פרי צדיק, פנחס ז׳Peri Tzadik, Pinchas 7
א׳הנה בעשה שבתות מפ' פנחס היינו מי"ז בתמוז עד ר"ה מפטירין תלתא דפורענותא ושבעה דנחמתא כמבואר בש"ע שהם במספר עשר ובכל מקום מספר עשר מרמז על ע"ס וגם החלוקה לג' וז' מרמז גם כן לזה כנגד ז' תחתונות מחסד עד מלכות שהם כנגד ז' ימי הבנין וג' ראשונות שהם כח"ב שהם הנסתרות לה' אלהינו. וכנגדם הג' דפרענותא היינו לתקן מה שפגמו אז וגרמו הפרעניות. וכן מסתיימין כל הג' הפטורת בפסוק טוב והתחלת הג' הפטורת הוא בתיבות דברי. שמעו. חזון והם נגד דיבור שמיעה ראיה. והוא דמדת מלכות נקרא דיבור דבר ה' שכן שבת שהוא כנגד מדת מלכות איתא בזוהר הקדוש (ח"א ל"ב א') דשבת דיבור אקרי וכן איתא בזוהר הקדוש (ח"ג ר"א ב') בשעתא דקדש יומא סליק פי דממנא על כל שאר פומין וכו' ההוא דאקרי פי ה' וכו'. וכן מצינו בהפטורה דשבת זה הנה נתתי דברי בפיך וכתיב כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה וגו'. והנה נבואת ירמיה אף שבשעתו לא נשמעה שהרי ייסר אותם על אשר לא שמעו בקולו ועל ידי זה בא הפורעניות. אך בגמרא (ברכות ו':) איתא כל מי שיש בו יר"ש דבריו נשמעין והענין דמי שיש בו יראת שמים הוא נעשה מרכבה למ' מלכות שהוא בחינת יראה כמ"ש (זח"א ה' ב') דאיהי ראה ושריא בה יראה ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה והוא דברי אשר שמתי בפיך ואז לא ישיב אלי ריקם ודבריו נשמעין. ולכן מייתי בגמרא שם הראי' מפסוק סוף דבר הכל נשמע וגו' היינו שאף שבזמנו לא נשמע מכל מקום סוף דבר יסבב ויתגלגל שיהיה נשמע כמו"ש (מגילה י"ד.) נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ויבוא זמן שיהיה נשמע. ועל זה מפטירין הפטורת דברי ירמי' לתקן מה שלא שמעו אז דבריו ושיהיו נשמע היום והוא כנגד מ' כ"ע דאיהו כתר מלכות. והפטורת שמעו שמיעה הוא נגד מ' חכמה. והפטורת חזון שהוא ראיה הוא כנגד מדת בינה לא היינו שיכנס למעמקי הלב וע"ד מה שנארמ ולבי ראה וגו' ואחר כך ז' דנחמתא כנגד ז' מדות התחתונות והם כולם הכנה לר"ה שבתשרי עתידין להגאל לרבי אליעזר (ר"ה י"א ) ולשיטתיא אזיל דס"ל (סנהדרין צ"ז:) אם ישראל עושין תשובה נגאלין ורבי יהושע דס"ל בניסן עתידין להגאל לשיטתי' דס"ל ולא בכסף לא בתשובה ומעשים טובים ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי דאלו ואלו דברי אלהים חיים דאם ח"ו לא יעשו תשובה אז לא יניחם גם כן השי"ת ויגאלו בניסן בחסדו למען שמו. וכשיעשו תשובה אז יהיו נגאלין בתשרי. ועל זה בא ההכנה לזה בעשר שבתות אלו הקודמים שיברר אדם עצמו בכל העשר מדות על ידי תשובה. ואף אם הבירור הוא מצד האדם צריך להיות מתתא לעילא ממדת מלכות ולמעלה אך אנו מבקשים השיבנו ה' אליך ונשובה (וכמו"ש במ"ר סוף איכה) והיינו על פי מה שנאמר משכני אחריך נרוצה דאף שבאמת אנחנו נרוצה היינו מצידנו וכמו שא' (ברכות י"ז.) רצונינו לעשות רצוניך ומי מעכב שאור שבעיסה וכו'. אך אנו מבקשים משכני אחריך שימשיכנו שלא ימשוך העומד מאחרינו ומושך חזרה לאחור. ומצד השי"ת הבירור הוא מעילא לתתא ולכן הפטורה זו הוא כנגד מ' כתר. ומסיים הפטורה זו בפסוק קודש ישראל ה' ראשית תבואתה היינו שישראל קשורים בשורש בהשי"ת בראשית המחשבה שהוא בחינת כ"ע דאיהו כתר מלכות שזה היה תכלית מעשה שמים וארץ שיקבלו ישראל עול מלכותו ועל ידי זה מכתירים להש"י בכתר מלכות. וכן נאמר לירמיה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מחם הקדשתיך וגו' והיינו גם כן בראשית המחשבה. וכתיב מקודם זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך שבמ"ת נקראו ישראל בתואר כלה שעל זה נתייסד כל שיר השירים בלשון זה. וכן בשבת נקראו ישראל כלה מלכתא כיון שמקבלים אז עול מלכותו יתברך שמו וכל אחד מישראל משליך כל עסקיו למען שמו. ואחר כך כתיב לכתך אחרי במדבר שבא מרוב האמונה שלא שמו אל לב כמו"ש (מ"ר שיר השירים א' י"ג) כמה חיות כמה מעוברות יש בהן וכו' כמה מיני ריכוכין התקנת למעוברות שבהן וכו' אך האמינו בה' כיון שהשי"ת מצוה שילכו במדבר מן הסתם לא יחסר להם כלום. וכן בשבת גם כן אז האמונה בשלימות שהאומות אינם מבינים שאדם ישבות שביעית השנה ועל יום השביתה יוציאו עוד הוצאה יתירה וכמו שא' (מעילה י"ז.) אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו. וישראל מאמינים שאדרבה מהשבת יבוא ברכה ועושר כמו"ש (שבת קי"ט.) והוא רק על ידי שלימות האמונה וכמ"ש לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע. ובשבת כל ישראל מפקירין עניני עולם הזה ואיהו יומא דנשמתין ולאו יומא דגופא (זח" ר"ה א') ומשליך כל עסקיו כמו"ש במכילתא ועשית כל מלאכתך שיהיה כאלו כל מלאכתך עשויה וזה נקרא לכתך אחרי במדבר לכן יכול כל אדם לזכות בשבת שיהיה קשור בשורש בראשית המחשבה. ולזה עיקר ההכנה לר"ה הוא בעשר השבתות שבנקל בשבת להתברר בכל המ' עד ר"ה ואז בתשרי עתידין להגאל:
1