכריז כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנוס לבית המדרש על ידי זה לא יכול מי שאין תוכו כברו לכנוס ולא היה לו חשק כלל לכנוס. וכיון שנעשה ראב"ע לנשיא נתבטלה גזירתו ונכנסו הכל. ובשבת דשלטא בי' אילנא דחיי וכמו"ש בזוהר הקדוש (פ' זו רנ"ד ב') אז זוכין כל אחד מישראל לטהרה מבפנים וכמו"ש ירושלמי (פ"ד דדמאי) אימת שבת על ע"ה וזוכין על ידי שמירת שבת לדרתם דעביד דירה לון בשבת בתרי בתי לבא ואתפני יצר הרע מתמן כמו"ש (תיקון מ"ח הנז') ואז מביאה לידי קדושה וזוכין לנשמתא חדתא שיהיה תוכו כברו וזה שאומרים בחמרא גו כסא:
1